רוצה לשתף

[טיפקסית]

רוצה לשתף

לפני שבוע אחותי וחבר שלה הגיעו לכאן במיוחד באמצע השבוע,בהתחלה בתירוץ שאחותי רוצה לקחת משהו. אבל ביום שהם הגיעו התבררה האמת המשמחת לשמחתינו. אחותי וחבר שלה הגיעו כדי לבשר לאבא שלי ולי שהם החליטו להתחתן,שזו בשורה מדהימה ומשמחת. עד כאן הכל טוב ויפה,מה שטראגי נורא זה שהגורל של המשפחה השנייה [המשפחה של חבר של אחותי] דומה לגורלה של משפחתי. גם אימו של גיסי לעתיד [החבר של אחותי] נפטרה מסרטן ממש לפני כמה שנים. גם אמא שלי נפטרה מסרטן. עכשיו הם הולכים להתחתן. השאלה היא איך אמורים לשמוח בחתונה שבה האימהות משני הצדדים לא נוכחות באירוע? איך לעזאזל אמורים לשמוח באירוע כזה? ברור שתהיה משפחה מסביב ויהיו חברים שיתמכו. אבל עבורי זה לא מספיק. גורל אכזר!! זאת הולכת להיות חתונה עצובה כל כך יש עוד זמן עד האירוע-החתונה עצמה תהיה רק בסביבות ספטמבר הבא,אבל המחשבות האלה מציקות כבר עכשיו

 

[thenerd]

בתור מי שהתחתן לפני 6 ימים ...

בקשתי מהרב שיאמר כמה מילים לפני החופה והיה ממש מרגש,משהו בסגנון שהחופה לא שלמה בלי אמא וכו'...כולם עצרו נשימה לכמה שניות ארוכות. זה היה באוויר,אין מנוס מכך,המחסור באמא שלי היה כל כך שקוף וניכר,שאי אפשר היה להתעלם מכך. אז היה שמח וגם עצוב ... נפלאות העולם.

 

[thenerd]

תראי מה אבא כתב לי ...

ליזי ולירן היקרים... זהו יום שמח ומיוחד לשנייכם. ציפינו ליום הזה המיוחד והיחיד אני ואמא. אני זכיתי להיות בו ולצערי אמא לא תוכל לקחת חלק בשמחה, אלא לצפות בו מגבוה. אנו מאחלים לכם הרבה אושר ובריאות והמשך דרככם ביחד. מי כמוני יודע שיהיו עליות ומורדות אולם אנו מקווים שקבלתם מספיק כלים להתמודד איתם ולהתגבר על כל המכשולים שבדרך. אני אהיה לצדכם ואמא ברוחה תשמור עלייכם. נהיה תמיד איתכם. שלכם באהבה גדולה. עיינה ואריה לוין 1.11.07 מזל טוב מתוקים מכתב שאומר הכל - קבלתי מאמא ואבא בערב החתונה ... ללא מילים. קראתי אותו כשחזרנו הביתה - עם תום החתונה. בכינו אני ואשתי כמו ילדים ... כואב.כואב מאוד.

 

[מור לבבב]

זה לא הכניס אותך לדכאון?

אם אני הייתי במקומך,נראה לי שכל החתונה הייתה נהרסת..

 

[טיפקסית]

גם בחתונה של אחותי הבכורה זה היה ככה

אבא שלי דיבר על אמא שלי,ולי זה היה קשה מדי כמובן שפרצתי בבכי. אבא שלי מחתן עכשיו את בתו השנייה אבל המחסור בשתי אימהות והכאב הפעם הוא לא רק חד צדדי,אלא דו צדדי. כמובן שנשתדל למלא את החלל של הכאב בשמחה. הולכים להיות איתנו בני המשפחה,חברים,קרובים,חברים של אבא ושל אמא,חברים של אחותי מהכיתה,מהמכינה הקדם צבאית [שם היא הכירה את החבר שלה],אולי גם מהלימודים באוניברסיטה. אבל זה עדיין אבסורדי מדי עבורי.

 

[eshkolit32]

