ריחות ליל הסדר והזכרונות ממלאים אותי.

אלאורלי

New member
ריחות ליל הסדר והזכרונות ממלאים אותי.

משהו מליל הסדר של המשפחה שלי, כשהייתי ילדה. הכל היה בסדר (באמת בסדר), כולם הגיעו לבושים יפה, חגיגיים, מחויכים. התרגשות של אביב, ריח של פריחה, שפע, למעלה משלושים אנשים סביב השולחנות, שלמרות שהיו צפופים "הכל היה בסדר" וכל אחד תפס את מקומו. רעש הילדים הקטנים, צחקוקי המתבגרים, ונינוחות המבוגרים.

והנה היום עושים חשבונות, כמובן שלא במשפחה שלי כי נשארנו כפי שהיינו, מלוכדים חבריים ואוהבים, למרות שהצטרפו חתנים מעדה אחרת,
כלות ממחוזות אחרים, אז רציתי לדעת איך זה אצלכם, האם אתם עושים חשבונות של מי הזמין ומי לא הזמין, האם אתם מביאים אוכל כעזרה
למארחת, אצלי לא מביאים אני מכינה הכל, ומה עושים אם יש חתן ומחותנים מעדות המזרח והם רוצים דווקא אורז ואצל האשכנזים כמונו לא מכינם אורז כי החג צריך להיות כשר לפי ועל פי ההליכות והמנהגים שלנו, זה לפעמים יוצר בלגנים, אשמח לשמוע איך זה אצלכם.
 
אצלנו היה נחמד ושמח

אבי ניהל את הסדר מקסים.היה יושב שבוע קודם לכן ומכין הסברים, סיפורים ומובאות מהתלמוד ומהמסורת. היינו קוראים בסבב - כל אחד קטע מסביב לשולחן וצוחקים. אחרי הארוחה היינו ממשיכים עד חד גדיא, שרים את המנגינות בקולי קולות, מלווים בכלי נגינה, אורגן חשמלי, מנדולינה. תמיד היו לפחות 20 איש בסדר, בהרכבים שונים, פעם משפחה, פעם חברים.

אחרי שאבי נפטר,אחי אמר שהוא לא מעוניין לעשות סדר,שהוא בכלל לא מתחבר לזה ונגמרה השימחה. חבל. כל שנה הם יוצאים לטיול בארץ או בחוצלארץ.
בתמונה הבנים שלי בסדר פסח אצל סבא-סבתא בשנת 1988, הגדול בן 15 והצעיר בן -10 אז.

 

mykal

New member
זכרונות,

אני בהחלט נזכרת בגעגוע גדול, לבית הורי.
אצלינו --חגגנו כל ליל סדר המשפחה שלנו ואחות אימי,
(2 אחיות קרובות בגיל ששרדו את אושויץ) המשפחה היתה קטנה,
וגרנו קרוב מאוד בני הדודים ואנחנו גדלנו כמו אחים.
אבי היה הלמדן וזה שהוביל את תוכן הערב ושאל אותנו חידות וידע,
יחד התחלקנו באפיקומן, ביקשנו בקשות לא ריאליות--(כמו ילדים) ,
חלק מוממשו ואחרים לא--אבל מצחיק שלא התאכזבנו.
היה בהחלט כיף גדול.
 
למעלה