אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
רחל המשוררת
- פותח הנושא קובי אייל
- פורסם בתאריך
אני אוהב את "שי"
שַׁי אֲעוֹלֵל כַּגֶּפֶן שְׁאֵרִית הָרַחַשׁ וְאֶשְׁלַח מִנְחָה לָךְ מִזִּמְרַת לִבִּי – כָּל שֶׁיַּד הָעֶצֶב לֹא עָקְרָה מִשֹּׁרֶשׁ, שֶׁקְּדִים-הַזַּעַם לֹא שָׁדַף עוֹד בִּי.<-- כמה הירואי הניסיון הזה לבודד את הזכרונות הטובים, את רגעי השמחה, הששונות הקטנים. השיר מסתייע במעין משל כרם פרטי של רחל, בו הכרם משול לכזה שכבר עברה עת הבציר (עוללות), ונתון לרוחות מזרחיות שרקיות חמסיניות ומכלות (קדים הזעם) ומחלות מסוג השידפון פוגעות בו. ומתוך כל אלה היא מוצאת את אותם פרטים מעטים נדירים שנותרו איכותיים ולא פגועים. כמה יפה ומלאה המטאפורה המוגשת בבית הזה. אֲרַפֵּד הַטֶּנֶא זִכְרוֹנוֹת כִּנֶּרֶת, וֶרֶד שְׁמֵי הַבֹּקֶר בֵּין עֲצֵי הַגָּן, זְהַב הַצָּהֳרַיִם בְּמֶרְחָב רוֹגֵעַ וְלִילַךְ הָעֶרֶב עַל הָרֵי גוֹלָן; זֵכֶר לֵיל הַסַּהַר עַל חֶלְקַת הַמַּיִם. זוֹ תְּרוּעַת הָאֹשֶׁר בַּעֲלוֹת יָמַי,<-- שני הבתים האחרונים מכילים פירוט, מראים כיצד האושר והשמחה נמצאים ברגעים קטנים פשוטים ויומיומיים - רחל אמנם אומרת תרועת אושר, וזה נשמע גדול ובעל נוכחות רבה, אבל כשפורטים את זה אחד לאחד- אין כאן מי יודע מה: ליל סהר, כנרת, שעת צהריים, שקיעה בגוני לילך. זו לא פעם ראשונה שרחל מצטנעת, גם בשיר אל ארצי (לא שרתי לך ארצי...) ובשיר רק על עצמי לספר ידעתי - יש משהו כובש לב בהצטנעות של רחל היא לא נראית מזוייפת. כְּבִשְׁנִי תוֹלַעַת<-- שני התולעת הוא צבע שהשתמשו בו בתשמישי הקדושה (פרוכת , בגדי כהונה) רחל מעניקה לשי הצנוע שלה כסות שיש בה משום קדושה, להראות אולי עד כמה יקר השי הזה שמגיע מזמרת ליבה, עד כמה יקרים לנפשה כל האוצרות האלה שהיא מניחה התוך הטנא. בָּהּ אֶקְשֹׁר הַטֶּנֶא וְאֶשְׁלַח אֵלֶיךָ – הֲתִשְׂמַח לַשַּׁי?>>-- ובסוף ישנה שאלה, התשמח לשי? איך אפשר שלא, אבל רחל ברוח ההצטנעות שלה לא לוקחת כמובן מאליו שום דבר והיא בכנות תוהה האם יש במנחה הזאת , בשי הזה, כדי לשמח, האם זהו טנא ראוי? אפשר להתייחס לשיר בהרבה אופנים אני אוהב את הפן הארספואטי, השירים שהיא מגישה, הקטנים, העשויים בקפידה, הלא מתיימרים לדבר בניבים פופמוזים ויחד עם זאת נטועים בתוך תרבות העם ונופי המקום שהיו יקרים כל כך לליבה - כל אלה הם שי לנו הקוראים. ואני מאמץ אל חיקי בשמחה רבה את השי הזה ושוב ושוב הופך בו והופך בו והוא אינו משעמם אותי לרגע. שבת שלום, איציק.
