רינצ`י, רמת-אביב ג`, 13:30
אחת מאיתנו יצאה משם ראשונה, בשיא הגשם. ודווקא היא זו ששונאת גשם. איך שהגיעה לאוטו, טילפנה לספר לנו שהיא רטובה לגמרי, אבל שהחיוך לא יורד לה מהפנים. בחכמתה, היטיבה לתאר את תחושתי. עד עתה, כמה שעות אחרי, החיוך לא יורד לי מהפנים. כי היה שם כמעט הכל. היתה שמחה, היתה מבוכה. היו בדיחות, רכילויות, וידויים, התלחשויות. היו מבטים ישירים ומתחמקים, גלויים וגנובים. היו חיבוקים, נשיקות, לחיצות ידיים. היה מחשמל. חלק מאיתנו הכרנו מקודם, עבור חלק מאיתנו זו היתה הפגישה הראשונה. ממש בליינדייט של נערים. ומתברר שוב פעם שהרגע הזה, הרגע שבו האותיות שמרצדות על המסך הופכות לבשר ודם ממש - הוא רגע כמעט מיסטי. ואז... מתיישבים להם חמישה אנשים מבוגרים בצהריים של יום חורפי קר וגשום, ומרגישים כמו נערים בגיל 16 בבליינדייט המיוחל כל כך הרבה זמן. הם החליטו שארוחת צהריים היא תירוץ טוב להעביר ביחד שלוש שעות קסומות. והאמת? אף אחד לא מתעניין ממש בתפריט. עושים כאילו קוראים. מדפדפים הלוך ושוב, אבל האמת היא שמשתדלים לא להרים את הראש, כדי לא להיתקל פתאום במבט ההוא... מנסים לשבור את הקרח. ומתברר שבצ`אט זה יותר קל.ומתברר גם שחלק מהמניפולציות של הצ`אט לא עובדות ברינצ`י בשעה 13:30... כך שזה לא חשוב מה יש בצלחות. אחת מאיתנו השאירה את צלחתה מלאה, כי היתה שבעה מהסלט (ולפי דעתי היתה שבעה ממהתרגשות...). השנייה, ירדה כמו אחוזת אמוק על צלחת עמוסת פטוצ`יני. השלישית זללה בתאווה עוגת שוקולד של 1500 קאלוריות. הוא התלונן מדוע אין אשל, קוטאג` ופיתה; כי זה משהוא אוהב לאכול. ואני, נתקעתי עם הדניס שהוכן בדיוק כפי שאני לא אוהב... ובנוסף לכך, נפלה לי חתיכת דג על החולצה, ועוד הייתי צריך לרוץ אח``כ (עם הכתם!) לפגישה חשובה עם לקוחות מגונדרים וסנובים. האוכל היה תירוץ. העיקר היה לשבת יחד כמה שעות. ואני, כדרכי באירועים כאלה, שתקתי ובאנוכיותי הרבה ניסיתי רק לשמוע. להקשיב. לכלוא בתוכי את הקולות הרכים, את החיוכים, לספוג אותם אל קרבי. ניסיתי לאמץ את כל הרחשים, את כל הלחשושים. אני חיפשתי את העיניים של כולם, וכשמצאתי.... אופס! ברחתי לעיניים אחרות. אני חיפשתי לראות את הידיים של כולם (ולצערי לא ראיתי...), את החיוכים... חיפשתי לקרוא את המחשבות... מה שהיה שם, הספיק לעשות לי את היום, ואפילו את סוף השבוע. וכנראה שנצטרך לעשות את זה לעיתים יותר תכופות. עד ש... מה`כפת לי עד מתי... אוהב אתכם מאוד מאוד. סקסופון
אחת מאיתנו יצאה משם ראשונה, בשיא הגשם. ודווקא היא זו ששונאת גשם. איך שהגיעה לאוטו, טילפנה לספר לנו שהיא רטובה לגמרי, אבל שהחיוך לא יורד לה מהפנים. בחכמתה, היטיבה לתאר את תחושתי. עד עתה, כמה שעות אחרי, החיוך לא יורד לי מהפנים. כי היה שם כמעט הכל. היתה שמחה, היתה מבוכה. היו בדיחות, רכילויות, וידויים, התלחשויות. היו מבטים ישירים ומתחמקים, גלויים וגנובים. היו חיבוקים, נשיקות, לחיצות ידיים. היה מחשמל. חלק מאיתנו הכרנו מקודם, עבור חלק מאיתנו זו היתה הפגישה הראשונה. ממש בליינדייט של נערים. ומתברר שוב פעם שהרגע הזה, הרגע שבו האותיות שמרצדות על המסך הופכות לבשר ודם ממש - הוא רגע כמעט מיסטי. ואז... מתיישבים להם חמישה אנשים מבוגרים בצהריים של יום חורפי קר וגשום, ומרגישים כמו נערים בגיל 16 בבליינדייט המיוחל כל כך הרבה זמן. הם החליטו שארוחת צהריים היא תירוץ טוב להעביר ביחד שלוש שעות קסומות. והאמת? אף אחד לא מתעניין ממש בתפריט. עושים כאילו קוראים. מדפדפים הלוך ושוב, אבל האמת היא שמשתדלים לא להרים את הראש, כדי לא להיתקל פתאום במבט ההוא... מנסים לשבור את הקרח. ומתברר שבצ`אט זה יותר קל.ומתברר גם שחלק מהמניפולציות של הצ`אט לא עובדות ברינצ`י בשעה 13:30... כך שזה לא חשוב מה יש בצלחות. אחת מאיתנו השאירה את צלחתה מלאה, כי היתה שבעה מהסלט (ולפי דעתי היתה שבעה ממהתרגשות...). השנייה, ירדה כמו אחוזת אמוק על צלחת עמוסת פטוצ`יני. השלישית זללה בתאווה עוגת שוקולד של 1500 קאלוריות. הוא התלונן מדוע אין אשל, קוטאג` ופיתה; כי זה משהוא אוהב לאכול. ואני, נתקעתי עם הדניס שהוכן בדיוק כפי שאני לא אוהב... ובנוסף לכך, נפלה לי חתיכת דג על החולצה, ועוד הייתי צריך לרוץ אח``כ (עם הכתם!) לפגישה חשובה עם לקוחות מגונדרים וסנובים. האוכל היה תירוץ. העיקר היה לשבת יחד כמה שעות. ואני, כדרכי באירועים כאלה, שתקתי ובאנוכיותי הרבה ניסיתי רק לשמוע. להקשיב. לכלוא בתוכי את הקולות הרכים, את החיוכים, לספוג אותם אל קרבי. ניסיתי לאמץ את כל הרחשים, את כל הלחשושים. אני חיפשתי את העיניים של כולם, וכשמצאתי.... אופס! ברחתי לעיניים אחרות. אני חיפשתי לראות את הידיים של כולם (ולצערי לא ראיתי...), את החיוכים... חיפשתי לקרוא את המחשבות... מה שהיה שם, הספיק לעשות לי את היום, ואפילו את סוף השבוע. וכנראה שנצטרך לעשות את זה לעיתים יותר תכופות. עד ש... מה`כפת לי עד מתי... אוהב אתכם מאוד מאוד. סקסופון
אלת האהבה.