ריחוק שמיים וארץ

[natallie1]

ריחוק שמיים וארץ

היי, חזרתי לפורום אחרי הרבה זמן שהמחשב היה חלק מאוד זניח מחיי (שנת שירות, קומונה כל המשתמע) עולות פה בפורום הרבה בעיות שהן בעיות פרקטיות ומבאסות (מאוד אפילו) של אין זמן להיפגש, דברים מתבטלים וכו', אבל בזמן האחרון נתקלתי בסוג הרבה יותר מטריד של בעיה, ואל תקפצו בבקשה להגיד שזה מעיד על זה שאין כבר טעם, שזה זה שאין כבר חשק, כבר לא איכפת. אין חשק להתקשר אחרי שלא דיברנו שבועיים ואני כל הזמן עסוקה ועם אנשים שהם תחלס נחמדים ותומכים, והוא פשוט לא רלוונטי לחיי. כל דבר צריך להסביר לו מא' עד ת' כי הוא לא יודע איך זה, ובכל רגעי המשבר הוא לא שם כדי לשמוע ראשון ואני נעזרת באנשים אחרים ואותו מעדכנת בדיעבד. עדיין נחמד לנו להיפגש, ואנחנו יודעים שבסופו של דבר אנחנו חשובים אחד לשני אבל לו יש את כל הזמן להתגעגע בשמירות האינסופיות שלו, ולי אין זמן לחשוב על זה. נשמע מוכר למישהו? \=

 

[natallie1]

תעזרו לי בבקשה...):

 

[סתם עוד בחורה]

אולי באיזשהו מקום.

אני סימתי עכשיו את השנת שירות שלי, ואני קצת יכולה להבין על מה את מדברת. ההבדל אצלנו לפחות היה שגם הוא עשה שנת שירות ואולי חלק ממה שאני עברתי בשנה הזאת גם הוא עבר. (הוא גדול ממני בשנה) אני יודעת שבהתחלה לו לא היה כוח להסביר לי מה עובר עליו בשנת שירות, כי זה היה מסובך ורחוק ממני מאוד ובאמת היו לו אנשים אחרים שיותר מבינים והרבה יותר שם איתו. אני התחלתי להרגיש שאני כבר לא חלק מהחיים שלו. אני חושבת שמה שעזר לנו בתקופה ההיא זה שאני באתי לבקר אותו בשנת שירות. ככה ישבתי ערב שלם עם הקומונה שלו (עד היום אני בקשר ממש טוב עם הבנות קומונה שלו), הכרתי את החניכים שהוא מדבר עליהם, המדריכים. פתאום הבנתי אותו הרבה יותר. אני לא יודעת אם זה אפשרי אצלכם כי הוא חייל אבל אם זה אפשרי אז תעשו את זה. בשנת שירות שלי אכן נפרדנו לחודש כי הרגשנו שאנחנו כבר הרבה פחות חלק אחד מהחיים של השני. והוא הרגיש שאני פחות צריכה אותו ושאין לו מקום. רק אחרי שנפרדנו הבנתי הכי טוב שאני דווקא הכי צריכה אותו, לא בהכרח כדי לספר לו על הקומונה או השנת שירות, אלא כדי להרגיש בית, כדי להיות מי שאני באמת, כדי לדבר עם מישהו שכבר מכיר אותי. אני לא אומרת שלא תספרי לו כלום על חייך העכשווים אבל תנסי יותר להיעזר בו דווקא כשלא בא לך להיות בשנת שירות כדי להרגיש קצת בית, מקום מוכר. והכי חשוב אל תוותרו!! אני מצטערת על כל רגע בחודש ההוא שלא היינו ביחד. יצא קצת ארוך, אני מקווה שעזרתי במשהו.

