ריבר נודלס
צהרי יום שישי, ריבר נודלס החדשה בבניין אוסיף אביב (הגבוה, מול עלית) בר"ג. ביקשנו לשבת באזור ללא עישון, אז הושיבו אותנו בכניסה למסעדה ולא באזור הפנימי, המרווח והמעוצב. אני תמיד ממלמלת איזו אמירה עוקצנית בנושא, אבל נראה לי שאני מדברת אל עצמי. המקום מעוצב: קיר לבנים אדומות, לפי המילה האחרונה, ריהוט עץ חום, מעל הדלפק מעין מפרשים שמסתירים את הצנרות שבתקרה ושורת מנורות קרן ממתכת חומה עם נקודת אור בקצה. הנוף: רחוב ז'בוטנסקי ברמת גן ובניין עלית הישן, שכמדומני יהפוך בקרוב לאתר בניה למגדל תאום לזה שישבנו בו. למרות העיצוב, השולחן שלנו לא היה נקי והשולחנות כבר הספיקו לשרוט את הצבע מהקיר ולהשאיר פס לבן. התפריטים שהוגשו לנו היו כבר דביקים ובלויים. הסבתי את תשומת לבו של בעלי לכל זה והתגובה שלו היתה: "למה את מצפה? סתם מקום לארוחות צהרים עסקיות". אז לתשומת לב הבעלים, שאני חושבת שמתכננים על הרבה יותר מזה, זו התחושה שהמקום מייצר! קיבלנו שני תפריטים: תפריט ראשי עם אטריות, מרקים, ראשונות וקינוחים ותפריט סושי. כשזיהיתי שאין בתפריט הראשי מנות ראשונות לטעמי, הצצתי לתפריט הסושי כדי למצוא חלופה. לא הצלחתי למצוא אף מנת סושי לטעמי, רובן ככולן קומבינציות מערביות פלצניות על סושי, שכוללות סלמון מעושן או כבד אווז או רטבים שנשמעים מעיקים. בקיצור, לא אכלנו סושי. הזמנו שתי מנות של אטריות בשמות האקזוטיים "שבעת האוצרות" ו"אש ולהבה". הזמנו לשתות משקה מלון עם ג'ינג'ר ובעידודה האינטנסיבי של המלצרית ניסינו סלט חסות לפתיחה. משקה המלון היה סמיך במרקם, אבל דליל בטעם ואני לא הצלחתי לזהות שום עקבה של ג'ינג'ר. הסלט היה באמת מוצלח, אמנם מורכב רק מחסות ועלים, אבל בתוספת רוטב אסיאתי, תבלינים, מקלות בטטה מטוגנים ומעט בוטנים, ששידרגו את העלים, אבל לא השתלטו יותר מדי. המנות שקיבלנו נראו ממש דומות, כך שאפילו לא התפתתי לטעום מהמנה של בעלי. ה"אש ולהבה" שלי היתה מנת איטריות גדולה עם ניחוחות גריל, שהתקבלו הן מהבשר והעוף שבמנה והן מהתבלינים שעליה. הירקות במנה היו בצל, גזר, פלפל אדום חריף ושוב אותם מקלות בטטה מטוגנים לקישוט (אני מקווה שאני לא טועה וזו אכן בטטה). היה טעים, אבל לדעתי המנות בג'ירף יותר רעננות ומגוונות. לסיכום, מספיק שג'ירף תאמץ את התבלינים של ריבר למנה אחת חדשה בתפריט שלהם ונבוא על סיפוקינו.
צהרי יום שישי, ריבר נודלס החדשה בבניין אוסיף אביב (הגבוה, מול עלית) בר"ג. ביקשנו לשבת באזור ללא עישון, אז הושיבו אותנו בכניסה למסעדה ולא באזור הפנימי, המרווח והמעוצב. אני תמיד ממלמלת איזו אמירה עוקצנית בנושא, אבל נראה לי שאני מדברת אל עצמי. המקום מעוצב: קיר לבנים אדומות, לפי המילה האחרונה, ריהוט עץ חום, מעל הדלפק מעין מפרשים שמסתירים את הצנרות שבתקרה ושורת מנורות קרן ממתכת חומה עם נקודת אור בקצה. הנוף: רחוב ז'בוטנסקי ברמת גן ובניין עלית הישן, שכמדומני יהפוך בקרוב לאתר בניה למגדל תאום לזה שישבנו בו. למרות העיצוב, השולחן שלנו לא היה נקי והשולחנות כבר הספיקו לשרוט את הצבע מהקיר ולהשאיר פס לבן. התפריטים שהוגשו לנו היו כבר דביקים ובלויים. הסבתי את תשומת לבו של בעלי לכל זה והתגובה שלו היתה: "למה את מצפה? סתם מקום לארוחות צהרים עסקיות". אז לתשומת לב הבעלים, שאני חושבת שמתכננים על הרבה יותר מזה, זו התחושה שהמקום מייצר! קיבלנו שני תפריטים: תפריט ראשי עם אטריות, מרקים, ראשונות וקינוחים ותפריט סושי. כשזיהיתי שאין בתפריט הראשי מנות ראשונות לטעמי, הצצתי לתפריט הסושי כדי למצוא חלופה. לא הצלחתי למצוא אף מנת סושי לטעמי, רובן ככולן קומבינציות מערביות פלצניות על סושי, שכוללות סלמון מעושן או כבד אווז או רטבים שנשמעים מעיקים. בקיצור, לא אכלנו סושי. הזמנו שתי מנות של אטריות בשמות האקזוטיים "שבעת האוצרות" ו"אש ולהבה". הזמנו לשתות משקה מלון עם ג'ינג'ר ובעידודה האינטנסיבי של המלצרית ניסינו סלט חסות לפתיחה. משקה המלון היה סמיך במרקם, אבל דליל בטעם ואני לא הצלחתי לזהות שום עקבה של ג'ינג'ר. הסלט היה באמת מוצלח, אמנם מורכב רק מחסות ועלים, אבל בתוספת רוטב אסיאתי, תבלינים, מקלות בטטה מטוגנים ומעט בוטנים, ששידרגו את העלים, אבל לא השתלטו יותר מדי. המנות שקיבלנו נראו ממש דומות, כך שאפילו לא התפתתי לטעום מהמנה של בעלי. ה"אש ולהבה" שלי היתה מנת איטריות גדולה עם ניחוחות גריל, שהתקבלו הן מהבשר והעוף שבמנה והן מהתבלינים שעליה. הירקות במנה היו בצל, גזר, פלפל אדום חריף ושוב אותם מקלות בטטה מטוגנים לקישוט (אני מקווה שאני לא טועה וזו אכן בטטה). היה טעים, אבל לדעתי המנות בג'ירף יותר רעננות ומגוונות. לסיכום, מספיק שג'ירף תאמץ את התבלינים של ריבר למנה אחת חדשה בתפריט שלהם ונבוא על סיפוקינו.
