האמת שזאת שאלה קשה
בעיקרון, כל משחק פשוט מתמקד במשהו אחר. אני ארשום לך את כל המשחקים שלהם שאני מכיר (שזה בעצם הכל חוץ מהעולמי הגרסה החדישה (שיש בו 6 מדינות במקום 5) וחוץ מאירופה) ואת דעתי עליהם:
1. עולמי (גרסה רגילה - 5 מדינות): המשחק בנוי סביב העובדה שלכל צד יש 6 ערי ניצחון (לגרמניה ויפן יש את טוקיו, שנגחאי, מנילה, ברלין, רומא ופריז. לארה"ב בריטניה ורוסיה יש את מוסקבה, לנינגרד, לונדון, כלכותה, וושינגטון ולוס אנג'לס). יש 3 אפשרויות למשחק - אתה יכול לשחק על שליטה של 8 ערי ניצחון (שזה אומר שהצד שלך צריך למעשה לכבוש 2 ערי ניצחון ולהחזיק בהן עד סוף הסיבוב), שליטה של 10, או עולמי - שליטה של 12. אני לא ממליץ בכלל לשחק על 8, כי למדינות הציר יש יותר מדיי יתרון בקטע הזה - הן קרובות מאוד לכלכותה וללנינגרד, ואז הן פשוט יתאבדו על הערים האלה כל הזמן וזה לא יהיה משחק כייפי כ"כ. אני ממליץ על לשחק על 10 או על 12, ואז או שאחד השחקנים נכנע כאשר המצב כבר ברור שאין לו סיכוי (מה שבד"כ קורה) או, אם המשחק נמשך המון המון זמן - אפשר לסכם מראש שבשעה הזאת והזאת נסיים ומי שיהיו לו יותר ערי ניצחון ינצח.
יתרונות: כובשים את כל העולם, מה יותר כיף מזה. מכניקה פשוטה מאוד ללימוד, ולא דורשת הרבה. משחק זורם וכייפי, ונראה לי אחד המשחקים המאוזנים יחסית מבחינת כוחות ומזל.
חסרונות: הסיבוב הראשון של המדינות קצת חוזר על עצמו, אבל המזל בד"כ גורם לסיבוב השני להיראות אחרת כבר. בנוסף - לא הייתי כ"כ ממליץ לשחק את המשחק הזה ביותר מ2. אם רוצים בכל זאת יותר מ2, אז להשתדל כמה שפחות שחקנים. 5 שחקנים כבר יהיה אסון כי אנשים ימותו משעמום.
2. הקרב על הארדנים (Battle of the Bulge) - משחק ל2 שחקנים. מדובר במשחק האסטרטגי ביותר מבין כל הסדרה, והקרוב ביותר למציאות מבין כולם, מצד אחד - אבל עדיין לא מסורבל מדיי מצד שני. המטרה של המשחק היא של גרמניה. ישנם כמה איזורים במפה ששווים לכמות מסויימת של נקודות ניצחון (וכולם של בעלות הברית כמובן). גרמניה צריכה להגיע, תוך 8 סיבובים - לשליטה על כמות מינימלית של נקודות ניצחון. ארה"ב ובריטניה צריכות למנוע את זה ממנה. מכניקת הקרב אמנם טיפונת מורכבת יותר מהמשחקים האחרים - אבל עדיין פשוטה. למשחק הזה הוכנסה המכניקה של אספקה ושל משאיות אספקה (ששני הצדדים יכולים להשתלט עליהן אם הן נשארו אחרי הקרב), והיחידות שלך לא יכולות לזוז או לתקוף בלי אספקה. אם תקרא על הקרב בוויקיפדיה למעשה - אתה כמעט קורא על המשחק עצמו.
יתרונות: משחק שמרגיש מאוד טקטי ומאוד ריאליסטי מצד אחד - אבל עדיין מאוד פשוט מצד שני ועדיין מושפע ממזל. בנוסף - בגלל שיש הגבלת זמן על המשחק (8 סיבובים) - אזי הוא לא נמשך יותר מדיי. בנוסף - המשחק מאוזן היטב, ואשכרה גם כיף להיות עם בעלות הברית שלמעשה תפקידן הוא בעיקר התגוננות, כי יש לך ממש חשיבה של איך לנסות לעכב את הגרמנים כמה שיותר. (וכמובן שעם גרמניה גם כיף להיות - ולתקוף כל הזמן).
