"ריח של אבק שריפה"

[ערכת לימוד]

"ריח של אבק שריפה"

כשנלחמים בנוסף למהלומות עוברת הכוונה. בסוג הראשון יש מאחורי המכה "כוונה להרע" במקרה כזה שמתאים לקרב אמת, יודעים שהפציעה בדרך ואז מסימים את הקרב בדרך זו או אחרת ובמהירות. בסוג השני מאחורי המכה או התרגיל מסתרת "כוונת אמת לביצוע" לא מדובר ברצון להרע אלא ברצון לנצח או לזכות בתגמול אחר-גם כאן מסימים את הרנדורי אבל בצורה רכה יותר. הסוג השלישי הוא המתאמן שמאחורי המכה ישנה רק טכניקה ולא רגשות ומניעים שאינם קשורים לתירגול. יש עוד סוגים? איך מבחינים בניהם? איך מצליחים לנקות ולהשאיר רק תחושת תירגול ולא "ריח אבק שריפה באויר". תובנות ערכת לימוד צ.א.צ.

 

[אוהד סמט]

כריתת אונה

אי אפשר לנקות לגמרי כל עוד אתה רוצה להמשיך להיות בן אנוש. אפשר ללמוד לבדוק את עצמך בכל זמן כדי לנטרל התכוונות לפצוע. מצד שני, אני לא מבין למה להפסיק לרצות באמת לבצע, זה הגרעין של המיומנות (ולא חייב להיות פה משהו רגשי). יותר טוב תשאל את עצמך למה אתה מרגיש שבמקרים כאלו יש "אבק שריפה באויר". אפשר ללכת מכות ברצינות ולהשאר חברים.

 

[avshalomat]

מה עם שינוי הכוונה

נראה לי הדבר היחיד ששווה משהו, בזמן תירגולים כאלו, אם אני סתם רוצה ללכת מכות יש מספיק אנשים ישמחו ללכת איתי, כולל סיכנים והכל

 

[אוהד סמט]

מילון, כבר אמרתי?

 

[avshalomat]

טוב מה שהתכוונתי לומר שאני מסכים

איתך בגדול אבל אני אישית לא חשוב בדיוק שהמטרה היא מכות, או אמורה להיות, אם אני רוצה מכות אני תמיד יכול להשיג היום במחיר מציאה + דקירה באיבר חיוני לפי בחירה.. אני גם חשוב שהמטרה בקרב לא אמרוה להיות מי מביא מכות יותר חזק.

 

[אוהד סמט]

לא אמרתי לתת מכות

אם אני לא מכה בכוונה לפגוע במטרה (שונה מ"לגרום נזק") אני לא מועיל ליריב שלי, אפשר ללכת להתאמן על שק איגרוף. הכוונה היא חלק מהאימון, החוכמה היא לזהות מתי אני פועל בצורה אוטומטית - גם "לא להרגיש" זה אוטומטיות. הפתרון ההפוך - לעבוד לאט, ברכות ועם הדגשה של שמחה ונחמדות - פוגע הרבה יותר באימון, לדעתי. זה אם רוצים ללמוד יישום של ידע ולא אמנות תנועה עם "ריח" של סרטים הונג-קונגים.

 

[avshalomat]

מסכים

רק שלי באופן אישי לא מעניין היישום של הידע, אני חשוב שהערך המוסף הוא דווקה ברמה של הכוונה שמתחוללת בקרב שכזה.

 

[אוהד סמט]

לא מעניין אותך יישום של ידע

תעשה מדיטציה

 

[avshalomat]

אני חושב שאתה לא מבין

אותי. אנסה להבהיר ילך ילך לא ילך לא ילך, לטעמי אין שום משמעות בלדעת ללכת מכות כדי לדעת ללכת מכות, או לפחות מדובר במשהו שולי שקורס הגנה עצמית יכול לכסות, לבדיקה מול עצמי מול אדם אחר בדיקה מהותי שכל הזמן מתשנה יש משמעות, אחרת אני פשוט יכול לזרוק סלעים על אנשים אני הולך ללכת מכות זה יותר אפקטיבי ובהחלט יתרון של הגודל שלי. אני לא מכיר מדיטציה שעושה דבר כזה שהיא פעליות בין אנושית. ואסיים ואומר שלדעתי אתה מוסיף לדברי פירוש "ניו אייגי", שלא קיים במקור. אם תרצה לדעתי יישום הידע חשוב אבל לא עומד בפני עצמו הוא חשבו כי הוא מאפשר מרחב לבדוק דברים עצם עצמי עם האדם השני אבל אין לו טעם בפני עצמו

 

[אוהד סמט]

הלו, אבשה

כתבת "לא מעניין אותי יישום של ידע". זה ניסוח כוללני.

 

[avshalomat]

אתה צודק

זה באמת היה כוללני

 

[Lagrangian]

אני חושב שאתה ממעיט בערך של

ללכת מכות. מהנסיון המועט שלי - עבודה על טכניקה במצבים עם שליטה היא טובה ויפה, ואפשר ללמוד להוציא הרבה כח ולהיות מהירים. אבל מעבר לכך, בקרב יש אספקטים פסיכולוגים (?) שאי אפשר לכסות בעבודה מסודרת של "אני שם יד, תרביץ לי". אצלי, למשל, החלק של להכות ולחטוף מנוון מאוד.. זה פוגע בכל האמנות, כיוון שאיך שאני רואה את זה - אמנות לחימה היא משהו די הוליסטי, וזה כולל את האספקטים הפסיכולוגים של קרב. לדעת להרביץ ולחטוף זה פשוט, לדעתי, עוד כלי שצריך לעמוד לרשותנו כשאנחנו לומדים אמנות לחימה 0וזה לא אומר שצריך להשתמש בו כל הזמן). אבל אולי אני מקרה קיצוני.. אולי רוב האנשים יותר אלימים ולא נתקלים בקשיים האלה.. זהו לשנה הקרובה.

