ריטואל....

אורמור

New member
ריטואל....

זה קורה לפעמים, ההחלקות האלה, הרציו שטוען, אין מקום להתרגז, והשד הקטן מבפנים, שקופץ. שלוקח דברים לאן שלא צריך, ששוכח את המנטרה של עצמו, שלהתרגז זה להעניש את עצמך על אווילות של אחרים.. ולזכור מה חשוב ומה לא מה משפיע, ומה לא על החיים, ולשמור על פרופורציות, ולא לאפשר סחיפה, התיאוריות הנכונות והשוות שאדם בונה לעצמו ובעצמו לפעמים שוכח אותן.. אז אחרי שזה קורה ונשאר רשום על הקיר נשאר בפה טעם מריר, בלי קשר לצדק של מי או של מה רק מעצם העובדה שזה בכלל קרה שמאפשרים את אותה הסערה המיותרת ע"י שיתוף פעולה, כאילו חסרים החיים סערות של ממש? כאילו נכון ליצור כאלו מקש? ואם כבר סערות, אז לא מוטב שתהנה מסעירות, ולא פאתטיות? חומר למחשבה.. מחשבה, מבלי להיכנס לגוף של שום עיניין.. אור
 
מישו נתן לך רשות לחשוף ככה ...

את המוטו שלי ????
מת עלייך גב´ אוריק
מי יתן וכולנו נאמץ את מה שכתבת כאן ואז העולם יהפוך להיות הרבה יותר יפה... כי היופי הוא בעיניי המתבונן.... אהבתי
שלך אוהב
 
אורמור היקרה, לא הבנתי, זה טוב?...

...או לא טוב, הריטואל הזה?...
נ.ב. את יודעת שאנחנו צריכים לחגוג שנתיים מאז שאכלנו מאותה צלחת?...
 

אורמור

New member
זה היה טוב

אם זה היה מפסיק.. אבל ריטואל מטבע דברים חוזר על עצמו.. לא? אז אולי זו היתה תפילה שיפסיק.. או שיהיה נדיר.. ו.....שנתיים? אמא´לההההההה... דורש שידור חוזר, כי כמעט שכחתי אם זה היה אלפרדו או בולונז.. אהלן נוס´קה..
אור
 

מייקי69

New member
סבתא שלי היתה

אשה שקטה וקשת יום, והיה לי מין חיוך כזה אוהב, כל הזמן תלוי על השפתיים שלה. כל החיים רציתי להיות כמוה. שקטה, מבליגה, מקבלת. בלי האש הזאת שאוכלת ובוערת בתוכי. אחרי שנים של סכסוך שלי עם עצמי, הבנתי שכעס הוא דבר לגיטימי. התפוצצות אנרגיה משחררת, שב"וויש" אחד מנקה לך את הקרביים. מי שקרוב אלי ומכיר אותי, יודע שדקה אחרי זה - זה נעלם. כמו שבא, ככה זה הולך. וכעס אצלי לא נשאר על איש. גם לא על כאלה שהרעו לי במזיד. כעס הוא דבר זניח, לאורך זמן אבל מותר "ללקות" בו מדי פעם. זה אנושי, זה משחרר, זה מתיר פלונטרים בקרביים - ומה שיוצא מזה.... שאני לא ממש יכולה לחיות על פי המוטו שלך
גדול עלי. מודה.
 
היי מייקי יקרה ../images/Emo9.gif

אפשר כמה מילים ??? כל אחד מאיתנו הוא שונה וזה מה שיפה. כבר אמרתי לך שאת אישה מיוחדת... (את בכלל ילדה
) ומה שעושה אותך כזו מיוחדת זה אותה אש שבוערת בתוכך
... אני אישית מקנא בך על אותה להבה... (תגידי ! את לא ג´ינג´ית במקור ??) ולמה מקנא ? כי אני לא יודע לכעוס
, אני יודע להעצב, להיפגע, לכאוב אבל הכעס הוא לא תכונה שזכיתי בה. אכן ישנם ימים בהם אני שמח על כך (אותם ימים בהם אני קם עם חיוך אל העולם) אבל מה בימים בהם בא לי להוציא את העצבים על משהו... והנשמה עמוסה, כבדה... אולי פעמיים בחיים מצאתי את עצמי כועס וגם אז זה לא היה ממש כעס כי אם חוסר אונים מרגיז כזה... מה שאני מנסה להגיד לך, זה בעצם מה שאת קוראת כאן כל בוקר...את הכי טובה שיש... (תודה ל
)... סתם בא לי להישפך כאן אז תיסלחו לי
אוהב במצב צבירה - "נוזל"...
 
