רוצה לשתף
לפני שבוע אחותי וחבר שלה הגיעו לכאן במיוחד באמצע השבוע,בהתחלה בתירוץ שאחותי רוצה לקחת משהו. אבל ביום שהם הגיעו התבררה האמת המשמחת לשמחתינו. אחותי וחבר שלה הגיעו כדי לבשר לאבא שלי ולי שהם החליטו להתחתן,שזו בשורה מדהימה ומשמחת. עד כאן הכל טוב ויפה,מה שטראגי נורא זה שהגורל של המשפחה השנייה [המשפחה של חבר של אחותי] דומה לגורלה של משפחתי. גם אימו של גיסי לעתיד [החבר של אחותי] נפטרה מסרטן ממש לפני כמה שנים. גם אמא שלי נפטרה מסרטן. עכשיו הם הולכים להתחתן. השאלה היא איך אמורים לשמוח בחתונה שבה האימהות משני הצדדים לא נוכחות באירוע? איך לעזאזל אמורים לשמוח באירוע כזה? ברור שתהיה משפחה מסביב ויהיו חברים שיתמכו. אבל עבורי זה לא מספיק. גורל אכזר!! זאת הולכת להיות חתונה עצובה כל כך יש עוד זמן עד האירוע-החתונה עצמה תהיה רק בסביבות ספטמבר הבא,אבל המחשבות האלה מציקות כבר עכשיו
לפני שבוע אחותי וחבר שלה הגיעו לכאן במיוחד באמצע השבוע,בהתחלה בתירוץ שאחותי רוצה לקחת משהו. אבל ביום שהם הגיעו התבררה האמת המשמחת לשמחתינו. אחותי וחבר שלה הגיעו כדי לבשר לאבא שלי ולי שהם החליטו להתחתן,שזו בשורה מדהימה ומשמחת. עד כאן הכל טוב ויפה,מה שטראגי נורא זה שהגורל של המשפחה השנייה [המשפחה של חבר של אחותי] דומה לגורלה של משפחתי. גם אימו של גיסי לעתיד [החבר של אחותי] נפטרה מסרטן ממש לפני כמה שנים. גם אמא שלי נפטרה מסרטן. עכשיו הם הולכים להתחתן. השאלה היא איך אמורים לשמוח בחתונה שבה האימהות משני הצדדים לא נוכחות באירוע? איך לעזאזל אמורים לשמוח באירוע כזה? ברור שתהיה משפחה מסביב ויהיו חברים שיתמכו. אבל עבורי זה לא מספיק. גורל אכזר!! זאת הולכת להיות חתונה עצובה כל כך יש עוד זמן עד האירוע-החתונה עצמה תהיה רק בסביבות ספטמבר הבא,אבל המחשבות האלה מציקות כבר עכשיו