רותי יקירה

רותי יקירה

איך אפשר לדעת אם נשמה של אדם יקר שהלך לעולמו חוזרת לחוויה נוספת בגוף חדש? והאם הנשמה חייבת לחזור למשפחה הקרובה שלה ובו זמנית לשמור על המשפחה הקיימת בגילגול הנוכחי? והאם הנשמה ממשיכה ללוות אותנו ומודעת לרגשות שלנו ועל מה שעובר עלינו?
 

רותי 11

New member
לידור חיים צברי יקרה

אפשר לדעת בתקשור, אפשר לבקש לפני השינה שאלת חלום ולקבל את התשובה. לא תמיד הנשמות חוזרות למעגל המשפחתי הקרוב להן ובכל מקרה הנשמה עצמה ממשיכה ללוות אותנו ורואה מה עובר עלינו מכל הבחינות
 
איך אני יכולה לדעת?

בחלומות האחרונים שלי ושל משפחתי כולם חולמים שלידור חזר ללא מחלה והוא חי אתנו היתכן? האם צריך לחכות שהשנה תעבור כדי לשאול שאלת תיקשור?
 

רותי 11

New member
חמודה - את לא צריכה לדעת

שחררי את זה, במיוחד את לא צריכה לדעת את זה כי אם זה יקרה את לא תשחררי את אותו אחד שהוא הגיע אליו (אם) לכן שחררי אולי מאוחר יותר כאשר תתגברי קצת יותר על הצורך החזק הזה, יכול להיות שתדעי, בכל מקרה זה לא בריא לך. זה שהם חולמים שהוא בריא זה מעיד על המצב שלו שהוא נמצא בו ועל המעבר שהוא עשה למקום טוב
 
לא מובן לי

רותי יקירה שלום רב למה הכוונה לשחרר אותו?או לשחרר ? לא מובן לי למה כולם אומרים לשחרר אותו,מספיק לחשוב עליו,עדיף לא לדעת עליו דברים להמשיך הלאה ועוד ................. אני רוצה להבין את מה שאומרים לי אך המציאות הכואבת שאני צריכה להתרגל אליה היא קשה מנשוא. כל בוקר להתעורר למציאות שהוא כבר לא כאן,המיטה שלו מסודרת ורק תמונה גדולה תופסת את מקומו על המיטה,המשחקים שמסודרים כמו שהוא רצה ומה שנשאר זה רק להסתכל בתמונותיו.אבן גדולה רובצת לי על הלב מיום שהוא הלך. איך אפשר להקל ראש?אני מבינה הכל אולי לא ואולי בגלל שקשה לי להתרגל למציאות הזאת,אני עדיין חושבת שאני בסיוט למרות שאני עובדת על עצמי והרבה יותר חזקה מחודשים קודמים.אני לא מבינה איך אפשר לא לחשוב בכלל,זה מצב לא רגיל בדרך כלל ילדים קוברים הורים ומה שקרה אצלי שאני קברתי אותו. אני חושבת שאני כל יום מתמודדת מחדש עם הכאב אבל לא לחשוב או לדעת דברים עליו ? רותי איך אני אמורה להתנהג?לא לדעת עליו ?לא לחשוב עליו?אני בטוחה שטוב לו למעלה היכן שהוא נמצא ואני שמחה מאוד אני מודעת שלא אוכל לשנות את העובדה שהוא כבר הלך ואני צריכה להמשיך הלאה חיי.אז למה אני צריכה לא לדעת או לחשוב עליו,למה? כשאני יודעת כל פרט עליו עד כה התלהבתי וזה חיזק אותי.שימח אותי לדעת שהיינו בגילגולים קודמים יחד ושאנחנו מאותו שורש נשמתי. איך אני אמורה לשחרר?? אודה לך מאוד אם תעזרי לי להבין יותר לעומק את הדברים בתודה מראש רחלי
 