לא רוצה לגהץ

את הכעסים שלי לא רוצה לקפל אותם לארונות מסודרים יפה עם הפתח כלפי מעלה. לא רוצה אפילו להניח אותם בשורה על צד שמאל שלהם. לא רוצה להכין ערימה גבוהה של כעסים לקיפול וגיהוץ. את הכעסים שלי אני מייד יורקת,נוהמת,שואגת,נובחת, ואת התיאוריה אני משאירה לגברת פרויד אולי לה זה התאים כמו זוגות של גרביים. אצלי לא עובד. עלמות נאות וזהובות שער מהמאה ה-19 חונכו שלא לכעוס, להתאפק, לאכול עם סכין ומזלג. נשים בלונדיניות מהמאה ה-21 למדו ש"אין מקום להתרגז" "שאני לוקחת דברים למקום שלא צריך" "שלהתרגז זה להעניש את עצמך על איוולתם של אחרת" נשים מהמאה ה- 21 יודעות כבר ברציו שלהן ש"יש מה שחשוב ומה שלא, ויש מה שמשפיע על החיים ומה שלא" והכי חשוב"לשמור על פרופורציות". אז כשמירב מיכאלי רואה אוכל טעים ,היא אוכלת עם הידיים ומלקקת את האצבעות. ושוכחת שיש סכין ומזלג, מפית ונימוסי שולחן. ואני- כשאני כועסת אני כועסת ומותר לי לכעוס על השטויות הכי גדולות ועל הדברים הכי קטנים. וכשאני נרגעת, ואני מפוייסת עם עצמי ואחר, אז אין לי טעם מריר בפה. בכלל לא. וגם לא כאבי בטן של אולקוס. נ.ב. בטח שעדיף שסערות תהיינה מסעירות ולא פתאטיות. ובטח שאין לי מושג ירוק על מה את כותבת, אבל אני מתייחסת רק לגופו של רעיון עקרוני, על הכעס ועל התיאוריות הפסיכו-סוציולוגיות המתורבתות על דיכוי הכעסים,שמולבשות המון בהמון קסמים של מילים.
 

אורמור

New member
אם מישהו חשב שאני אחותו של ישו

ושדוגלת בהגשת הלחי השניה, טעות, טעות גדולה, כל מה שנכתב פה, גם בין השורות הוא הצורך לעמוד רגע, ולחשוב.. ראוי או לא ראוי שאתן עליו דעתי גם בלונדיניות מהמאה שלנו וגם גב´פרויד כנראה יסכימו אתי שיש דברים, ויש אנשים, שערכם בחייך מינורי ולעמוד ולסעור ולכעוס בגלל אמירה מטופשת או יציאה אידיוטית הופך את הכעס לפאתטי בודאי שמותר לך לא לגהץ ומותר לך לירוק לנהום לשאוג ולנבוח גם לא לאכול עם סכין ומזלג, ואם עושה לך טוב להתרגז משטויות לא אני שאעצור. אבל אני אמשיך להשתדל ולבחור מי שווה את הכעס שלי ומי לא וכשאטעה, אעצור ולפעמים אצטער על שנתתי דעתי על הבלתי ראוי. אור בדרך שלה
 
חשבתי לכתוב זאת

בהודעה נפרדת אבל בסוף החטתי לשים זאת כאן. מישום שאני לפעמים מוצאת את עצמי בריטואל שלעיל שאני מתרגזת על עצמי שבכלל התרגזתי ולרוב אני שואגת כעסיי בלי סכין ומזלג וכחל ושרק מתנקה מהרעל ומחייכת הלאה ולפעמים וזה מה שבעצם באתי להגיד יש ימים כאלה שהכל מרגיז אותי, אני מפרשת דברים באופן אישי נגדי ואז יש המון כעס שאולי בימים אחרים בהם הרבה יותר רגוע לי לא הייתי מתייחסת אליהם בעלבון וכובד ראש היו מחליקים מעלי והייתי עוברת בלי להתעכב על בזבוז אנרגיות (לא, זה לא ימים שלפני מחזור מספיק עם התירוץ השוביניסטי הזה) יש תקופות לכל אחד רגישות יותר ורגישות פחות ואני אוהבת את שתיכן בדרך שלי
דינה מגישה לחי שניה לנשיקה
 
שני שבילים שונים

בואי נסכים מראש, על הכעסים הגדולים והמשמעותיים ממילא אין לנו ויכוח. אז על מה אי ההסכמה? על אותם כעסים קטנים על שטויות, ועל אירועים(ואנשים) שחשיבותם מינורית. אז את גם כועסת לעיתים עליהם (וגם אני, ובסוד לגלות לך? לא רק שתינו כנראה). אבל- וכאן יש שונות, אין דרך "נכונה" או "אינה נכונה". את מצטערת שנתת את דעתך על הבלתי ראוי (לכעסך) כי את חושבת שזה כעס פאטתי בשל אי חשיבות האירוע,אמירה ,או הדובר.את מהרהרת בעניין,מתחרטת, ולעיתים מצטערת ונותנת את דעתך. ואני- לא חושבת על כך דקה אחת מיותרת לאחר אותו כעס מקומי, לא בודקת אם היה "שווה" את כעסי(כי אם כעסתי לאותה נקודת זמן היה שווה ),פרקתי ,שוכחת והולכת הלאה. אור בדרכה שלה ואני בשלי.
 