חסרונות: משחק "כבד" יחסית, וקצת מבאס שאין חיל ים, ושחיל האוויר מגיע רק מאמצע המשחק (כי כמו במציאות - היו סופות קשות בתחילת הקרב ולא יכלו לשגר מטוסים).
3. D-Day - הגרסה המזליסטית ביותר (ולכן גם הקלילה ביותר) של A&A. המשחק הוא ל2 שחקנים, ומשחקים בעצם את הפלישה לנורמנדי. הפעם היוצרות התהפכו כמובן - בעלות הברית הן אלה שתוקפות, הגרמנים מתגוננים, והמטרה של המשחק הוא שבעלות הברית צריכות עד התור ה8 לכבוש 3 ערים מרכזיות, והגרמנים צריכים לעכב אותן עד התור ה8. (מסיבות מציאותיות - אם בעלות הברית לא היו כובשות *מהר* את האיזור - לגרמניה היו מספיק כוחות כדי להעיף אותן ברגע שהם היו מבינים את גודל הפלישה). המשחק הפעם, בניגוד לכל שאר המשחקים - מתנהל לפי חבילת קלפים בגודל ובסדר קבוע שאנחנו עוברים מתחילתה ועד סופה לפי הסדר כל תור. יש 3 סוגי קלפים. קלפי תור (שהם קבועים, ופשוט מזכירים לנו מה צריך להיות עכשיו), קלפי אסטרטגיה (שהם חד פעמיים ונותנים לאחד השחקנים לבצע משהו אסטרטגי יוצא דופן, כמו למשל לגרמניה לבנות בונקר חדש), וקלפי מזל (שעליהם ניתן לוותר אם רוצים משחק נטול מזל יותר) - קלפים שבהם אתה צריך לזרוק קוביה. אם יוצא לך 1 - יהיה לך מזל רציני בסיבוב הקרוב, אם יוצא לך 6 - זה דיי אסון ברוב המקרים. מהסיבה הזאת - מדובר במשחק קליל מאוד, זורם וקצר מאוד.
יתרונות: המשחק הכי קליל בסדרה, זורם מהר, ופשוט.
חסרונות: המשחק *מאוד* מוטה מזל וכמעט נטול חשיבה אסטרטגית. (אין יותר מדיי מה לחשוב - המטרות מאוד ברורות ואין ממש הפתעות. אתה יותר מתאים את עצמך למזל מאשר באמת מתכנן משהו). בנוסף - הפעם בצורה משמעותית יותר כיף להיות בעלות הברית, למרות שגם להיות גרמניה זה נחמד לפעמים בגלל האתגר.
בסה"כ - אני משחק במשחק הזה כשבא לי A&A מצד אחד, אבל כשממש ממש אין לי כוח לחשוב רציני.
ועכשיו - 2 הגרסאות היחידות שאינן על אדמת אירופה ואינן קשורות לאירופה בכלל. מה בעצם משותף לשתיהן? מה שמשותף כמובן לקרבות שלא היו באירופה. מדובר ב2 גרסאות שמתמקדות בעיקר בקרבות אוויר-ים - ותאמין לי, זה כיף, כי למרות שקרבות אוויר דווקא יש בגרסאות הקודמות - הרבה פעמים בהן הים מוזנח עד לא קיים. אז הגרסאות האלה מפצות בהחלט על כך.