שַׁי אֲעוֹלֵל כַּגֶּפֶן שְׁאֵרִית הָרַחַשׁ וְאֶשְׁלַח מִנְחָה לָךְ מִזִּמְרַת לִבִּי – כָּל שֶׁיַּד הָעֶצֶב לֹא עָקְרָה מִשֹּׁרֶשׁ, שֶׁקְּדִים-הַזַּעַם לֹא שָׁדַף עוֹד בִּי.<-- כמה הירואי הניסיון הזה לבודד את הזכרונות הטובים, את רגעי השמחה, הששונות הקטנים. השיר מסתייע במעין משל כרם פרטי של רחל, בו הכרם משול לכזה שכבר עברה עת הבציר (עוללות), ונתון לרוחות מזרחיות שרקיות חמסיניות ומכלות (קדים הזעם) ומחלות מסוג השידפון פוגעות בו. ומתוך כל אלה היא מוצאת את אותם פרטים מעטים נדירים שנותרו איכותיים ולא פגועים. כמה יפה ומלאה המטאפורה המוגשת בבית הזה. אֲרַפֵּד הַטֶּנֶא זִכְרוֹנוֹת כִּנֶּרֶת, וֶרֶד שְׁמֵי הַבֹּקֶר בֵּין עֲצֵי הַגָּן, זְהַב הַצָּהֳרַיִם בְּמֶרְחָב רוֹגֵעַ וְלִילַךְ הָעֶרֶב עַל הָרֵי גוֹלָן; זֵכֶר לֵיל הַסַּהַר עַל חֶלְקַת הַמַּיִם. זוֹ תְּרוּעַת הָאֹשֶׁר בַּעֲלוֹת יָמַי,<-- שני הבתים האחרונים מכילים פירוט, מראים כיצד האושר והשמחה נמצאים ברגעים קטנים פשוטים ויומיומיים - רחל אמנם אומרת תרועת אושר, וזה נשמע גדול ובעל נוכחות רבה, אבל כשפורטים את זה אחד לאחד- אין כאן מי יודע מה: ליל סהר, כנרת, שעת צהריים, שקיעה בגוני לילך. זו לא פעם ראשונה שרחל מצטנעת, גם בשיר אל ארצי (לא שרתי לך ארצי...) ובשיר רק על עצמי לספר ידעתי - יש משהו כובש לב בהצטנעות של רחל היא לא נראית מזוייפת. כְּבִשְׁנִי תוֹלַעַת<-- שני התולעת הוא צבע שהשתמשו בו בתשמישי הקדושה (פרוכת , בגדי כהונה) רחל מעניקה לשי הצנוע שלה כסות שיש בה משום קדושה, להראות אולי עד כמה יקר השי הזה שמגיע מזמרת ליבה, עד כמה יקרים לנפשה כל האוצרות האלה שהיא מניחה התוך הטנא. בָּהּ אֶקְשֹׁר הַטֶּנֶא וְאֶשְׁלַח אֵלֶיךָ – הֲתִשְׂמַח לַשַּׁי?>>-- ובסוף ישנה שאלה, התשמח לשי? איך אפשר שלא, אבל רחל ברוח ההצטנעות שלה לא לוקחת כמובן מאליו שום דבר והיא בכנות תוהה האם יש במנחה הזאת , בשי הזה, כדי לשמח, האם זהו טנא ראוי? אפשר להתייחס לשיר בהרבה אופנים אני אוהב את הפן הארספואטי, השירים שהיא מגישה, הקטנים, העשויים בקפידה, הלא מתיימרים לדבר בניבים פופמוזים ויחד עם זאת נטועים בתוך תרבות העם ונופי המקום שהיו יקרים כל כך לליבה - כל אלה הם שי לנו הקוראים. ואני מאמץ אל חיקי בשמחה רבה את השי הזה ושוב ושוב הופך בו והופך בו והוא אינו משעמם אותי לרגע. שבת שלום, איציק.