 

[natallie1]

וואו, זה נשמע ממש מוכר

באיזה שנת שירות היית? וכן, הוא באמת לא היה ולא יהיה בשנת שירות (והוא גדול ממני בשנתיים) היומיום שלו זה שמירות. וזהו. ואני מרגישה שזה ממש מטומטם להסביר לו על המשמעות שבחינוך וכל החרטה ואז לשמוע בתגובה "וואלה. ולי הייתה משמרת בוקר והביאו לנו סנדוויצ'ים. אני מאושר. עוד מעט משמרת, חייב ללכת!". וגם זה מרגיש מוזר לנהל קשר שמבוסס על להלל את בני הקומונה שלי, גם את הבנים, שאפילו עם הצדדיים שביניהם יש לי יותר קשר מאשר עם החבר. מרגיש כאילו הייתי צריכה אותו כשלא היו לי חברים, ועכשיו פתאום יש לי בשפע, מרגיש כאילו אני צריכה שהם יעשו עליי חרם או משהו כדי שאני אחזור להצטרך אותו באמת... אנחנו שנתיים וחצי ביחד, והקטע של להיפרד, מעבר לזה שאני לא יודעת אם הוא נחוץ או טוב, לא נראה בכלל אפשרי, וזה מרגיש כמו החלטה מראש של "ברור שנשאר ביחד, עכשיו בוא רק נמצא את הסיבה" כלומר, שאני אמצא את הסיבה, כי לאורך כל הדרך הוא נשאר נאמן במחשבותיו לקשר שלנו בצורה מושלמת עד עיצבון. הפגישות שלנו לא ממצאות ולרוב גורמות לריבים או שיטחיות מדיי (אם הבנת) וזה רק נגרר ככה. כשנפגשים פעם בחודש מהר מאוד זה הופך להיות מה שזוכרים מהקשר... גם לי יצא ארוך..P:

 

[סתם עוד בחורה]

שלחתי לך מסר.

 

[secret smile0]

זה חלק בלהיות חבר מרחוק.

זה משהו שחייבים לקחת בחשבון שקורה.. אני מתייחסת כבר לכל העסק הזה כשגרה.. לפעמים גם כשהוא חוזר אני שוחכת לספר לו כל מיני דברים, כי או שזה עבר כבר ולא הגענו לנושא, או שאנחנו עסוקים בלהיות ביחד ולא חושבים על השבוע שהיה. זה ממש חרא, אבל אני לא חושבת שזה מוריד מהאהבה ביניכם. תנסו לעשות דברים חדשים שקצת ירעננו אותכם.

 

[GrowingMadness]

מוכר מאוד.

רק שאצלנו זה הפוך.

אני זאת שכל היום בבית ויש לי את כל הזמן שבעולם לחשוב עליו ו"להרגיש" ממש את הגעגועים, כשהוא כל היום בפעילות ואין לו הרבה זמן לחשוב עליי, גם כי הוא עם חברים וזה מסיח קצת את הדעת. אבל.. אין הרבה מה לעשות. שניכם עסוקים, הוא בשמירות ואת בש"ש [נכון?] ושני הדברים האלה מחייבים. כי את התחייבת לש"ש והוא מחוייב לצבא. וזה מצב בעייתי שאין בו ממש "פריצות".

אבל מצד שני, זה נראה לי הרבה יותר מרגש להיפגש אחרי תקופה שגם לא דיברתם בה ואז לעדכן אחד את השני בהכל. יש ככה הרבה על מה לדבר ואף פעם לא נמאס לשמוע כי זה הכל דברים חדשים כאלה שהשני לא יודע

בכל מקרה יש לי כמה שאלות בשביל להבין את המצב קצת: -למה אתם לא מדברים בטלפון בכלל? אני מבינה שבמשך היום אין זמן אבל בלילות? ובימים אפשר גם SMSים נכון? -איפה הוא משרת בכלל?

-דיברת איתו על המצב הזה? כי באמת תקשורת טובה זה הכי חשוב. אם עוד לא דיברת על זה איתו כדאי שתעלי את הבעיה הזאת גם בפניו לראות מה הוא מרגיש. ואם כבר דיברתם אז מה הוא אומר על הבעיה הזאת? ורק שתדעי שלדעתי זה בא בתקופות. נכון שעכשיו קשה אבל אם אתם באמת אוהבים ורוצים להישאר ביחד תעשו את זה ותעברו ביחד את התקופה הזאת עד שהיא תיגמר והדברים יהיו יותר קלים