רותי שלום
מזה זמן רב, אני מתלבטת אם לשאול שאלה כאובה במיוחד. אחותי הגדולה ז"ל שמה מזל. נפטרה לפני כשלוש שנים. הייתה ממש כמו אמא בשבילי. אני בת הזקונים,והיא למעשה גידלה אותי,העניקה כה הרבה חום ואהבה. אישה,שרק נתנה ונתנה, בהיותה חולה בבית חולים, ביקשתי יום חופש,כדי לנסוע לבקרה. אני עצמי עובדת בבי"ח(ולבקש יום חופש,זה לא פשוט) בערב,הכנתי לי בגדים,כדי שאספיק להגיע כמה שיותר מוקדם(,הייתי צריכה לנסוע לירושליים.) ,ואהייה לצידה כמה שיותר שעות. בערך ב11 בלילה,אחותי השנייה שתיבדל לחיים ארוכים התקשרה,ואמרה שחלה התדרדרות במצבה של אחותי וחיברו אותה למכונת הנשמה. כל הלילה,התפללתי,שאספיק להגיע ולהיפרד ממנה. יש אנשים שמחוברים למכונה כמה שבועות ואף חודשים. ב700 בבוקר,בעודי מתלבשת. אחותי מתקשרת,ואומרת רות,חבל שתבואי מוקדם. מזל נפטרה,במהלך הלילה. תצאי יותר מאוחר ותגיעי ישר להלוויה. הייתי בשוק,וכעסתי על עצמי,שלא נסעתי עוד בערב. לא יכולתי להשאיר את ביתי שתחייה, לבד. המון פעמים,אני מסתכלת לשמיים ומבקשת מאחותי סליחה. אני בטוחה שהיא סולחת לי. תמיד הייתי "האחות הקטנה". והיא הייתה כה סלחנית וכה צדיקה אפילו שלא הייה לה כלום,תמיד נתנה צדקה. ותמיד שמחה לראות אותי, הייתה בוכה מהתרגשות וחלקה איתי את פת לחמה הדלה. ותמיד,גרמה לי להאמין שיש אלוהים חזק בשמיים. והמון המון משפטים שאמרה לי,מהדהדים בתוך ראשי. המון,דברים באופי,אני דומה לה, שהייתי בהלוויה,שאלו אותי כמה אנשים אם אני ביתה. יש לה 4 בנים. ותמיד אמרה לי,אין לי בנות אבל את כמו ביתי. אבל עדיין,משהו בתוכי לא שקט,לא רגוע. איך אשקיט את נפשי המתייסרת? איך אבקש סליחה מאחותי? אחותי השניה ,שתיבדל לחיים ארוכים. אמרה,שלא הייה להם שמץ של מושג עד כמה קשה מצבה של אחותי,לא יידעו אותם. ולכן,היא לא חשבה לקרוא לי דחוף לירושליים. ושאפסיק להרגיש רגשות אשם. בברכה רות
מזה זמן רב, אני מתלבטת אם לשאול שאלה כאובה במיוחד. אחותי הגדולה ז"ל שמה מזל. נפטרה לפני כשלוש שנים. הייתה ממש כמו אמא בשבילי. אני בת הזקונים,והיא למעשה גידלה אותי,העניקה כה הרבה חום ואהבה. אישה,שרק נתנה ונתנה, בהיותה חולה בבית חולים, ביקשתי יום חופש,כדי לנסוע לבקרה. אני עצמי עובדת בבי"ח(ולבקש יום חופש,זה לא פשוט) בערב,הכנתי לי בגדים,כדי שאספיק להגיע כמה שיותר מוקדם(,הייתי צריכה לנסוע לירושליים.) ,ואהייה לצידה כמה שיותר שעות. בערך ב11 בלילה,אחותי השנייה שתיבדל לחיים ארוכים התקשרה,ואמרה שחלה התדרדרות במצבה של אחותי וחיברו אותה למכונת הנשמה. כל הלילה,התפללתי,שאספיק להגיע ולהיפרד ממנה. יש אנשים שמחוברים למכונה כמה שבועות ואף חודשים. ב700 בבוקר,בעודי מתלבשת. אחותי מתקשרת,ואומרת רות,חבל שתבואי מוקדם. מזל נפטרה,במהלך הלילה. תצאי יותר מאוחר ותגיעי ישר להלוויה. הייתי בשוק,וכעסתי על עצמי,שלא נסעתי עוד בערב. לא יכולתי להשאיר את ביתי שתחייה, לבד. המון פעמים,אני מסתכלת לשמיים ומבקשת מאחותי סליחה. אני בטוחה שהיא סולחת לי. תמיד הייתי "האחות הקטנה". והיא הייתה כה סלחנית וכה צדיקה אפילו שלא הייה לה כלום,תמיד נתנה צדקה. ותמיד שמחה לראות אותי, הייתה בוכה מהתרגשות וחלקה איתי את פת לחמה הדלה. ותמיד,גרמה לי להאמין שיש אלוהים חזק בשמיים. והמון המון משפטים שאמרה לי,מהדהדים בתוך ראשי. המון,דברים באופי,אני דומה לה, שהייתי בהלוויה,שאלו אותי כמה אנשים אם אני ביתה. יש לה 4 בנים. ותמיד אמרה לי,אין לי בנות אבל את כמו ביתי. אבל עדיין,משהו בתוכי לא שקט,לא רגוע. איך אשקיט את נפשי המתייסרת? איך אבקש סליחה מאחותי? אחותי השניה ,שתיבדל לחיים ארוכים. אמרה,שלא הייה להם שמץ של מושג עד כמה קשה מצבה של אחותי,לא יידעו אותם. ולכן,היא לא חשבה לקרוא לי דחוף לירושליים. ושאפסיק להרגיש רגשות אשם. בברכה רות