לי יש מה להגיד....טוב, לא בדיוק לי
"פה ושם מופיע גבר כמו בתחנת רכבת נידחת, מי שרצה בי בערב, חזר בו עם עלות השחר... " זו יכולה להיות הרגשה משותפת לרבים מאיתנו ואולי בעצם לכולנו, בשלב כלשהו בחיים. ככה שרה ריטה, בקול שחודר עמוק לנשמה שפתאום מתגלה אצל כל אחד ואחת מאיתנו, בתנועות סקסיות ותיאטרליות שמביעות אהבה חום ותשוקה, במבטים חדים, בוהקים שפוקחים עיניים לעייפים מביננו, נושאים מבט מעלה ואומרים "אמאל'ה היא ענקית!!!". השעה מאוחרת בליל שלישי, לא מזמן חזרתי מהופעתה של ריטה במסגרת פסטיבל הפסנתר. האובייקטיביות ממני והלאה בכל הנוגע לזמרת, יוצרת, אגדה ושמה ריטה ולכן ההופעה הפכה להיות אחת החוויות המרגשות ביותר בחיי, בייחוד בימים אלו כשלפני חוויות נעימות פחות, כפי שתקראו בהמשך. מששמעתי על קיומו של המופע "ריטה והפסנתר" , מיהרתי לטלפון והזמנתי כרטיסים, לשורה הראשונה כמובן. כמו בכל הופעה של ריטה, ישיבה בשורה הראשונה עושה את כל ההבדל! כמה שיותר קרובים לאגדה, ככה קל להאמין שאכן הטונים הגבוהים, המהאוולים, והצחקוקים מגיעים מבן אדם, לא ממחשב צלילים משוכלל. כמה קרוב, ככה רחוקים העולמות שמגיעים אליהם, עם השמע השיר הראשון. כך היה זה גם הפעם, כאשר לקראת השעה 21:00 אולם מרכז ענב לתרבות היה מלא עד אפס מקום.החושך יורד על האולם, פנסים כחולים מנצנצים והמתח שלי בשיאו, מה ריטה תלבש ומאיזה צד של הבמה היא תעלה וכמובן מה תשיר. "תארי לך עולם מאבד עדינות..." במילות השיר הכל כך אקטואלי פתחה ריטה את המופע, במכנס שחור צמוד ומתרחב, וגופייה שחורה עם "פרנזים". והקהל מקבל אותה בחיבוק. פעם ראשונה מול קהל כל כך קרוב, שידיה כמעט מגיעות ועוטפות באהבה עד אחרון היושבים. "רק היי לי לנשימה..." ואני עוד רגע מאבד נשימה, היא כל כך קרובה, לא מקובעת, מסתובבת בין השורות העליונות ובין שורות א' ו-ב' שבהם לפי דעתי ולדעת חבריי, ישבואנשים משעממים שקיבלו כרטיסים חינם ובאו. גם ריטה קלטה את אדישותם מן ההתחלה וכמות הפעמים ששרה מאמצע האולם, או החל מהשורה הראשונה, העידה על כך. כמו בכל הופעה ריטה משלהבת את הקהל בסיפורי מעשייה על ימי ילדותה, רמי והבנות, טיולים בחו"ל והמשפחה שלה. היא לא אכזבה גם הפעם וסיפרה על תחילת הדרך כזמרת בגיל 15, כשנדהמה לגלות שיש חיה כזו שנקראת מורה לפיתוח קול, כשהצטרפה לשיעור פרטי של חברתה. המורה התלהבה מהנערה שבאה על תקן אורחת והציעה לה 10 דקות בלימוד פיתוח קול. את התלהבותה של ריטה ציננה העובדה שההורים בחיים לא יצליחו לממן שיעורים פרטיים, אבל אחרי שהמורה הפרטית סייעה לה בקבלת מלגה וריטה ממשה את חלומה ולמדה שנים ארוכות...לנו נשאר לומר למורה תודה! ריטה המשיכה באריה מתוך כרמן, שלדעת רבים היא צריכה כבר לגלם את דמותה, בהמשך שרה עוד שתי אריות מצמררות שהעמידו את הקהל על רגליו, מתוך תדהמה. האריות האיטלקיות השתלבו היטב בתפאורת האולם ובה מסכות מהאוסף הפרטי של ריטה, שכמדומני נקנו בקרנבל המסכות בוונציה, איטליה. עוד בתפאורה, שלושה שטיחים, פרסיים למדי, שלטענתה נקנו כדי לסייע לה ולצוות להתעופף בסוף ההופעה אל על, מן בדיחה שכזו שהייתי בטוח שתוביל לשיר