ריבאונד
שלום לכולם, כפי שכתבתי לפני כמה ימים, בגלל תופעות לווי לא נתתי לבתי ריטלין במשך כמה ימים ואתמול בשבת נתתי כדי לראות את תגובתה. היא קיבלה 7.5 מג'. עשתה שיעורים יפה מאוד, התלוננה על כאבי ראש חזקים. כעבור ארבע שעות התחילה לבכות ונכנסה ממש לאיסטריה. היא לא נתנה לי להתקרב אליה ונסגרה בתוך ארון. פתחתי את הארון ואמרתי לה שאסור לעשות את זה כי היא יכולה להחנק. בתגובה היא התחילה לזרוק הכל מהארון ולהרביץ לי עם רגליים תוך כדי שהיא נורא בוכה. בכל זאת לקחתי אותה על הידיים והבאתי אותה לאמבטיה לשטוף לה פנים וכל זה תוך כדי שהיא חונקת אותי עם שתי הידיים. לא התייחסתי לזה, מה שהיה לי חשוב זה להיות איתה ולעזור לה להתמודד. שטפתי לה את הפנים ושמתי במיטה שלה, היא המשיכה לבכות ולצעוק שאני לא אתקרב אליה. במשך כרבע שעה היא בכתה בתוך המיטה כשאני יושבת לידה על הרצפה. איכשהו הצלחתי לקחת אותה שוב על הידיים, יצאנו למרפסת ושם על הנדנדה היא התחילה לאט לאט להירגע ובסוף נרדמה כשהיא מכורבלת עלי. אני המשכתי לשבת בלי לזוז עוד הרבה זמן כדי לא להעיר אותה. אחר כך לקחתי אותה לחדר ושכבתי לידה. כשהתעוררה היא היתה מאוד רעבה. אחרי שאכלה, בקשה סליחה על זה שחנקה אותי. הלכנו לבני דודים כדי שהיא תשחק איתם. שם היא היתה ממש מצוינת. בערב כשחזרנו הביתה, היא התחילה להשתולל. לצחוק, לרוץ, לעשות פרצופים, "להלביש" על אבא מפה של השולחן וכד'. אחר כך נכנסה למצב של כעס על כל העולם ובעיקר על עצמה. אמרה שהלוואי שהיא תצליח לשכוח את היום הזה כי הוא היה הכי מעצבן בחיים שלה. בבוקר היה לה קשה מאוד לקום. אני מקווה שהיום יעבור בשלום, הלב שלי נקרא לחתיכות אחרי מה שראיתי שעובר על הילדה שלי אתמול. האם רבאונד זאת תופעה שהיא חולפת או זאת תגובה שתלווה אותה כל הזמן? מזל שאתמול היתי לידה ואם זה היה קורה בבית הספר? האימפולסיביות נוספה לה ממש לאחרונה ונראה שזה משהו תגובתי דווקא. האם מישהו יכול להמליץ על מומחה פסיכולוג ע"מ לטפל בתחום הרגשי גם?
שלום לכולם, כפי שכתבתי לפני כמה ימים, בגלל תופעות לווי לא נתתי לבתי ריטלין במשך כמה ימים ואתמול בשבת נתתי כדי לראות את תגובתה. היא קיבלה 7.5 מג'. עשתה שיעורים יפה מאוד, התלוננה על כאבי ראש חזקים. כעבור ארבע שעות התחילה לבכות ונכנסה ממש לאיסטריה. היא לא נתנה לי להתקרב אליה ונסגרה בתוך ארון. פתחתי את הארון ואמרתי לה שאסור לעשות את זה כי היא יכולה להחנק. בתגובה היא התחילה לזרוק הכל מהארון ולהרביץ לי עם רגליים תוך כדי שהיא נורא בוכה. בכל זאת לקחתי אותה על הידיים והבאתי אותה לאמבטיה לשטוף לה פנים וכל זה תוך כדי שהיא חונקת אותי עם שתי הידיים. לא התייחסתי לזה, מה שהיה לי חשוב זה להיות איתה ולעזור לה להתמודד. שטפתי לה את הפנים ושמתי במיטה שלה, היא המשיכה לבכות ולצעוק שאני לא אתקרב אליה. במשך כרבע שעה היא בכתה בתוך המיטה כשאני יושבת לידה על הרצפה. איכשהו הצלחתי לקחת אותה שוב על הידיים, יצאנו למרפסת ושם על הנדנדה היא התחילה לאט לאט להירגע ובסוף נרדמה כשהיא מכורבלת עלי. אני המשכתי לשבת בלי לזוז עוד הרבה זמן כדי לא להעיר אותה. אחר כך לקחתי אותה לחדר ושכבתי לידה. כשהתעוררה היא היתה מאוד רעבה. אחרי שאכלה, בקשה סליחה על זה שחנקה אותי. הלכנו לבני דודים כדי שהיא תשחק איתם. שם היא היתה ממש מצוינת. בערב כשחזרנו הביתה, היא התחילה להשתולל. לצחוק, לרוץ, לעשות פרצופים, "להלביש" על אבא מפה של השולחן וכד'. אחר כך נכנסה למצב של כעס על כל העולם ובעיקר על עצמה. אמרה שהלוואי שהיא תצליח לשכוח את היום הזה כי הוא היה הכי מעצבן בחיים שלה. בבוקר היה לה קשה מאוד לקום. אני מקווה שהיום יעבור בשלום, הלב שלי נקרא לחתיכות אחרי מה שראיתי שעובר על הילדה שלי אתמול. האם רבאונד זאת תופעה שהיא חולפת או זאת תגובה שתלווה אותה כל הזמן? מזל שאתמול היתי לידה ואם זה היה קורה בבית הספר? האימפולסיביות נוספה לה ממש לאחרונה ונראה שזה משהו תגובתי דווקא. האם מישהו יכול להמליץ על מומחה פסיכולוג ע"מ לטפל בתחום הרגשי גם?