אטיוד5

Active member
מה?

כל הרגשות טבעיים. התנהגות תרבותית מקובלת דורשת אי החצנה של הרגשות . מה שלא ברור לי - למה מותר להחצין שמחה ואהבה ואסור להחצין שנאה קנאה וכעס?
 

softy

New member
לא מחפש את הצדק

כבר מזמן זנחתי רוב מטרותי... שר פעם זמר שאני מעריך מאוד. אל תתני לרגש לעייף אותך, אילולי כל ההתרגזויות וכל הכעסים וכל המלחמות הקטנות כל יום החושים שלך לא היו נשארים מחודדים דיים. אני בעד כל עיסקת החבילה של החיים. כל מה שהם מסוגלים לתת, תקחי! ואם כלולים בהם מלחמות ותככים השתמשי בהם כחומר בניה לחידוד חושייך.
 
היי סופטי סופטי - האם אתה אותו

הסופטי שלנו מארבעים? וואלה נחמד לראות אותך בקומפוזיציה אחרת ובפורמט אחר
 
בתור צוברת

כעסים ידועה ומוכרת..... הדרך היחידה להשתחרר מהם, היא לכעוס, להוציא הכל החוצה..... ללכת הלאה קצת יותר קל ונקי....
 

piter pan

New member
כעס

כשלא בא לי לענות מהבטן כי אני לא רוצה בכלל להכנס למגירה הרגשית שלי , אני מתבטא ביובש ומגדיר לי על מה מדובר. אז מהו בעצם הכעס הזה? זה מה שאני חושב שהוא. הגשת לחיים וכל זה בפעם אחרת. באופן כללי ביותר נדמה לי שניתן להגדירו כתגובה ריגושית חזקה המתהווה במגוון מצבים שעליהם נמנים פחות או יותר – איום , תקיפה , הטרדה , שלילת חופש (על סוגיו השונים), גניבת חפצים וכיו´ב. כעס מזוהה לעיתים קרובות באמצעות אוסף של תגובות פיסיות , שבכללן גם העוויות פנים מסויימות, ותנוחות גוף שמאפיינות פעילות במערכת העצבים האוטונומית (למתענינים ממש , בפרט באגף הסימפאטי). במינים רבים , למעט זה האנושי , מביא הכעס להתקפה גלויה (או משתמעת). כמו במקרים של ריגושים רבים אחרים , קשה מאוד לתת לכעס הגדרה אובייקטיבית. הבעיה עם מושג זה היא שהינו עמום למדי וגובל בתגובות ריגושיות אחרות מסוגים דומים כגון – עוינות , זעם , איבה , שנאה וכיו´ב. צריך לאמר עם זאת , שלשאלת החפיפה בין כעס למונחים אחרים אלה , אפשר לענות רק באמצעות ההקשר שבו הם מופיעים והאוריינטציה התיאורטית של המחבר המשתמש בהם. זהו
 

אורמור

New member
הגדרות קליניות

ומתוך ספר הפסיכולוגיה הפרטי שלי.. כעס עולה גם כשאתה לא מאויים גם כשאתה רק נוכח לראות שאנשים הם רעים מתנשאים, שחצנים, חושבים שיודעים הכל ומתהדרים בנוצות של טוס גם כשאין להם שום נגיעה לחייך, וגם כשלא נגרמות לך שום עוויתות,בגינם, סתם עולה לך הגועל מולם קורה שכעס עולה גם סתם מול חוסר צדק שאדם X נוקט מול אדם Y ולכועס אין שום נגיעה, רק מבט על מהצד יכולה להביא עוד עשרות דוגמאות לסיבות לכעס כמו גם אופנים להבעתו ולא מן הספר המלומד. ידוע שכשההדיוט משתמש בהגדרות קליניות הוא לפעמים מסתכן בהחטאת המטרה,שלא לדבר על אי דיוק. זהו רק הבהרה אור
 

אלמה 1

New member
כשלמישהו

עולה כבר גועל לא יכול להיות שהוא לא כועס. כשמישהו כועס ומנסה לשמור בבטן זה נהיה כואב. ואת אור, ככה לפחות את נקראת לי, מאוד כועסת. אז אולי במקום להשתמש במילים כל כך קשות קבל פורום כדי פשוט לדבר. עם מי שנכעסת כל כך בגללו. ואז להחליט שאולי לא הבנת נכון. אולי הוא לא הבין נכון. אולי אפשר לשכוח. אולי אפשר לסלוח. פצעים של כעס אי אפשר לפתור בעוד יותר כעס. וסליחה שהתערבתי.
 
למעלה