גוואדאלקאנאל: מדובר הפעם במערכה על קבוצת איים שידועה בשם "איי שלמה". הפעם המכניקה השתנתה באופן קיצוני (מעבר לשינויים הרגילים שזה שינוי מכניקת הקרב שיש בכל גרסה) - נוספו שדות תעופה (שרק עליהם מטוסים יכולים לנחות) ואפשר לתקוף אותם ולשבש אותם. המטרה במשחק היא להגיע למספר מסויים של נקודות ניצחון שאפשר להגיע אליו ע"י כיבוש איים, בניית שדות תעופה או הטבעת ספינות דגל של הצד השני (ספינות קרב ונושאות מטוסים). לדעתי האישית מדובר (כרגע) - במשחק הטוב ביותר של A&A. משחק מאוד מאוד מהיר, זורם וקצבי, כששני הצדדים נאבקים בצורה מאוד חזקה, כל אחד בדרכו שלו ובאסטרטגיה שהוא בוחר - אם זה ללכת על השמדת ספינות לצד השני, או על התבצרות ובניית שדות תעופה. בנוסף - מכיוון שמצד אחד - המפה קטנה מאוד (לא פיזית. פיזית הלוח מאוד גדול. אני מדבר על גודל המקום) אבל מצד שני 90% מהכלים הם כלי ים ואוויר - אזי המשחק *מאוד* דינאמי, קצבי ומשתנה, כי כל כלי הים והאוויר יכולים להגיע בשניות מקצה אחד לקצה השני של הלוח. בנוסף, הקטע שיש הרבה פעמים במשחקים הקודמים - של קווי אספקה (שלוקח זמן עד שאתה בונה יחידות ועד שהן מגיעות לגבולות של המדינה שלך ומצטרפות לקרב) - כמעט לא קיים כאן, והיחידות החדשות נכנסות למשחק במהירות שיא לעומת משחקים קודמים.
יתרונות: משחק נהדר. מהיר, זורם, אין בו מנוחה לרגע, ואתה יודע שכל שנייה עלול להתרחש הקרב הגורלי של כל הצי היפני נגד הצי האמריקאי.
חסרונות: אין לך כמעט מקום לנוח. גם אם תתחבא בפינת הלוח אפשר לתקוף אותך. אז צריך לחשוב ולתכנן הרבה פעמים טוב טוב איך אתה שומר היטב על ספינות הדגל שלך - ואני מניח שזה יכול לשגע לפעמים.
פאסיפיק: אם קודם התלהבתי על קרבות ים - כאן מדובר ב*ה*קרבות ים, בה' הידיעה. כמות כלי הים והאוויר כאן פשוט מטורפת, שזה מדהים. גם כאן, בזכות זה - המשחק יחסית דינאמי מאוד. הפעם המטרה של יפן היא להגיע ל24 נקודות ניצחון (שמושגות ע"י כיבוש איזורים ששווים אותן), או לכבוש את כלכותה/לוס אנג'לס/קנברה (בירת אוסטרליה). לבעלות הברית לעומת זאת המטרה היא פשוט לכבוש את טוקיו, או לגרום ליפן למשך תור אחד לא להרוויח נקודות ניצחון.
יתרונות: קרבות אוויר וים בכמויות מדהימות, וחתיכת פיצוי על המשחקים הקודמים שבהם זה פחות פקטור. הציים של האוויר והים במשחק הזה כ"כ גדולים שפשוט כבר אין מקום לפעמים על הלוח לכל הכלים, ובשביל זה יש דסקיות כדי לשים את הצי בצד ולסמן היכן הוא על הלוח. בנוסף, המשחק מאתגר בשביל 2 הצדדים. יפן - שמנסה להתפרש כמה שאפשר ולבדוק איפה יותר פגיע ומה היא יכולה לכבוש, וארה"ב עם הצי האדיר שקצת מפגר אחרי יפן ומנסה להציל את בעלות הברית שלו.
חסרונות: המשחק לא כ"כ מאוזן מבחינת מזל. יפן, אם היא מנצחת - זה הרבה פעמים נעשה בזכות נקודות ניצחון על השנייה האחרונה, כשהיא במצב קטסטרופלי וברור שעוד שנייה בעלות הברית כובשות את טוקיו, ככה שזה הרבה פעמים ניצחון קצת "מגעיל", למרות שבדוגרי - קצת מציאותי, יפן לא באמת קיוותה לנצח במציאות את ארה"ב - היא יותר קיוותה להפחיד ולהרשים למשך מספיק זמן כדי להגיע להסכם יותר הוגן ממה שהציעו לה בתחילת המלחמה, ואם כלכותה או אוסטרליה היו נופלות, או אם המלחמה הייתה נמשכת בצורה רעה לאמריקאים במשך מספיק זמן - אין ספק שהיא הייתה מגיעה לזה.
לגבי אירופה - לא שיחקתי
