רוקסי-מיוזיק
במיוחד בשביל היתקליף, שביקש כ"כ יפה (אחלה תירוץ כדי לפרסם, לא?) זכרונותיי המוקדמים ביותר, הם עם רוקסי. מאז שאני זוכרת את עצמי, רוקסי תמיד היתה שם. מאז שמשפחתה עברה לגור בדירה שלידנו, שרוקסי ואני היינו בנות 4. בילדותנו השתוללנו וצחקנו המון: השלכנו שקיות-מים על העוברים ושבים מחלון הקומה ה-8, המצאנו משחקים לפי סדרות טלויזיה (כמו "נגיד שאנחנו ´חלוצי-החלל´". אני תמיד הייתי דרק, מושא אהבתי הראשונה. אפילו הסתרקתי כמוהו, מעגלת את קצוות הפיאות כלפי מעלה), התפרענו יחד בבריכה, מתיזות מים זו על זו וצחקנו על כולם. כשהתבגרנו הפכו נושאי-השיחה יותר אישיים, אינטימיים, חושפניים. דיברנו הרבה על בנים, על אהבה. שתינו חיינו מוגנות ובטוחות עם המודל של הורינו, והיינו בטוחות, שכמותם, נהיה נשואות לנצח, ולאותו אדם. לאחר מס´ שנים עברתי דירה, והקשר קצת התנתק. יום אחד קיבלתי מכתב מרוקסי, שהיא מתגעגעת אלינו. הקשר חודש במלוא העוז. נכון שהיא עדיין היתה שם, בדירה הקודמת שבבניין הקודם ובעיר הקודמת, אולם התגברנו על המרחק, ישנו זו אצל זו ודיברנו המון. רצינו לפצות על הזמן האבוד. לאחר מס´ שנים רוקסי החלה לצאת עם מישהו ברצינות. אני הכרתי את מי שלימים הפך בעלי, אבי-בני וגרושי (בסדר הזה), ועברתי לגור איתו. הם היו חברים 7 שנים ותיכננו את חתונתם המפוארת. היתה רק בעיה אחת – רוקסי סירבה ללבוש שמלה. אנחנו כבר היינו נשואים והמלצנו להם בכל פה על הצעד הזה, הנפלא. רוקסי היתה מאוהבת בו עד מעבר לאזניה, אכל גם היתה, כפי שהסתבר מאוחר יותר, מלאה תהיות ומבובלת. לבסוף החליטו להתחתן. סגרו על גן-אירועים, קייטרינג ודי-ג´יי. כבר למחרת הלכו לחתום על חוזה לדירה. באותו ערב רוקסי היתה מבוהלת עד אימה וביטלה הכל. למחרת סיפרה לי. רוקסי הבינה שהיא לסבית. (סיפור אמיתי, מוקדש לע´)
במיוחד בשביל היתקליף, שביקש כ"כ יפה (אחלה תירוץ כדי לפרסם, לא?) זכרונותיי המוקדמים ביותר, הם עם רוקסי. מאז שאני זוכרת את עצמי, רוקסי תמיד היתה שם. מאז שמשפחתה עברה לגור בדירה שלידנו, שרוקסי ואני היינו בנות 4. בילדותנו השתוללנו וצחקנו המון: השלכנו שקיות-מים על העוברים ושבים מחלון הקומה ה-8, המצאנו משחקים לפי סדרות טלויזיה (כמו "נגיד שאנחנו ´חלוצי-החלל´". אני תמיד הייתי דרק, מושא אהבתי הראשונה. אפילו הסתרקתי כמוהו, מעגלת את קצוות הפיאות כלפי מעלה), התפרענו יחד בבריכה, מתיזות מים זו על זו וצחקנו על כולם. כשהתבגרנו הפכו נושאי-השיחה יותר אישיים, אינטימיים, חושפניים. דיברנו הרבה על בנים, על אהבה. שתינו חיינו מוגנות ובטוחות עם המודל של הורינו, והיינו בטוחות, שכמותם, נהיה נשואות לנצח, ולאותו אדם. לאחר מס´ שנים עברתי דירה, והקשר קצת התנתק. יום אחד קיבלתי מכתב מרוקסי, שהיא מתגעגעת אלינו. הקשר חודש במלוא העוז. נכון שהיא עדיין היתה שם, בדירה הקודמת שבבניין הקודם ובעיר הקודמת, אולם התגברנו על המרחק, ישנו זו אצל זו ודיברנו המון. רצינו לפצות על הזמן האבוד. לאחר מס´ שנים רוקסי החלה לצאת עם מישהו ברצינות. אני הכרתי את מי שלימים הפך בעלי, אבי-בני וגרושי (בסדר הזה), ועברתי לגור איתו. הם היו חברים 7 שנים ותיכננו את חתונתם המפוארת. היתה רק בעיה אחת – רוקסי סירבה ללבוש שמלה. אנחנו כבר היינו נשואים והמלצנו להם בכל פה על הצעד הזה, הנפלא. רוקסי היתה מאוהבת בו עד מעבר לאזניה, אכל גם היתה, כפי שהסתבר מאוחר יותר, מלאה תהיות ומבובלת. לבסוף החליטו להתחתן. סגרו על גן-אירועים, קייטרינג ודי-ג´יי. כבר למחרת הלכו לחתום על חוזה לדירה. באותו ערב רוקסי היתה מבוהלת עד אימה וביטלה הכל. למחרת סיפרה לי. רוקסי הבינה שהיא לסבית. (סיפור אמיתי, מוקדש לע´)