רוצה לשתף...
בהיותי עובדת מדינה, גם אני בין השובתים בשביתה שהחלה היום. אני רואה בימי השביתה האלה מעין פגרה ותקווה להזדמנות לגלות מה אני רוצה. יש לי יותר זמן לעצמי ואת הזמן הזה אני מקדישה לטיולים בכמה שיותר טבע וכתיבה. עצם זה שאני מרוצה מזה שיש שביתה, כבר מדליק אצלי נורה אדומה. כי אני כבר הרבה זמן מרגישה שזה לא זה, שאני לא ממצה את עצמי. יש לי צורך במרחב ובחופש, יש לי צורך לבטא את עצמי, ולשבת באולם בית המשפט, גדול ככל שיהיה, הוא מרגיש לי צפוף עכשיו ומחניק ועם שופט/ת שאני צריכה רק לכתוב כמו תוכי את מה שהוא/היא מכתיבים. זה לא אני ואני רוצה משהו אחר, אך לא יודעת בדיוק מה. אני רק יודעת שאם נניח אצטרך לעזוב את העבודה הזאת, אין לי חשק להתחיל לחפש עבודה שוב, ושוב להתייצב בלשכה, לשלוח פקסים, ללכת לראיונות. אני רוצה לעשות טיול בטבע, לראות מקומות חדשים, להכיר דברים חדשים. אך מעולם לא יצאתי מהארץ וזה מפחיד. אני חוששת שהפחד יקבע אותי במקום, הפחד מהלא ידוע. אני יודעת שיש לי כוחות נפש אדירים שכבר הוכיחו את עצמם בעבר. אך אני עדיין לא יודעת מה אני בדיוק רוצה או מאיפה להתחיל. רק רציתי לשתף...
בהיותי עובדת מדינה, גם אני בין השובתים בשביתה שהחלה היום. אני רואה בימי השביתה האלה מעין פגרה ותקווה להזדמנות לגלות מה אני רוצה. יש לי יותר זמן לעצמי ואת הזמן הזה אני מקדישה לטיולים בכמה שיותר טבע וכתיבה. עצם זה שאני מרוצה מזה שיש שביתה, כבר מדליק אצלי נורה אדומה. כי אני כבר הרבה זמן מרגישה שזה לא זה, שאני לא ממצה את עצמי. יש לי צורך במרחב ובחופש, יש לי צורך לבטא את עצמי, ולשבת באולם בית המשפט, גדול ככל שיהיה, הוא מרגיש לי צפוף עכשיו ומחניק ועם שופט/ת שאני צריכה רק לכתוב כמו תוכי את מה שהוא/היא מכתיבים. זה לא אני ואני רוצה משהו אחר, אך לא יודעת בדיוק מה. אני רק יודעת שאם נניח אצטרך לעזוב את העבודה הזאת, אין לי חשק להתחיל לחפש עבודה שוב, ושוב להתייצב בלשכה, לשלוח פקסים, ללכת לראיונות. אני רוצה לעשות טיול בטבע, לראות מקומות חדשים, להכיר דברים חדשים. אך מעולם לא יצאתי מהארץ וזה מפחיד. אני חוששת שהפחד יקבע אותי במקום, הפחד מהלא ידוע. אני יודעת שיש לי כוחות נפש אדירים שכבר הוכיחו את עצמם בעבר. אך אני עדיין לא יודעת מה אני בדיוק רוצה או מאיפה להתחיל. רק רציתי לשתף...