ריחות
יש מני מנהגים מודרניים שהשתמרו ומצחיקים אותי. לפני 100 ו200 שנה לאנשים לא היו מים זורמים ולא התקלחו הרבה, שלא נדבר על החלפת בגדים. אז החליפו צווארון כשהתלכלך במקום להחליף את כל החולצה, והסתירו את הלכלוך במטפחות צוואר ועניבות וכך נולדו מני ספיחי לבוש. כך נולדו גם הבשמים לפני אלפי שנים, להסוואת ריחות פחות נעימים. אבל בימינו אין מי שלא מתקלח לפחות פעם ביום, ובקיץ אפילו פעמיים שלוש. אני מאד אוהב את הריח הטבעי של הגוף, מחפש תמיד אבקות כביסה ללא ריח וסבונים "רגועים", ושם אפטרשייב בקושי 3-4 פעמים בשנה. מהמשובים מאנשים נראה לי שאני מאד שונה מהכלל. אנשים מחפשים את ריחות האלפים מהחולצה, פרחי בר מהגרביים וריגושי אובססיה מאחורי האוזן. אני יודע שאני לא לבד, גבי ניצן טרח ב"באדולינה" לתאר יפה מה עושה פצצת אפטרשייב ליכולת ההנאה שלו מארוחה במסעדה
אני יודע שיש עוד כמוני... מה הגישה שלכם ושלכן? אשמח לשמוע את מגוון הדיעות ואיך מגשרים למשל אחת שאוהבת מאד לשים בשמים עם בן זוג שרגיש לנושא. והאם בושם עושה אתכם יותר סקסיים בעיני עצמכם או גם בעיני בן/בת הזוג?
יש מני מנהגים מודרניים שהשתמרו ומצחיקים אותי. לפני 100 ו200 שנה לאנשים לא היו מים זורמים ולא התקלחו הרבה, שלא נדבר על החלפת בגדים. אז החליפו צווארון כשהתלכלך במקום להחליף את כל החולצה, והסתירו את הלכלוך במטפחות צוואר ועניבות וכך נולדו מני ספיחי לבוש. כך נולדו גם הבשמים לפני אלפי שנים, להסוואת ריחות פחות נעימים. אבל בימינו אין מי שלא מתקלח לפחות פעם ביום, ובקיץ אפילו פעמיים שלוש. אני מאד אוהב את הריח הטבעי של הגוף, מחפש תמיד אבקות כביסה ללא ריח וסבונים "רגועים", ושם אפטרשייב בקושי 3-4 פעמים בשנה. מהמשובים מאנשים נראה לי שאני מאד שונה מהכלל. אנשים מחפשים את ריחות האלפים מהחולצה, פרחי בר מהגרביים וריגושי אובססיה מאחורי האוזן. אני יודע שאני לא לבד, גבי ניצן טרח ב"באדולינה" לתאר יפה מה עושה פצצת אפטרשייב ליכולת ההנאה שלו מארוחה במסעדה