 

[avshalomat]

הי ניצן בהנחה שלא נעלמת לשנה

הקרובה, דיברתי על כוונה באופן כללי, ולטטוח רחוק זה לא שולל צורה של עבודה שציינת גם לא לכך התכוונתי הודעה המקורית, אלא לכוונה שעומדת מאחורי ה"אימון" שיהיה אשר יהיה בברכת בארברי אני ידוע להיות לבד, באומנות לחימה אני מנסה להיות משהו מעבר.

 

[ערכת לימוד]

אפשר ללכת מכות ברצינות ולהשאר חברים

,זה משפט יפה ונכון במישור שלו, הוא כתוב בצורה דומה באתר של "הכלבים" אבל זו אמירה בעיתית משהוא לאור התמונות המוצגות שם. פציעות ללא שום צורך אמיתי. פציעות הפוגעות במתאמן ובהתקדמותו, פציעות מיותרות. מיותרות "אפשר ללכת מכות ולהשאר חברים" אם אתה הולך מכות ברצינות ובכוונה "מדליק את הסויצ' " אתה שולח חבר או נישלח לבית חולים. אני יודע ולומד איך אני מרגיש במצבים שונים רציתי לבדוק איך אנשים מעוד שיטות רלוונטיות מרגישים. אני משער שאם תיכרות אונה לאנשי טאיצ'י הקרביות והכוונה שלהם לא תיפגענה. לא כך בלחמ"ש, איגרוף,ג'יאוג'יצו.

 

[אוהד סמט]

אפשר

ללכת מכות לא אומר לפצוע בנאדם אחר. עכשיו תסביר את הפסקה האחרונה שלך, כי היא לא ברורה. במיוחד "הקרביות של אנשי טאי צ'י"

 

[ערכת לימוד]

הסבר

ניראה לי שלא הסברתי בצורה טובה ולכן אני מנסה שוב. ההבדלים בין השלושה הוא מהותי-כוונה אתה מרגיש בצורה מאוד ברורה. רצון להרע הוא בעיתי הוא אינו מצוי באומנויות לא קרביות ולכן גם אם תיכרות אונה לאיש טאיצי' הכוונה שלו לא תשתנה. אולי אני מדבר עם עצמי... וזו סתם הזיה של קיץ שמטרת הלחימה היא ניטרול והריגה מטרת האימון היא להתאמן בדברים אילו ללא פציעה. ללכת מכות ברצינות אינה אימון.(נקודה)

 

[אוהד סמט]

שפה

אנחנו אומרים אותן מילים אבל מתכוונים למשהו אחר. בשביל זה מדברים - בשביל להבין. אתה אומר - יש קרב בכוונה להזיק, ויש קרב שלא בכוונה להזיק. האם כל האמצע בין שני אלו הוא קרב אימון שרוצים לנצח בו, או שלא מגלים בו רגישות ליריב? אני אומר שאפשר להתאמן בכוח, בעצימות גבוהה, בויתורים לא גבוהים וגם לא להפצע. אני אומר את זה מנסיון. מצד שני, לקבל אגרוף בבטן ושיצא לך האויר זה דבר שיכול לקרות גם אם לא מתכוונים להזיק. יכול להיות שלפי דעתך לא.

 

[ערכת לימוד]

צד רגשי.

א"ל דומה בעני לסמל האולמפיאדה עיגולים חופפים בין אומנות תנועה,בריאותיות וקרביות- השאלה היא בכמות החפיפה בין העיגולים. במקומיכיום יש יותר קרביות מהשאר- זו המטרה הסופית כל השאר משרת את הקרביות. אני טוען יש מקומות ברנדורי שבהן יש לחלק מהמתאנמנים רצון לבצע "טכניקות של סוף" על האוקה שלהם. לרגישות ולעצימות יש חלק בזה אבל יש בזה עוד צד ריגשי שלא מובן לי עד הסוף, סוג של כעס רגעי. אופס התפלק לי,זה קורה, זה הולך ופוחת ככול שמתאמנים. השאלה היא רגשית-מנטלית. יש כאילה שנפטרים מזה יש שלא אני אומר את זה מנסיון.

 

[אוהד סמט]

טכניקות של סוף

ברור שיש כאלו שלא נפטרים, אבל אתה טועה כשאתה חושב שבשביל להגיע לסוף צריך לכעוס. זה שיש הרבה מתאמנים שפועלים מתוך כעס (לא רק רגעי) זה לא חדש, לא אומר שכולם פועלים אפילו לרגעים מתוך כעס. זה state of mind (וו-שין).

 

[ערכת לימוד]

מתקרר,קריר ,קר.

תודה. הזיות של קיץ. אין תשובות, נרד לשדא לעוד כמה סיבובי חשיבה על השק.