טוב, עברתי על הקליפים
אציין בתחילה שהוא לא אומר שהדת היא שורש הרוע. זה שם הסרט שניתן ע"י ערוץ הטלוויזיה שהקרין וערך את הסרט, בניגוד לרצונו. הוא עצמו אמר שמגוחך לומר שיש משהו שהוא שורש
כל הרע. הסרט בהחלט שווה צפיה, ולמרות שאני מסכים איתו כמעט בכל, אני חייב לציין שהסרט לקוי. אני מקווה שהוא לא עושה מדע באותה צורה מרושלת בה עשה את הסרט. הסרט הוא פולמי, וככזה, אינו מאוזן ומלא בבעיות. אני מסכים איתו שהדת מחנכת לשקרים. שהיא כופה את תפיסת עולמה (על ילדים, שהופכים למבוגרים, שמעבירים את השטויות הלאה לדור הצעיר) ודורשת מהאדם הדתי להתעלם מההגיון כשזה נוגד לאמונה. אני מסכים איתו שהדבר גורם דברים שליליים רבים, שחלקם מובאים בסרט. ויחד עם זאת, אני חייב לציין כמה דברים שהפריעו לי. דוקינס מתעלם מדברים שפוגעים בתזה שלו, מציג דברים בצורה כוללנית, חד צדדית, ובוחר מקרים קיצוניים לסייע לתזה שלו. הוא לא מתייחס להשפעה החיובית של הדת על החברה. אין לו תשובה הולמת לבעיות המוסריות הנוראיות הקיימות בעולם המודרני (הן זוועות שנעשו בשם החילוניות והן רמת הפשע הנוראית בחברות מודרניות). הוא מציג את השטויות והרשע שבתנ"ך, אבל לא טורח להבהיר שהמוסר של רוב רובם של הדתיים כיום רחוק מהמוסר בתנ"ך. הוא מבקר נוצרי אדוק אחד שהרג רופא שערך הפלות רבות, ובאותו משפט מזכיר שהנוצרי הזה נידון למוות על רצח, ולא בדיוק מסביר למה מותר לנו להרוג את הרוצח, אבל אסור לנוצרי ההוא להרוג מי שלדעתו הוא רוצח (הוא אומר שהנוצרי לקח את החוק לידיו, זה ההבדל? אבל יתכן שהוא עצמו נגד עונש מוות). אין לו גם תשובה הולמת לאחת הנקודות שהוא מעלה בתחילת הסרט: המאה ה21 היתה אמורה להיות המאה של הרציונליזם, מדוע היא אינה? הוא מאשים את הדת, אבל לא מסביר למה הדת נמצאת בעליה, אם האתאיזם הרציונלי כה נכון וטוב? בקיצור, הוא לא מתייחס לדת כאל תופעה חברתית, אינטלקטואלית, רוחנית עשירה, שיש לדון בה לחיוב ולשלילה, אלא מציגה כדביליות מסוכנת ותו לא. הוא גם לא מצליח להסביר מהו הערך לחיי האדם, ללא הדת. לקראת הסוף הוא טוען שישנו "גן אלטרואיסטי" הועבר בתורשה ומשתפר עם הזמן, גן הגורם לנו לחיות בשיתוף פעולה זה עם זה, כי אנחנו מבינים שזה לטובתנו. לא הבנתי למה צריך להניח שיש גן כזה, אם ההגיון אומר לנו זאת. גם לא הבנתי מהי ההוכחה שישנו גן כזה? המצב בשטח דומה שמפריך זאת. העולם מלא בזוועות מעשי ידי אדם, ללא כל קשר לדת. והאם הוא יכול להראות איזה גן זה, במעבדה, תחת מיקרוסקופ? הוא גם לא מסביר איך מגן כזה מקבלים מערכת מוסרית כה עניפה ומורכבת, השונה מחברה לחברה. אני מסכים איתו שהמוסר בבסיס הוא מעין הסכמה חברתית שבבסיסה היא אגואיסטית ונועדה בכדי לשמר על האינטרסים של רוב בני החברה (למשל, האינטרסט לחיות בשלום, בכבוד, ללא הפרעה יתירה, ועוד), אבל הצגתו