ריגושים ענוגים
ריגושים ענוגים
רציתי לספר לך על פרידה. ונזכרתי ביוני. יוני הייתה אחד הפרחים היפים ביותר בהאחזות. בהתחלה הייתה חברתו הצמודה של רמי, ונחשבו לזוג היפה של המקום. היא הייתה קטנה, שזופה ובעלת עיני(ומה...)שקד. אך חלק גופה שהסעיר אותי במיוחד היה ארוז תמיד מאחורי חולצת עבודה צבאית שכפתור זעיר אחד, מחוזק בזיקת בטחון, בלם אך בקושי את התכולה שביקשה להתפרץ. חוסר הפרופורציה בין גופה הצנום ושדיה המתנחשלים עורר בי ריגושים ענוגים, שלוו ברגשי אשמה תמידיים כלפי רמי ידידי. יום אחד הם נפרדו. רמי ביקש וקיבל ``חופשת מצב-רוח`` ויוני הסתובבה בחוצות המקום כטווס מהודר וגילתה שקיימים בשטח בנים אחרים. כל אותו שבוע עשיתי צעדים מדודים ומהוססים לקראת יוני. עבדנו יחד בגן-ירק (עד היום אני זוכר עצמי מביט מהופנט על כפתור חולצתה הנאנק מהכובד שלחץ עליו, בזמן שאני חופן בידיי בעצבנות שני חצילים עגלגלים....) והקפדתי לשבת לידה במשאית הדי-500 שהחזירה אותנו בערבים מהשדה להאחזות. ערב אחד, בחסות החשכה במשאית, כשכולם שרו בקולי קולות את שירי אריק איינשטיין, הצמדתי את רגלי לשלה, והיא לא נסוגה. הרגשתי איך יוני מגבירה לחץ מצידה, וראיתי בעיני רוחי את החיוך הקטן והמוכר מתפשט על פניה. אני תירגמתי את מילות השירים לשפת גוף, כובש עוד ועוד שטחים בעלטה. ``...כי הינך יפה רעייתי עינייך כיונים...בגינת אגוז הנצו רימונים....`` זמזמתי בדבקות והרגשתי איך הנץ הרימון ואף תפח מאיים לפוצץ את גינת האגוז של מכנסיי... באותו ערב הגענו מאוחר בלילה והיה (כמובן) גשם. יוני אחזה בידי ונפרדה ממני עם הבטחה בעיניה. אני נותרתי בוהה בגשם; רצתי לש.ג. לשמור ובמשך כל אותו לילה גלשו אליי פניה, ידיה, ובעיקר שדיה מן הגבעות שמסביב, וריקדו ריקוד מטורף. ובערב יום חמישי, עצרתי את נשימתי וביקשתי ממנה חברות. יוני חייכה את חיוכה הקטן, כרכה זרועותיה סביב צווארי והצמידה את שפתיה לשפתיי. (עם לשון, עם לשון, תותי). הייתי המום. יוני חייכה שוב, הסתובבה, ובלי להגיד מילה הלכה לחדרה. ואני.... אני ריחפתי לי לשינה עמוסת חלומות ריחניים. ביום שישי בבוקר יצאה יוני לחופשה. השמועה שאנחנו חברים התפשטה כמו אש בשדה קוצים. ביום ראשון בצהריים חזרה יוני מהחופשה, באה לחדרי, והודיעה לי שאחרי שחשבה על זה כל השבת, החליטה שהיא חוזרת לרמי. ובאותו ערב חזרתי למצבי המוכר והידוע: שבור לב מאהבה נכזבת. שלושה ימים הייתי חבר של יוני, ומתוכם - יומיים וחצי הייתה בבית... ממש ספר השיאים של גינס. כשהחברים שלי הכינו לכבוד החתונה שלי מערכון על כל האהבות בחיי, התעורר ויכוח נוקב האם להכליל את יוני ברשימה. היה מי שטען שלו היו צריכים להזכיר את כל מי שהייתי איתה יומיים וחצי, היה רצוי שיתחילו להקריא את הרשימה יום לפני... אבל בסוף, היה מי שקבע בפסקנות שיוני בפנים.... ועד היום, בין כל הדמויות הנשיות של עברי, נמצאת שם יוני במקום של כבוד. עם עיני השקד והעור השזוף, וחוסר הפרופורציה שבין גופה הקטן לבין שדיה המתנחשלים המעוררים בי גם היום .... סקסופון