כך בלקוניות סיפור חייה של המשוררת
האהבה הנכזבת ומצב בריאותה אין בליבי עליך, הן המועט לי רב. כך משיפעת הזוהר בקיץ תיקר קרן שמש אחת בסתיו. אל החיים החופזים על פני אשא עיניים שלוות. כל שמחה לי שימחה לא צפויה - תהי ברוכה שיבעתיים. מקרן זווית אסתכל בחיים החופזים על פני, שלום להולכים! האם אתאווה גם ליטול? ולתת, רק לתת, כלום לא די?
האהבה הנכזבת ומצב בריאותה אין בליבי עליך, הן המועט לי רב. כך משיפעת הזוהר בקיץ תיקר קרן שמש אחת בסתיו. אל החיים החופזים על פני אשא עיניים שלוות. כל שמחה לי שימחה לא צפויה - תהי ברוכה שיבעתיים. מקרן זווית אסתכל בחיים החופזים על פני, שלום להולכים! האם אתאווה גם ליטול? ולתת, רק לתת, כלום לא די?
גן נעול - מאת רחל המשוררת
מִי אַתָּה? מַדּוּעַ יָד מוּשֶׁטֶת לֹא פּוֹגֶשֶׁת יַד אָחוֹת? וְעֵינַיִם אַךְ תַּמְתֵּנָּה רֶגַע וְהִנֵה שָׁפְלוּ כְּבָר נְבוֹכוֹת. גַּן נָעוּל. לֹא שְׁבִיל אֵלָיו, לֹא דֶרֶךְ. גַּן נָעוּל – אָדָם. הַאֵלֵךְ לִי? אוֹ אַכֶּה בַּסֶּלַע עַד זוֹב דָּם? ******************************** רחל המשוררת מכנה את אהובה "גן נעול". כינוי זה מדגיש את אהבתה ומשיכתה אליו ויחד עם זאת את היותו בלתי מושג – הוא "נעול" בפניה. השיר כולו בנוי על ניגוד זה – המשיכה של הדוברת אל אהובה, רצונה למגע עמו לעומת היותו בלתי מושג. (ראו הערה בסיום ). המטאפורה "גן נעול" לקוחה מ"שיר השירים" (ארמז מקראי): "גן נעול אחותי כלה, גן נעול, מעיין חתום" (שיר השירים ד' 12). בבית השני מתלבטת הדוברת בשאלה מה עליה לעשות. החוויה שתוארה בבית הראשון הביאה את הדוברת לידיעה שאהובה אינו מעוניין בה, ומעלה בה התלבטות: האם עליה לוותר וללכת לדרכה או האם עליה להילחם על אהבתה, ולנסות להבקיע דרך אל לבו. ניתוח מורחב אפשר לקרוא כאן
מִי אַתָּה? מַדּוּעַ יָד מוּשֶׁטֶת לֹא פּוֹגֶשֶׁת יַד אָחוֹת? וְעֵינַיִם אַךְ תַּמְתֵּנָּה רֶגַע וְהִנֵה שָׁפְלוּ כְּבָר נְבוֹכוֹת. גַּן נָעוּל. לֹא שְׁבִיל אֵלָיו, לֹא דֶרֶךְ. גַּן נָעוּל – אָדָם. הַאֵלֵךְ לִי? אוֹ אַכֶּה בַּסֶּלַע עַד זוֹב דָּם? ******************************** רחל המשוררת מכנה את אהובה "גן נעול". כינוי זה מדגיש את אהבתה ומשיכתה אליו ויחד עם זאת את היותו בלתי מושג – הוא "נעול" בפניה. השיר כולו בנוי על ניגוד זה – המשיכה של הדוברת אל אהובה, רצונה למגע עמו לעומת היותו בלתי מושג. (ראו הערה בסיום ). המטאפורה "גן נעול" לקוחה מ"שיר השירים" (ארמז מקראי): "גן נעול אחותי כלה, גן נעול, מעיין חתום" (שיר השירים ד' 12). בבית השני מתלבטת הדוברת בשאלה מה עליה לעשות. החוויה שתוארה בבית הראשון הביאה את הדוברת לידיעה שאהובה אינו מעוניין בה, ומעלה בה התלבטות: האם עליה לוותר וללכת לדרכה או האם עליה להילחם על אהבתה, ולנסות להבקיע דרך אל לבו. ניתוח מורחב אפשר לקרוא כאן
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.