ריגשי אשם

SABI123

New member
ריגשי אשם

משום אני מרגישה ריגשה אשם כלפי הבנות ויש לי הרגשה שהם יודעות שאני מרגישה כך ומנצלות את זה לטובם קשה מאז ששי ניפטר מאוד קשה לי להגיד להן לא , ואם אני אומרת אני לא עומדת מאחורי זה. ולפני זה מילה שלי היתה מילה , ועכשו קשה לי להגיד להן לא אני פונה לאלה שאולי עברו משהוא דומר לזה עם ילדהם אני אשמח לקבל עצות שבוע טוב
 

פשו שי ת

New member
SABI123 יקרה

אל לך להרגיש רגשי אשמה כרגע המצב הוא רגיש אצלכן ולכן הן מתנהגות ככה אולי אם תשבו יחד ותדברו על הרגשות על מה שעובר עליכן לאט לאט המצב ישתנה אבל רק עם שיתוף פעולה בינכן דברי איתי אוהבת חגית
 

שיבולת7

New member
מבינה בדיוק על מה את מדברת..

ילדים ,תפקידם לבחון גבולות,והתפקיד שלנו ,כהורים,להציב אותם. אז עכשיו אנחנו לבד צריכות להיות "ההורים",וזה לא פשוט. אני לקחתי את הילדים לשיחה,מספר ימים אחרי ה"שבעה",והסברתי להם שהכללים שהיו קודם,ימשכו גם עכשיו. הרגשתי שאם לא אציב עכשיו גבול,אין לי סיכוי בהמשך...(הילדים בגלאי 10 וחצי,7 וחצי,שנה ושמונה חודשים). גם הם ניסו לראות עד כמה אפשר למתוח את הגבול. זכרי שעבור ילדים,גבולות= בטחון. אין מה להרגיש אשמה.. מידי פעם אני צריכה "ליישר" אותם שוב,אבל בסך הכל העניינים זורמים בסדר,והם מאוד עוזרים לי במטלות השונות,ועם הקטנצ'יק. אנחנו די מתורגלים,אולי גם בגלל שהייתי בתפקיד "ההורים" כבר קודם..בגלל מחלתו של בעלי. השבת היינו לגמרי לבד,רק ארבעתינו, לראשונה... עבר בשלום,למרות העצבות. שיחקנו יחד,השתוללנו בחצר,נסענו אחרה"צ ל"באולינג" והיה נחמד. חשוב לי להמשיך להרגיש "משפחה". נכון שכל פעם שמישהו קרא לידינו ,"אבא",זה היה כמו לתקוע לי סכין בלב..אבל אין ברירה..חייבים להתרגל. שבוע טוב,
 

yamkachol

New member
כן, גם אני חוויתי זאת,

ולא נתתי גבולות. הרגשתי שמתאים לעבור גבולות, כדי לחזק אותם, לפצות אותם. כך הרגשתי אז - שכך מתאים לי ונכון לי לעשות. כמובן , כמו ששיבולת אמרה, ילדים (ולמעשה כולם - גם מבוגרים) צריכים גבולות - אשר מספקים להם ביטחון - וחוסר גבולות , מעמיס על הילד אחריות לא לו, דבר שמפריע לו ומכשיל אותו. גם אני הייתי במצב של מילה היא לא מילה - עד הרגע שנפל לי האסימון, והרגשתי, שאני שם לנו מקל בגלגלים, ואז התחלתי לשנות כיוון - וזה היה קשה מאוד , הרבה אנרגיות, אבל ראיתי שאני צריך לבחור בין רע לגרוע. הרגשתי שאני בפינה - וחייב לדחוף לכיוון שנראה לי נכון, כדי לשנות את המצב אליו הגענו - ושאיני מוכן בשום פנים ואופן שישאר כך. בקיצור - שיבולת כתבה את דעתי נהדר. קיים קושי עצום בכל מקרה, ובאמת לילדים - עוד גורם שנותן ביטחון זו הקביעות. אז מספיק שיש שינוי גדול מאוד בחיים, רצוי שהשאר ישאר כמו קודם, עד כמה שאפשר. כל הכבוד לך על ההתמודדות.
 
רגשי האשמה ...

מוכר ולא מוצדק... טוב שאת מרגישה ויודעת שזו לא הדרך... זה כבר מחצית מהטיפול . מציעה לך לבקש עזרה בטיפול משפחתי ..התמודדות שלך הן רבות . כל הכבוד לך ועל הדרך שאת עושה .
 

em0854

New member
רגשי אשם

סבי יקרה, על מה את מרגישה רגשי אשם? לפי תיאורך הבנות שלך עומדות בראש עניניך ועיסוקייך. קשה לך להגיד להם לא כי את יודעת ומכירה מבפנים את החוויות הקשות שהן עברו ושעברתן ביחד ואולי את רוצה לתת להן פיצוי על כך. לי במצבים כאלו עזרה ה"התיעצות" עם בעלי המחשבה מה הוא היה אומר בנושא לו היה בחיים להגיב. היה לי רגע קשה שגיליתי שהבת שלי דחתה את הצבא בלי ליידע אותי כלל. טיפלתי בנושא במהירות ובחדות למרות שהייתי במצב נפשי קשה מכך. עם קצת קשרים גם סידרתי שהיא תחזור ותגויס חודש מאוחר יותר מתאריך הגיוס המקורי. היום היא מודה לי. ואני במבט לאחור חושבת שעשיתי נכון . תשתדלי להאמין בעצמך וברעיונות שלפהם את ובעלך ז"ל חשבתם שלפיהן צריך לחנך את הבנות. שלך, עדנה
 

ALIZ58

New member
רגשי אשם

ערב טוב אני מאד מבינה אותך גם לי זה קרה לאחר מות בעלי,,פתאם לא ידעתי להגיד לו ,,ולאחר מכן הבנתי שטעיתי,,כי רציתי להקל במעט על האבל שנוצר בבית על החוסר שנוצר וגם רציתי וחשבתי שככה אוכל לקנות את מקומי בבית ,בצורה יותר חזקה,,כי בעלי ז"ל היה האדם הותרן ולא ידע לומר לא ,,בפרט לילדה הקטנה שהיתה בת הזקונים... ולאט ולאט התגברתי והתחזקתי,,והבנתי שלפעמים צריך להסביר ולנסות לפרש את הלא כחיובי כי אני תמיד היתה לי מילה ,,כמוך ... עד אשר התחילה ביתי לדבר אלי לא יפה ,,ולנבל את הפה,,גם לשפוך את כל מצבור הכעסים,,שסחבה איתה, ולכן אמרתי לה שאני לא מעונינית לשמוע ממנה מילים כאלה ,,אני מנסה לעזור לה ,,בכל מה שאפשר,,אבל אני מבקשת לדבר אלי יפה,, עם הזמן גברתי הכל מסתדר ,,זה משבר זה שינוי וקשה מאד....
 
למעלה