ריגושים ענוגים
רציתי לספר לך על פרידה. ונזכרתי ביוני. יוני הייתה אחד הפרחים היפים ביותר בהאחזות. בהתחלה הייתה חברתו הצמודה של רמי, ונחשבו לזוג היפה של המקום. היא הייתה קטנה, שזופה ובעלת עיני(ומה...)שקד. אך חלק גופה שהסעיר אותי במיוחד היה ארוז תמיד מאחורי חולצת עבודה צבאית שכפתור זעיר אחד, מחוזק בזיקת בטחון, בלם אך בקושי את התכולה שביקשה להתפרץ. חוסר הפרופורציה בין גופה הצנום ושדיה המתנחשלים עורר בי ריגושים ענוגים, שלוו ברגשי אשמה תמידיים כלפי רמי ידידי. יום אחד הם נפרדו. רמי ביקש וקיבל ``חופשת מצב-רוח`` ויוני הסתובבה בחוצות המקום כטווס מהודר וגילתה שקיימים בשטח בנים אחרים. כל אותו שבוע עשיתי צעדים מדודים ומהוססים לקראת יוני. עבדנו יחד בגן-ירק (עד היום אני זוכר עצמי מביט מהופנט על כפתור חולצתה הנאנק מהכובד שלחץ עליו, בזמן שאני חופן בידיי בעצבנות שני חצילים עגלגלים....) והקפדתי לשבת לידה במשאית הדי-500 שהחזירה אותנו בערבים מהשדה להאחזות. ערב אחד, בחסות החשכה במשאית, כשכולם שרו בקולי קולות את שירי אריק איינשטיין, הצמדתי את רגלי לשלה, והיא לא נסוגה. הרגשתי איך יוני מגבירה לחץ מצידה, וראיתי בעיני רוחי את החיוך הקטן והמוכר מתפשט על פניה. אני תירגמתי את מילות השירים לשפת גוף, כובש עוד ועוד שטחים בעלטה. ``...כי הינך יפה רעייתי עינייך כיונים...בגינת אגוז הנצו רימונים....`` זמזמתי בדבקות והרגשתי איך הנץ הרימון ואף תפח מאיים לפוצץ את גינת האגוז של מכנסיי... באותו ערב הגענו מאוחר בלילה והיה (כמובן) גשם. יוני אחזה בידי ונפרדה ממני עם הבטחה בעיניה. אני נותרתי בוהה בגשם; רצתי לש.ג. לשמור ובמשך כל אותו לילה גלשו אליי פניה, ידיה, ובעיקר שדיה מן הגבעות שמסביב, וריקדו ריקוד מטורף. ובערב יום חמישי, עצרתי את נשימתי וביקשתי ממנה חברות. יוני חייכה את חיוכה הקטן, כרכה זרועותיה סביב צווארי והצמידה את שפתיה לשפתיי. (עם לשון, עם לשון, תותי). הייתי המום. יוני חייכה שוב, הסתובבה, ובלי להגיד מילה הלכה לחדרה. ואני.... אני ריחפתי לי לשינה עמוסת חלומות ריחניים. ביום שישי בבוקר יצאה יוני לחופשה. השמועה שאנחנו חברים התפשטה כמו אש בשדה קוצים. ביום ראשון בצהריים חזרה יוני מהחופשה, באה לחדרי, והודיעה לי שאחרי שחשבה על זה כל השבת, החליטה שהיא חוזרת לרמי. ובאותו ערב חזרתי למצבי המוכר והידוע: שבור לב מאהבה נכזבת. שלושה ימים הייתי חבר של יוני, ומתוכם - יומיים וחצי הייתה בבית... ממש ספר השיאים של גינס. כשהחברים שלי הכינו לכבוד החתונה שלי מערכון על כל האהבות בחיי, התעורר ויכוח נוקב האם להכליל את יוני ברשימה. היה מי שטען שלו היו צריכים להזכיר את כל מי שהייתי איתה יומיים וחצי, היה רצוי שיתחילו להקריא את הרשימה יום לפני... אבל בסוף, היה מי שקבע בפסקנות שיוני בפנים.... ועד היום, בין כל הדמויות הנשיות של עברי, נמצאת שם יוני במקום של כבוד. עם עיני השקד והעור השזוף, וחוסר הפרופורציה שבין גופה הקטן לבין שדיה המתנחשלים המעוררים בי גם היום .... סקסופון