רוצה לשתף
קוראת אותכם בעניין ומתפעלת מהיופי והאחריות של כולכם כאן לחיות,ולכלבים בפרט. רציתי לספר כאן את סיפורו של בוני הגור החמוד שלנו,בוני בן שלושה חודשים עוד מעט הגיע אלינו כשהיה ממש גורון בן שבועיים לבן כולו עם כתמים חומים בהירים על הגוף וכן אוזניים חומות משגעות. בתור אמא לשלושה ילדים הבנתי את ההתלהבות שלהם מהגור מזמן הם ביקשו כלב בבית, הבעיות התחילו בחג הפורים כאשר הגור עשה את צרכיו בבית לאחר ארבעה ימים מסרנו אותו לדוד שיש לו חצר הגעגועים לבוני החזיקו בדיוק שבוע והחזרנו אותו, מה שלא מנע מאיתנו להחזיר אותו לדוד לאחר כמה ימים וזה לאחר שבוני כבר עבר חיסונים קיבל טיפול אוהב ועוד. לקראת חג הפסח הדוד התייאש גם הוא מבוני והחליט שהוא מחזיר לנו אותו סופית עם האוכל וכל מה שנלווה לזה. אני עדיין לא שלמה מכל זה, מסרבת לקבל את הגור ומודיעה לילדים שהם אחראית בלעדית לכל הבלגן שהגור מייצר כולל עשיית צרכים, האכלה, הוצאה לטיולים ועוד, הילדים בינתיים עומדים במשימה ומטפלים בו עם הרבה אהבה. מדובר בגור אנרגטי גדול חיצונית אבל די שקט בבית ומסתגל. ולמה אני מספרת פה את הסיפור כי לאחר הפעם האחרונה שבה כמעט התייאשנו מבוני, ורצינו למסור אותו שוב לאחת העמותות. (מספרת לכם את הסיפור בכנות מלאה) הבטתי בו יושב על הספה בתנוחה אופינית של נמנום ואז חדרה בי ההכרה שאין לו פה להגן על עצמו, ואנחנו הפכנו אותו לחפץ מטלטלים אותו ממקום למקום ללא התחשבות, רגש עצום של חמלה מילא אותי ומאותו הרגע החלטתי להתמודד עם גידולו במלוא המובנים של אחריות וכבוד כלפי היצור היפה הזה. כך צריכים לנהוג כולם, בחבר הטוב של האדם.
קוראת אותכם בעניין ומתפעלת מהיופי והאחריות של כולכם כאן לחיות,ולכלבים בפרט. רציתי לספר כאן את סיפורו של בוני הגור החמוד שלנו,בוני בן שלושה חודשים עוד מעט הגיע אלינו כשהיה ממש גורון בן שבועיים לבן כולו עם כתמים חומים בהירים על הגוף וכן אוזניים חומות משגעות. בתור אמא לשלושה ילדים הבנתי את ההתלהבות שלהם מהגור מזמן הם ביקשו כלב בבית, הבעיות התחילו בחג הפורים כאשר הגור עשה את צרכיו בבית לאחר ארבעה ימים מסרנו אותו לדוד שיש לו חצר הגעגועים לבוני החזיקו בדיוק שבוע והחזרנו אותו, מה שלא מנע מאיתנו להחזיר אותו לדוד לאחר כמה ימים וזה לאחר שבוני כבר עבר חיסונים קיבל טיפול אוהב ועוד. לקראת חג הפסח הדוד התייאש גם הוא מבוני והחליט שהוא מחזיר לנו אותו סופית עם האוכל וכל מה שנלווה לזה. אני עדיין לא שלמה מכל זה, מסרבת לקבל את הגור ומודיעה לילדים שהם אחראית בלעדית לכל הבלגן שהגור מייצר כולל עשיית צרכים, האכלה, הוצאה לטיולים ועוד, הילדים בינתיים עומדים במשימה ומטפלים בו עם הרבה אהבה. מדובר בגור אנרגטי גדול חיצונית אבל די שקט בבית ומסתגל. ולמה אני מספרת פה את הסיפור כי לאחר הפעם האחרונה שבה כמעט התייאשנו מבוני, ורצינו למסור אותו שוב לאחת העמותות. (מספרת לכם את הסיפור בכנות מלאה) הבטתי בו יושב על הספה בתנוחה אופינית של נמנום ואז חדרה בי ההכרה שאין לו פה להגן על עצמו, ואנחנו הפכנו אותו לחפץ מטלטלים אותו ממקום למקום ללא התחשבות, רגש עצום של חמלה מילא אותי ומאותו הרגע החלטתי להתמודד עם גידולו במלוא המובנים של אחריות וכבוד כלפי היצור היפה הזה. כך צריכים לנהוג כולם, בחבר הטוב של האדם.
