ריבים

[הקסם שבפשטות]

ריבים

אני ובת הזוג שלי דיברנו על ריבים... הפליא אותה קצת, שאנחנו כבר 4 חודשים יחד ועוד לא רבנו... היא אומרת שלפעמים צריך לריב.. לפעמים צריך לשחרר... אני אומרת שבעיניי ריב הוא כשל בתקשורת... היא אומרת שזה לא חייב להיות כשל.. לפעמים לא מסכימים, נפגעים, נעלבים, אז רבים... לא תמיד אפשר להגיע למצב שלא תיווצר מריבה.... וזה בסדר לריב.... אני אומרת שזה כשל בתקשורת... אולי לא שמעתי טוב.. אולי היא לא הצליחה להבהיר את עצמה....איפשהו, בין המילים שלי לשלה, משהו התפקשש... לא מאמינה שהיא תרצה לפגוע או שאני ארצה להעליב... מאמינה שכל אחת רוצה הכי טוב בשביל השנייה.. והיא אומרת שזה לא תמיד הולך יחד... אני אומרת שתמיד אבין... חברה אחרת אמרה שזה ביטול עצמי... לפעמים צריך לצעוק ולא להסכים רק כדי להגיע למקום טוב יותר... אני אומרת שאפשר להגיע למקום כזה בלי לריב.. בלי דמעות... בלי כעס... אפשר לדבר, להבין... יכול להיות שאפגע, אך לא אריב עם בת הזוג... כי אני אבין את מקומה ואת כוונתה... מצפה ממנה להבין אותי, למרות המקום הפגוע והכועס... ביקשתי ממנה שתאתגר אותי עם סיטואציות... בכל מצב הראתי לה איך אני פותרת הכל ללא מריבה... ריבים.... תקשורת.... כולם מסכימים שאפשר להגיד הכל השאלה היא איך... לא הרבה מיישמים זאת על חייהם האישיים.. ריב עפ"י מילון "ספיר"= מחלוקת המלווה בכעס ובתרעומת האם אי אפשר להתווכח בלי הכעס והתרעומת? האם יתכן מצב בו לא אסכים אבל אבין ואקבל? מה דעתכן? איך אתן בכל עניין ה"ריבים" בזוגיות? צועקות או שותקות? מבינות או כועסות? כמה ריבים יש לכן במערכת היחסים שלכן? זה דבר שבשגרה או קורה לעיתים רחוקות? סתם מתוך עניין... סופ"ש שלו ומלא קסם

 

[מחפשת את האומץ]

איתי קשה לריב../images/Emo13.gif

אבל להתווכח על פוליטיקה חופשי כן!

 

[41מיקה]

לא צריך לריב !

גם אצלי זה היה ככה , אני הייתי הרגועה מבין שתינו , על הכל הגבתי טיפה מאוחר יותר ובצורה תרבותית . רק בדיעבד הודתה שמפליא אותה שאני האדם היחיד שהסתדרה איתו בצורה כל כך מושלמת . אז אם זה האופי שלך , תמשיכי כך , אי אפשר לשנות את האופי , על הכל ניתן לדבר . לפעמים האדם השני רוצה להוציא תגובה ROW , " נא " , בלי פרושים ועיבודים , לכן יוצאת נימה של כעס או וויכוח . התגובה הלא מעובדת בעצם חושפת את המחשבה המיידית שלך . וזה שאת משהה , או מעבדת לצורה מתורבתת , כנראה מעצבן את הצד השני עוד יותר . לדעתי ... כמו שכתבו כאן לפני על נושא אחר ... תעשי מה שאת מרגישה . דברו , זה הכי טוב , לשים את הקלפים על השולחן , מה שנשאר מתחת לשולחן , הולך ותופח למשהו שקשה לדבר עליו , משהו שלעולם לא יצא לאויר העולם וזה יתפוצץ מתי שהוא בפרצוף . מקווה שעזרתי , מיקה

 

[פאמקי]

חושבת...

שיש מעט אמת בדברי כל אחת מכן. אני לא יודעת אם 'צריך' לריב, אך הגיוני שזה קורה ומאוד חשוב להבין שזה אינו סוף העולם. אני מאמינה שכששתיים מתחברות, כל אחת באה עם "שק" של תכונות ואמונות. יש תכונות שמתחברות נפלא עם תכונותיה של האחרת, ויש תכונות שמתנגשות. מאחר והאמונה בתכונותינו היא מאוד חזקה, כל אחת מושכת לכיוונה. כשזה לא קורה, כשאין תכונות שאת "נלחמת" עליהן, חושבת שהאמירה של ביטול עצמי נכנסת לתמונה. לא ייתכן שנקבל ונבין את כל אחד מהדברים שזוגתנו מעלה, אם אנו מאמינות בעצמנו ובדרכנו. ועדיין... חושבת שיש המון שלבים עד שאנו מגיעות ל'ריב'. ראשית, אנו לא מסכימות, אח"כ מסבירות מדוע, ואז מגיעה הציפייה של ההבנה, שהצד השני יראה את מה שאנו מנסות להראות לו. אם היא לא השתכנעה מגיע השלב שהיא מנסה להראות לנו. כשכל אחת מבוצרת בעמדתה, ומתקשה לראות את דרך חברתה, נוצר תסכול שמביא לריב. מאמינה שאפשר לעצור את התהליך בכל אחד מהשלבים. ואם אנו לא מצליחות, זהו כשל בתקשורת. אצלנו, אין חוקים. לרוב אנו מצליחות לעצור לפני שזה מתחיל, ולעיתים לא. בכל אחת מאיתנו יש מהכל, צועקות, שותקות- (נו, טוב... אני לא ממש שותקת. לרוב מדברת), מבינות וכועסות. לרוב אנו לא רבות, אך כשזה קורה אנו משתמשות בכל האמצעים יחד

