בני, דבריך מעניינים
מעניין לקרוא את דבריו של מישהו אשר מכיר את הנושא מקרוב (גם את אורי, שדיבר עם התושבים המקומיים בדרום ת"א). מעט קשה לי, בכל זאת, לקבל את דעתך באשר לתנאי אזרוחם של חלק מילדי העובדים מאפריקה. לתוצאות של הילדים בגילים הללו אין משמעות מיוחדת (והינך מתייחס לכך). לא ניתן לקבוע לפיהן, עד לאן, אם בכלל, יתקדמו הילדים (בייחוד בריצות הבינוניות והארוכות, אבל גם בשאר המקצועות). אמנם הענקת אזרחות בררנית, כלומר לספורטאים מצטיינים ולאנשים אשר תורמים בצורה יוצאת דופן (שנגזרת ממקצועם) הינה תופעה מקובלת בעולם, אבל לאור הקמת הגדר, שמונעת כמעט לחלוטין את כניסת הפליטים, כדאי אכן למצוא דרך להסדיר את המעמד של התושבים מאפריקה בישראל (כפי שבני טוען).
רחל, ונערים רבים בני גילה, חיה כאן את שנותיה הקריטיות להתפתחותה הרגשית והחברתית (שלוש שנים, בגיל הזה, הן כמובן פרק זמן מאוד משמעותי). כדאי לשקול ולהעניק אזרחות או סטטוס אחר שיסדיר בצורה חוקית את מעמדם של התושבים הללו במדינה (ללא קשר לעיסוקם הספורטיבי או למקצועם). ייתכן מאוד שהדבר יסייע לפיזור גיאוגרפי מאוזן יותר, כפי שציין בני, היות והמעסיקים בכל רחבי המדינה לא יחששו להעסיק אותם ולעבור בכך על החוק. מובן שיש לבחון כל מקרה לגופו, ולהימנע לאזרח אנשים שעברו על החוק (פשעים חמורים) בזמן שהותם במדינה. אבל הנקודה היא, בסופו של דבר, שתוצאות של 4:35 ו-4:30, לצורך העניין, אינן צריכות כלל להוות משקל בשאלת מתן האזרחות, כי אם גורמים אחרים, שצוינו כאן.
פתיחת מועדון האתלטיקה בדרום ת"א היא יוזמה מבורכת. החברות במועדון מספקת להם מסגרת חברתית נאותה אחרי הצהריים, שכל כך חשובה בגילים הללו, ומעניקה להם אפשרות "להתאוורר" מכל התופעות הלא פשוטות, שמאפיינות את אזור מגוריהם. מאמן האגודה, יובל כרמי, הוא אתלט מצטיין ואדם ראוי מאוד, לדעתי, להדריך את הילדים הללו.
