רוצה לשתף
אוטוטו אני סוגר 10 שנים של רווקות. אחרי שכל השנים כל החברים והחברות אמרו שיהיה בסדר ושאין לי מה לדאוג, עברה שנה אחרי שנה, ולא מצאתי את המכסה שלי, וזה לא "קרה גם לי". עוד חודשיים אני סוגר שנה אחרי הפעם האחרונה שיצאתי עם מישהי ועשיתי סקס. ולפניה אלה היו כמה שנים טובות שלא יצאתי עם אף אחת למעט דייטים עם בחורות מהאינטרנט שנגמרו בשניה שהתחילו. החלפתי גישות על ימין ועל שמאל, מה לא עשיתי כדי לעזור לעצמי? - הכרתי מאות בנות באינטרנט - הלכתי לפסיכולוגים - עשיתי קורסים של אומנות הפיתוי - קראתי מיליון ספרים על משיכה, תקשורת בין אישית, אהבה עצמית, קבלה ועוד.. - הלכתי לסדנאות, הצטרפתי למסגרות, נרשמתי ללימודים (רק כדי לא להיות לבד). - נסעתי לחופשים - עשיתי מדיטציות - הייתי מכריח את עצמי להתחיל עם בנות זרות, (למה מכריח? כי זה לא היה בטבע שלי) - התייעצתי עם אנשים בכנות כדי שישקפו לי האם יש בי משהו שעלול לדחות בנות, ופעם אחרי פעם אנשים אומרים שהם לא רואים בעיה, אם כבר אז אני נראה טוב, חכם, איש שיחה, מצחיק נחמד.. בקיצור - יש גרועים ממני ! - ניסיתי להיות עצמי - התייעצתי בפורומים - ניסיתי להפסיק לחפש ופשוט לזרום עם הדברים הטובים שבחיים שלי, רק שהחלומות בלילה לא נותנים לי מנוח. בחודשים האחרונים (אם לא מאז ומתמיד), כל לילה אני חולם שאני פוגש בחורה, היא מחבבת אותי, אני מחבב אותה. כשאני מתעורר התחושה היא כאילו חלמתי על הבלתי אפשרי. אני מוצא את עצמי מקנא עמוקות בבחורות שצעירות ממני ב 8 שנים שיש להן ניסיון עשיר ממני בהרבה, ואיכשהו השקפת העולם שלהן בריאה פי כמה משלי.. שכבר אחרי התיכון הן מסתובבות בעולם כאילו הוא שייך להן. כשהן נפרדות מחבר שלהן הן לא יושבות אח"כ בבית שנים תוהות אם הדבר הזה שוב יקרה להן. עבורן אלה חדשות טובות והזדמנות לצאת עם מלא אנשים עכשיו כשהן רווקות שוב. אחח החיים הטובים. אז האחרונה שיצאתי איתה אכן נפרדה מחבר שלה, ואז החליטה שעכשיו כל עוד היא צעירה זה הזמן לראות את העולם לפגוש אנשים ולהזדיין עד שהיא תמצה את זה. ואז היא פגשה אותי... עבורה הייתי ריבאונד שהיא זרקה אחרי חודש, עבורי היא הייתה התקווה החדשה לאהבה, והיום לאחר שנה אני עדיין לא מצליח להפסיק לחשוב עליה, בעוד שהיא כבר הספיקה להזדיין עם עוד 10 אנשים מאז, וזה מפתיע שהיא עדיין זוכרת את השם שלי. ובתוכי מתחולל גהנום, אני גם מקנא בה על שיש לה את האפשרות לזה, אני גם מגנה אותה, אני גם שופט את עצמי על שאני לא מספיק טוב בשבילה כדי שאני אהיה יותר מסטוץ, אני גם רוצה להרוג את מי שהיא איתו, אני גם שונא את עצמי על שאני לא יכול להפסיק את זה ושאני לא יכול לשחרר, אני גם מגנה את עצמי על האומללות היאוש והרשימה נמשכת. אני לא מצפה שלאף אחד יהיה להגיד לי משהו שעוד לא חשבתי עליו.. סתם חשבתי לשתף, היות וגם הלילה התעוררתי מחלום בלתי אפשרי, בו אני פוגש מישהי, מסתכל לה בעיניים, היא מסתכלת לי בעיניים, אני מרגיש חיבור, וגם היא.
