רוצה לשתף..
לפני 20 שנים כשהייתי בת 3 , אחותי חלתה במחלת עור נדירה שגרמה לה לאבד את התפקוד ברגל שמאל שלה עקב זאת קטעו את רגלה. שהייתי בגיל 6 אימי חלתה בטרשת נפוצה והפכה לנכה ,מאז אני זוכרת רק ריצות לבתי חולים, ניתוחים וטיפולים, עצבים ומתחים ובעיקר פחדים ,פחדים לא נפסקים. אחרי 7 שנים אני זוכרת שהייתה מן רגיעה קטנה והייתה איזו קרן שמש שהאירה קצת את הבית ואת משפחתי. כעבור שנה או שנתיים אבי ,"עמוד התווך" בבית חלה בסרטן , שוב טיפולים, מתחים, ריצות לבתי חולים ופחדים, בעיקר ראיתי את הפחד של אבא שלי זה היה בדיוק בחופש הגדול לפני כניסה לתיכון , אז לא הבנתי שזה יגרום לי נזק בלתי הפיך, מילדה מאוד שמחה,פעלתנית ונמרצת למרות כל הקשיים הניצבים שדי התמודדתי איתם ל"ילדה" מאוד סגורה, שקטה ופחדנית, אני מפחדת להכנס למערכת יחסים עם מישהו כי אני מפחדת לאבד אותו , מפחדת להתקרב ולהפתח בפני אנשים ולשתף אותם במה שעובר עליי. יש לי חברים טובים, אך תמיד אני זאת שמקשיבה ובקושי מדברת על עצמי. אני משתפת אתכם כי עם הזמן חשבתי שהחוסר ביטחון יעלם ואשוב להיות אותה ילדה שהייתה אז לפני כל הבלאגן אך לצערי זה לא עובר. אני מאוד מודעת, כל כך עסוקה בזה , בידיעה שזה שינה בי ולקח ממני משהו מהותי , אני מאוד "עובדת" על עצמי, חוקרת, שואלת , נאחזת בזיכרונות מהעבר יודעת את הסיבות שהפכתי להיות כזאת אבל לא מצליחה לשחרר, לא מצליחה להרפות ולעבור הלאה. היום קצת יציב , אנחנו משפצים פיזית את הבית וזה מחזיר אותי אחורה בזמן , שהבית היה חזק , יציב ורגוע לזמן מה. איך משחררים את הרגש הזה? הפחד הזה שמשתק אותי. זה גורם לי לכל כך הרבה תהיות ואי שקט נפשי, בכל יום .
לפני 20 שנים כשהייתי בת 3 , אחותי חלתה במחלת עור נדירה שגרמה לה לאבד את התפקוד ברגל שמאל שלה עקב זאת קטעו את רגלה. שהייתי בגיל 6 אימי חלתה בטרשת נפוצה והפכה לנכה ,מאז אני זוכרת רק ריצות לבתי חולים, ניתוחים וטיפולים, עצבים ומתחים ובעיקר פחדים ,פחדים לא נפסקים. אחרי 7 שנים אני זוכרת שהייתה מן רגיעה קטנה והייתה איזו קרן שמש שהאירה קצת את הבית ואת משפחתי. כעבור שנה או שנתיים אבי ,"עמוד התווך" בבית חלה בסרטן , שוב טיפולים, מתחים, ריצות לבתי חולים ופחדים, בעיקר ראיתי את הפחד של אבא שלי זה היה בדיוק בחופש הגדול לפני כניסה לתיכון , אז לא הבנתי שזה יגרום לי נזק בלתי הפיך, מילדה מאוד שמחה,פעלתנית ונמרצת למרות כל הקשיים הניצבים שדי התמודדתי איתם ל"ילדה" מאוד סגורה, שקטה ופחדנית, אני מפחדת להכנס למערכת יחסים עם מישהו כי אני מפחדת לאבד אותו , מפחדת להתקרב ולהפתח בפני אנשים ולשתף אותם במה שעובר עליי. יש לי חברים טובים, אך תמיד אני זאת שמקשיבה ובקושי מדברת על עצמי. אני משתפת אתכם כי עם הזמן חשבתי שהחוסר ביטחון יעלם ואשוב להיות אותה ילדה שהייתה אז לפני כל הבלאגן אך לצערי זה לא עובר. אני מאוד מודעת, כל כך עסוקה בזה , בידיעה שזה שינה בי ולקח ממני משהו מהותי , אני מאוד "עובדת" על עצמי, חוקרת, שואלת , נאחזת בזיכרונות מהעבר יודעת את הסיבות שהפכתי להיות כזאת אבל לא מצליחה לשחרר, לא מצליחה להרפות ולעבור הלאה. היום קצת יציב , אנחנו משפצים פיזית את הבית וזה מחזיר אותי אחורה בזמן , שהבית היה חזק , יציב ורגוע לזמן מה. איך משחררים את הרגש הזה? הפחד הזה שמשתק אותי. זה גורם לי לכל כך הרבה תהיות ואי שקט נפשי, בכל יום .