. עד לא מזמן, ריב, מבחינת זוגתי, היה "סוף העולם", אך בכל יום אנו לומדות איך לעצור, עוד לפני שזה מגיע לכך.

 

[זואי של מירית]

זואי בטח תחנוק אותי אך אגלה לכן בכל זאת

אנחנו שונות בתכלית השוני החל ממנטליות וכלה באופי הריבים הראשונים שלנו היו כל פעם מלחמת עולם חשבתי שמכאן זה הולך רק לכיוון של פרידה והיא כמובן,תאמר שאני עם הנטייה שלי לדרמטיות כרגיל מגזימה אז החלטנו ברגע של רוגע שיש לנו מילת קוד א-ס-ק-ל-צ-י-ה ברגע שזה קורה אנחנו תופסות את זה בזמן והאחת אומרת לשניה שאנחנו מחמירות את זה ואז זה בדרך כלל נעצר להגיד שזה הרמטי יהיה הגזמה אבל הייאוש נעשה יותר נוח

זואיצ'קה שלי את באילת לשבוע ואני ברחובות מתגעגעגעגעגעגעגעת אישתך

 

[טורטיתת]

כעס הוא לפעמיים סוג של טיהור.

"לא משחקים, שוברים את הכלים" לצערי היה המוטו שלי בעבר, ולכן הרסתי גם זוגיות וגם חברות. אם השנים למדתי שכעס הוא הציפייה שלי שהעולם יתנהל על פי דרכי, וזה בלתי אפשרי. כנראה שהגיל ו"ההפסדים" גרמו לי להבין ולמחוק את המוטו ההרסני הזה מהראש. חושבת שבמקרים רבים כעס מחזק אותנו ומניע אותנו לפתור בעיות. אבל מודעת לכך שכעס מצד שני גם יכול לגרום לי אישית להיות לא הגיונית ולהגיד דברים שלא ממש התכוונתי לומר. לכל אחת אופי שונה ולכן גם התגובה לכעס שונה. אין לי ספק אפילו שכעס בעבור אנשים מסוימים מהווה בעייה וקושי להתמודדות מול סיטואציה מסוימת ולכן הם עוצרים את הכעס בפנים כאילו אין כעס וממשיכים - וזו טעות. חשוב לא לשמור בפנים, בלב, לא לתת ל"כדור הקטן" להפוך ל"בלון ענקי", כי ברגע שהוא יתפוצץ הכעס יהפוך לשנאה, יחלחל ריב ומחלוקת. אולי נשמע מצחיק אבל כעס הוא לפעמיים סוג של טיהור "להוציא מה שכואב", "לשפוך את הלב" גורם לשקט בפנימי, ולכן צריך ומתבקש לדבר לשחרר - וזה עדיף מטריקת דלתות לא? מה שבטוח אם הכעס לא היה מוצדק וטעינו, חשוב להתנצל ולבקש סליחה.

 

[אתר אישה]

אני שונאת לריב

ונלחצת בכל ריב שמא ניפרד... החוכמה היא שגם בשעת כעס תהיה תקשורת. לא לעשות ברוגזים ולא לעשות משחקי כבוד.

 

[ליתוש2]

לריב

במערכות היחסים הקודמות שלי נמנעתי כמה שיכולתי מריבים, הרגשתי קדושה מעונה שאין לה לגיטימציה לאמר את שלה

, אבל כשכבר פרץ ריב הרגשתי שזה סוף העולם,ובהזדמנות חגיגית זו לכל מריבה הכנסתי את כל המריבות שיכלו להיות ואלה שיהיו,,ותמיד בריבים מסוג אלה היתה לי הרגשה שמגיעים לנקודת אל חזור,שיכול להוביל לקיצה של מערכת היחסים,כמובן הרגשה שהיתה משוללת כל יסוד.כל הפחדים והחששות התקבצו לריב מסכן אחד. והיום.... למדתי לאמר את הכל אבל הכל.....ואם רבים זה רק מבורך כי יש פיוס מתוק אחריו,וההרגשה המדהימה שמערכת היחסים שלנו תשרוד הכל...