אוטוטו אני סוגר 10 שנים של רווקות. אחרי שכל השנים כל החברים והחברות אמרו שיהיה בסדר ושאין לי מה לדאוג, עברה שנה אחרי שנה, ולא מצאתי את המכסה שלי, וזה לא "קרה גם לי". עוד חודשיים אני סוגר שנה אחרי הפעם האחרונה שיצאתי עם מישהי ועשיתי סקס. ולפניה אלה היו כמה שנים טובות שלא יצאתי עם אף אחת למעט דייטים עם בחורות מהאינטרנט שנגמרו בשניה שהתחילו. החלפתי גישות על ימין ועל שמאל, מה לא עשיתי כדי לעזור לעצמי? - הכרתי מאות בנות באינטרנט - הלכתי לפסיכולוגים - עשיתי קורסים של אומנות הפיתוי - קראתי מיליון ספרים על משיכה, תקשורת בין אישית, אהבה עצמית, קבלה ועוד.. - הלכתי לסדנאות, הצטרפתי למסגרות, נרשמתי ללימודים (רק כדי לא להיות לבד). - נסעתי לחופשים - עשיתי מדיטציות - הייתי מכריח את עצמי להתחיל עם בנות זרות, (למה מכריח? כי זה לא היה בטבע שלי) - התייעצתי עם אנשים בכנות כדי שישקפו לי האם יש בי משהו שעלול לדחות בנות, ופעם אחרי פעם אנשים אומרים שהם לא רואים בעיה, אם כבר אז אני נראה טוב, חכם, איש שיחה, מצחיק נחמד.. בקיצור - יש גרועים ממני ! - ניסיתי להיות עצמי - התייעצתי בפורומים - ניסיתי להפסיק לחפש ופשוט לזרום עם הדברים הטובים שבחיים שלי, רק שהחלומות בלילה לא נותנים לי מנוח. בחודשים האחרונים (אם לא מאז ומתמיד), כל לילה אני חולם שאני פוגש בחורה, היא מחבבת אותי, אני מחבב אותה. כשאני מתעורר התחושה היא כאילו חלמתי על הבלתי אפשרי. אני מוצא את עצמי מקנא עמוקות בבחורות שצעירות ממני ב 8 שנים שיש להן ניסיון עשיר ממני בהרבה, ואיכשהו השקפת העולם שלהן בריאה פי כמה משלי.. שכבר אחרי התיכון הן מסתובבות בעולם כאילו הוא שייך להן. כשהן נפרדות מחבר שלהן הן לא יושבות אח"כ בבית שנים תוהות אם הדבר הזה שוב יקרה להן. עבורן אלה חדשות טובות והזדמנות לצאת עם מלא אנשים עכשיו כשהן רווקות שוב. אחח החיים הטובים. אז האחרונה שיצאתי איתה אכן נפרדה מחבר שלה, ואז החליטה שעכשיו כל עוד היא צעירה זה הזמן לראות את העולם לפגוש אנשים ולהזדיין עד שהיא תמצה את זה. ואז היא פגשה אותי... עבורה הייתי ריבאונד שהיא זרקה אחרי חודש, עבורי היא הייתה התקווה החדשה לאהבה, והיום לאחר שנה אני עדיין לא מצליח להפסיק לחשוב עליה, בעוד שהיא כבר הספיקה להזדיין עם עוד 10 אנשים מאז, וזה מפתיע שהיא עדיין זוכרת את השם שלי. ובתוכי מתחולל גהנום, אני גם מקנא בה על שיש לה את האפשרות לזה, אני גם מגנה אותה, אני גם שופט את עצמי על שאני לא מספיק טוב בשבילה כדי שאני אהיה יותר מסטוץ, אני גם רוצה להרוג את מי שהיא איתו, אני גם שונא את עצמי על שאני לא יכול להפסיק את זה ושאני לא יכול לשחרר, אני גם מגנה את עצמי על האומללות היאוש והרשימה נמשכת. אני לא מצפה שלאף אחד יהיה להגיד לי משהו שעוד לא חשבתי עליו.. סתם חשבתי לשתף, היות וגם הלילה התעוררתי מחלום בלתי אפשרי, בו אני פוגש מישהי, מסתכל לה בעיניים, היא מסתכלת לי בעיניים, אני מרגיש חיבור, וגם היא.
אף על פי שהדימוי שלי על מגע הוא כאל דבר קדוש. דומה לצורת ההסתכלות הדתית, אני שומר נגיעה רק חילוני. ודווקא אני אדם מאוד חם במגע - אל בת הזוג, או אל הילדים שיהיו לי, או אל קרובי משפחה, אבל כלפי בנות שאני לא בקשר איתן - אני כמעט ושומר נגיעה. וחלק מהפרדוקס הוא שלהתחלת קשר חייב להיות מגע. ולמשל עם החברה השניה שלי - אילצתי את עצמי בהתחלה לגעת בה בשביל שיהיה סיכוי להתחלת קשר. אז תדע קודם כל שמה שלמדת והחקירות שעשית לגבי עצמך לא היו לשווא, אבל שעדיין לא גילית איך אתה תוקע את עצמך, ולפחות אצלי השורשים הם בשנות הילדות המוקדמות. היום אני מאוד בררן לגבי מי שאני אתחיל איתה בקשר. אני לא אתחיל קשר עם מישהי שאני לא מאמין שיש סיכוי שאיתה אני אחיה את החיים שלי. ומכיון שאני יודע איך זה להיות בן להורים גרושים - אני גם יודע שאני אעשה את הכל בשביל לטפח את הקשר ולשמור עליו. שני דברים נוספים שעשיתי לאחרונה הם - להירשם במשרד היכרויות (כי היכרויות באינטרנט סטטיסטית וספציפית בשבילי לא עובדות), ולהתחיל טיפול יעוץ שלמעשה יתן לי הכוונה חיצונית לתהליכים שאני עובר עם עצמי. זאת הדרך שדרכה אני מנצל את הזמן שעוד אין לי משפחה בשביל להשקיע בעצמי. עוד משהו שתדע זה שלכל אחד יש את ההתמודדויות שלו - לחלק זה עבודה שהם לא מצליחים למצוא, או כאלה שלא מצליחים בלימודים, או נשים שלא מצליחות למצוא חתן, או אפילו בנות (מהיכרות אישית) שנחשבות "משוחררות מינית", ואין להן בעיה להשיג מין או קשר רציני לבחירתן, אבל עדיין עמוסות רגשי נחיתות לגבי עצמן, הגוף שלהן והקשר שמגיע להן. והדשא של השכן תמיד ירוק יותר. בהצלחה עם ההתמודדות שלך, ותדע שתסכול זה דבר טוב, כי הוא דוחף לשינוי מה שלא טוב לנו בחיים. דבר אחרון - תזכור שזוגיות זה רק חלק מהחיים (מאוד משמעותי), וחוץ ממנה בן אדם צריך להרגיש סיפוק ולחתור להתפתח גם בתחומים אחרים: עבודה, חברים, לימודים, התנדבות, תחביבים. בהצלחה.