את הדברים היא שטחית וקשה לקבלה כתזה מושלמת. הוא גם טוען שהאתיאזם מוביל לא ליאוש כפי שדתיים מנסים להציג זאת, אלא להפך, להתפעלות מהעולם שסביבנו. האתאיזם מעודד אותנו למלא את חיינו. בתפיסה הדתית משתלם לסבול בעולם הזה, בכדי לקבל שכר בעולם הבא. אבל בתפיסה האתאיסטית, מאחר שאין חיים לאחר המוות, מגוחך יהיה לסבול כעת. מסכים. אבל הוא לא מסביר מהו התוכן שכן יש למלא בחיינו העכשוויים. רק אחוז קטן מהחברה מתעסק במדע או ב"התפעלות מהעולם סביבנו". רוב האנשים ממלאים את חייהם בדברי סרק שטחיים. מאחר ודחינו את התשובה הדתית לשאלות המהותיות בחיים, והמדע לא עסוק במתן תשובות להן, אז מה נשאר לנו? נוצר וואקום שכל אחד צריך למלא בכוחות עצמו, אבל כמה כבר ממלאים זאת בצורה עמוקה? חיובית? טובה? בריאה? הוא מתאר את העימות הערבי-יהודי בצורה שטחית. ראשית, הוא חוזר על המיתוס שהאינתיפדה התחילה בגלל ששרון עלה להר הבית, כאילו שהיא לא היתה מתוכננת זמן רב לפני כן. הוא מסביר שהחיכוך הוא במהותו דתי, ומתעלם מכך שישראל היא מדינה חילונית, שהציונות היתה תנועה חילונית, שרוב רובו של הציבור הישראלי מוכן בנקל לוותר על דברים בעלי משמעות דתית בעד שלום אמת, ושהעימות אולי בקצוות הוא דתי אבל במהותו נוגע בשאלה האם לעם היהודי זכות להגדרה עצמית ולבית משלו, לא בגלל ששם הוא רוצה לבנות את בית המקדש ולהקריב עיזים לאל רעב, אלא כי שם הוא רוצה לחיות את חייו כעם נורמלי בעל היסטוריה, עבר, תרבות, לשון, ועוד. לומר שכל החיכוך נובע מהדת זה שטחי ופשוט לא נכון. השאלה הבסיסית שלי היא: איך העולם היה נראה ללא הדת? האם היינו טובים יותר? אין לי תשובה חד משמעית לזה. דוקינס למעשה טוען חד משמעית שכן, אבל אני לא בטוח שהוא הצליח לעשות קייס חזק לכך. למדתי ממנו על אנשים שלא הכרתי. אחד מהם,
יוסוף אל-חטאב, לשעבר יוסף כהן שלפי Ynet, "עשה את כל הדרך מחסידות סאטמר, עבור בש"ס ועד הצטרפות לפלג איסלאמי קיצוני". הכתבה ישנה, מ2002, אז קבלו ערך בויקיפדיה עליו:
Yousef al-Khattab, הכולל את הראיון עם דוקינס. בנאדם מסוכן מאד. לצערי, דוקינס לא ענה לו תשובה כהלכה, כי, למען האמת, אין תשובה טובה. דוקינס צודק לגבי הפגיעה של הדת בחשיבה חופשית, אבל במישור המוסרי הוא קצת נאיבי (או מתמם). קל מאד לאדם דתי להצביע על חלאות העולם המודרני ועל כך שהעדר הדת לא הופך את האנשים מוסריים יותר אלא להפך. אמנם הפוטנציאל לחיים מוסריים גבוה יותר בעולם חופשי א-דתי, אבל בשטח, האם חברות חילוניות מוסריות יותר מחברות דתיות? מבחינות מסויימות כן (בנוגע זכויות אדם), אבל מבחינות אחרות ברור שלא (רמת רצח, גנבה ואונס, למשל). אז צריך להסתכל על המכלול, ולא רק על אספקטים מסויימים. בכל מקרה, חבל שהוא לא התייחס לזה בצורה משכנעת יותר. עשה לי חשק לנסוע ל-Lourdes. אולי ביום מן הימים..