ציפור זרה, בו היא יושבת ישיבה מזרחית בהופעותיה, כמו רוכבת על שטיח מעופף... אבל הפעם עפנו בקצב הספרדית לשיר סודך, מהדיסק תפתח חלון. במהלך השיר שאותו ביצעה ממרכז האולם , יושבת בין הקהל, החליטו הנגנים ל"הפתיע" אותה ולאלץ אותה לשלב מעט ראפ, כשלקצב זה שרה בית אחד מתוך השיר גנגסטר פארדייז. אז הפכה ריטה למורה ללשון, עם הגיית ר' בעייתית, כשהציגה באריכות את "תלמידה", עבררררי לידררר! עברי, שהופיע במכנס פשתן חום חולצה שחורה צמודה ולא יכולתי שלא לשים לב לצמיד האופנתי, שלטעמי החמיא לאישיותו מיד בהמשך, חוזרת ריטה לביצוע משותף עם עברי לשיר בוא ("בוא ונפזר את מסך הערפל..."), כאן יש לציין שעברי התאמץ להגיע לטונים הגבוהים כל כך של ריטה, המאמץ ניכר על מיתרי הקול שלו ועל התכווצויות הגוף, אבל הפעמים בהם הצליח קולו להישמע, רק גירו אותי לדרוש ביצוע יחיד לשיר הכל כך אמיתי ומרגש הזה. עברי – לך על זה, אני רוצה ביצוע יחיד! המשך עלילותיה של ריטה, מובא לנו הפעם כתודה לאלוהים, שזיכה את אביה לראות את ריטה ולשמוע אותה בהזדמנויות רבות, כמו זו, שבה הוא נכח בקהל, אחרי מחלה ממושכת. ואז היא נזכרת בפעם הראשונה שהיא שמעה את עצמה ברדיו, בדרך לבקר את אביה בביה"ח: השיר בגידה מתנגן וריטה מתפללת להחלמתו. תפילות מתגשמות. עוד לא הספקנו לנגב את הדמעה מהסיפור המרגש על אביה, וריטה מפגינה כישורים אה לה מייקל ג'קסון, חמושה בכובע שחור, עם סרט נוצץ ומשגעת את הקהל, הפעם בקצות הרגליים, בתנועות הברכיים ובמעין וואלס עם השרפרף שעליו ישבה קודם, הייתי מת להיות אותו שרפרף באותו רגע. אחר כך בא ביצוע לא מוצלח לטעמי לשיר ערב כחול עמוק, שהושר בקול בס נמוך, בכוונה, אבל קשה לה היה להתנתק מ"בא לי בזאת הפעם, ליפול על חרב, למות עלייך..." בקולה הטבעי. אחד מרגעי השיא במופע היה כשחזרה על הצלחתו המסחררת של שיר שביצעה במסגרת הופעתה עם הפילהרמונית בשנה שעברה, שירם של להקת "קווין" - The show must go on. ואם את זה לא תוציא חברת התקליטים שלה בהקדם על גבי תקליטורים אני בבעיה! הביצוע עוצר הנשימה לשיר קלאסי זה העלה את הערב לשיאים חדשים. זה המקום לציין את השותפים של ריטה לאורך כל המופע, נגני הקלידים, ירון בכר שמלווה את ריטה שנים וטל פורר, שהפכו את השירים הקצביים של ריטה, שאנחנו מכירים, לשירים שכאילו נולדו מתוך פסנתר. עם האהבה שהרעיפה עליהם ריטה, הקהל יכול היה רק להזדהות. כשהאווירה באולם הצליחה לפרוץ החוצה אל חוצות תל אביב והצרות לרגע נשכחו, הגיע כמעט סיומו של הערב, בבקשת הדרן לשיר על פי בחירת הקהל - תני לי להחליט, אותו ביצעה ריטה בעבר במיוחד בפסטיגל שירי הילדים. מחיאות הכפיים הסוערות החזירו את הדיווה המקומית מספר פעמים רב למרכז הבמה לפזר נשיקות לכל עבר ולהגיע לקבל ממני (כן, כן) זר ורדים קשור בסרט אדום. להופעה של ריטה אין חלק שנקרא סוף, כי כשריטה יורדת מהבמה כל אחד נשאר עם נשמה מלאה ושבעה ומתחבט בהגדרה המתאימה למצב הצבירה בו הוא מצוי. אני בדרך כלל, שרוי בין נוזל למוצק... נמס מהיכולות הווקליות של ריטה ועצור מלהתרחק מהאולם, מהעולם שאותו ריטה ממלאת לי כל פעם מחדש באושר. רפי.