רחלי....צר לי בצערך

קראתי את שכתבת ואני ממש מבינה את גודל הכאב!! אין דבר יותר כואב מזה אני בוכה עכשיו כשאני קוראת שקברת בן מאחלת לך רק טוב ושתצליחי למצא מזור לנפשך , משתתפת מאוד בכאבך
 

רותי 11

New member
חמודה שלי אני מאוד מבינה אותך

בקטע של מה לשחרר איך לשחרר וכדומה, גם לי אמרו מספר פעמים לשחרר את אמא שלי ושאני אוחזת בה, הגעתי למצב שממש חששתי לפנות אליה, אבל אחר כך הבנתי שזה סתם חשש מיותר ושאני לא באמת אחזתי בה. לשחרר חמודה זה לא לשכוח אי אפשר לשכוח אי אפשר לשנות את המציאות הכואבת, ואת צודקת שלאבד ילד זה לא כמו לאבד הורה למרות שגם כאן הכאב הוא חזק. מה שעלייך לעשות כרגע זה להניח לדברים לא לחקור עליו זה מיותר את יודעת והוא אפילו בא והראה לך שטוב לו שהוא נמצא במקום שכולו טוב, את אפילו חווית את המקום הזה הוא מראה לך שהוא מרגיש אותך שהוא חש את המצוקה שלך, שהוא חש את הכאב שלך והוא ניסה להקל עליו בדרך שהוא יכל לעשות וזה לתת לך לטעום מהמקום שהוא נמצא בו את צריכה להרגיש מבורכת על האקט הזה - ברצינות - לחשוב עליו ברור שאי אפשר להפסיק לחשוב ברור שכל דבר וכל אקט בחיים מרגישים את חסרונו וזה לא ישתנה עם הזמן עד כמה שאני מבינה, מה שאת יכולה לנחם את עצמך תמיד זה שאת יודעת שהוא נמצא במקום טוב שהוא מוקף אהבה וחוסר דאגה - הוא נמצא במקום הרבה יותר טוב מאיתנו - ואת תמיד צריכה להכניס לך לראש שאת בעצם לא באמת נפרדת ממנו שהוא תמיד איתך ושאתם תמיד בקשר ושאתם תיפגשו בסופו של דבר למרות שאתם נפגשים אבל לא בצורה שאת היית רוצה היום לצערנו. אבל הקשר הוא תמיד קשר ולא משנה מה צורת המפגש.
 
רותי יקירה

אני לא יודעת מה הייתי עושה או מתמודדת בלי החיזוקים שלך ושל החברים פה. הדבר היחיד שמנחם אותי כשרגע טוב לו ושהוא נמצא במקום הרבה יותר טוב מאיתנו. קשה לי מאוד מאוד בלעדיו,אני כל הזמן מנסה לחקור מה הוא עובר בכל שעה ודקה מיממה. רותי יקירה אני מנסה לאמץ כל בוקר משפטים חיובים ומנסה להמשיך הלאה בדרך שלי וזה לא קל בכלל. אני עדיין חושבת שזה הזוי וזאת לא המציאות שלי אך לצערי זאת עובדה. אני יודעת שהכאב לא יעבור לעולם.מה שנשאר לי זה לפגוש אותו בחלומות. בעוד שבועיים האזכרה של 11 חודש שלו.החברים מהעמותה של חולי סרטן,משפחה וחברים קרובים יבואו לבית העלמין ואני נשרפת בלב,פתאום כל הזכרונות והכאב יצופו,למדתי לבכות לבד ועכשיו פתאום לגעת בכאב ליד כולם. אני מקווה שהוא יתן לי כוחות ליום הכאוב שקרב ובא.
 

רותי 11

New member
חמודה - את בהחלט יכולה להרשות לעצמך

לבכות ליד כולם, זה משהו שהוא מובן ואף אחד לא ירים גבה אם תבכי ובטח ובטח באזכרה שלו, תרגישי חופשי להיות את
 
למעלה