קודם כל, מזל טוב../images/Emo70.gif../images/Emo65.gif

המון המון מזל טוב לאחותך ולבן זוגה......מאחלת להם חיים טובים ויפים ביחד! תראי, זו דרכו של עולם. מגיע שלב בחיים של כולנו שהאנשים האהובים עלינו הולכים מאיתנו ולנו לא נותרת ברירה אלא להמשיך בחיינו, במטרות שלנו. אני אישית מאמינה שמי שהלך מאיתנו איתנו בוודאי מסתכל עלינו מלמעלה ושמח בשמחתנו. אני חושבת שהאמונה בשמירה הזאת מלמעלה בהחלט יכולה להועיל, באופן כללי וביום השמחה עצמו בפרט. תארי לך שפטירת יקירינו היתה מפילה אותנו כל כך למטה עד שלא היה נשאר בנו רצון לשמוח יותר.... איך היו נראים החיים שלנו? קרוב לוודאי שהם היו נחווים כבזבוז זמן ואבל מתמשך. בני אדם הם יצורים שיש להם את התכונה המופלאה הזאת של - להמשיך הלאה. יש לנו כושר הישרדות ואנחנו דוחפים את עצמנו למעלה כל הזמן, גם כשקורים לנו דברים נוראיים. אז נכון, שתי אימהות יהיו חסרות מאד בחתונה הזאת. אין דרך לנחם, זאת עובדה קיימת שאי אפשר לשנות. אני מניחה שאפשר להתחיל להתרגל לרעיון שהן לא יהיו שם. זה כואב ומקומם, אבל שוב - אולי אם תוכלי לחשוב שהן מסתכלות על הכל מלמעלה ושמחות בשביל הזוג המאושר, אולי תהיה בזה איזו נחמה. אני יכולה לומר לך שכשאני חושבת שעל החתונה שתהיה לי יום אחד אני מתכננת שמחה גדולה, וברור לי שלצידה יהיה כאב עצום על כך שההורים שלי לא יהיו איתי שם. ברור לי שאין דרך למנוע את הדמעות שיצוצו ביום הזה. אבל את יודעת מה, אני מניחה שאלה יכולות להיות דמעות של כאב מעורבב עם אושר. זה מין שעטנז מוזר כזה שמלווה אותנו לאורך כל הדרך, ואין לנו ברירה אלא לקבל אותו.

 

[חסרת שם היחידה]

קודם כל מזל טוב!

אז ככה, זה קשה, אין ספק בכלל. והמחשבות-כבר ציינתי שכנראה יש להן "חיים משל עצמן"-ככה זה. תראי, אני חושבת שלעצב יהיה חלק-זה בטוח. כואב לי לשמוע על הגורל העצוב המשותף,וזה באמת עצב גדול. יחד עם זאת, וזה משהו שאני בטוח אעשה-ואני מציעה גם לכם, כדי שזה לא יהיה רק "עצוב" אלא גם ממלא,תנסו אולי לעשות משהו שהאמא הייתה רוצה-יש לי מלא רעיונות כשאני חושבת על אבא שלי, אבל זה באמת ייחודי-אז תחשבו עליה כעל אדם. מה שחשוב, בעיניי כמובן,זה לנסות-עד כמה שזה קשה, לצאת מהראש "החולה "-לחשוב עליה בימים טובים לנסות להנציח בדרכים בריאות. להראות שהיא אתכם גם אם פיזית היא לא. אני מבינה שזה קשה לך. אני רק חושבת על מה שכתבת ומציפות אותי דמעות ומחשבות וגעגועים. אני יכולה לספר לך, שהחלום של אבא שלי תמיד היה ללוות אותי לחופה. הוא דיבר על זה בכל הזדמנות.חצי שנה לפני שנפטר היינו באיזה חתונה משפחתית-המצב עוד היה שקט אז-"השקט שלפני הסערה" אז עם מיליון אישורים והנחיות לקחתי אותו לחופשה מבית החולים לחתונה. וכשהזוג צעד לחופה הוא ניגב את הדמעות. לרגע הלב שלי נפל-חשבתי שאולי הוא לא מרגיש טוב. והוא אשכרה אמר לי-אני רק מדמיין אותך כלה ואני מתרגש,ואז הוסיף שהוא מקווה להגיע לזה.כמובן שנישקתי וחיבקתי אותו,ואמרתי לו שאין דבר כזה שלא,ומה הוא מדבר שטויות.תאכלס הוא צדק,החשש התגשם-הוא כבר לא יהיה שם. כשהוא נפטר הבנתי שאף אחד אחר לא יעשה את זה במקומו. בטוח שתהייה לי יד אחת פנויה בדרך לחופה -אם בכלל תהייה חתונה דתית,אבל עזבי זאת רק אני. תראי, כמו שציינתי אני מבינה את הקושי,אבל גם את זה שצריך לנסות ולשמוח-הרי זה מה שהיא הייתה רוצה. תהיי בטוחה שהיא אתכם! תנסו לחוש ולהמחיש את הרצונות,תנסו לחיות ולהחיות את מה שהיא הייתה חיה אתכם ובשבילכם. איתך בכאבך הגדול.

 

[A GIFT OF LOVE]

היי

שמחה שמעורבת בעצב... אבל לא שחכתי- שיהיה המון מזל

מקווה שהתקופה עד החתונה והחתונה עצמה תהיה שמחה פחות או יותר

 

[טיפקסית]

ונאמר אמן יש גם עוד עדכון

האמת שלפני השמחה הזו יש לנו שמחה שמחכה להגיע בשבוע הבא. בעוד שבוע בערך אחותי אמורה ללדת בפעם השנייה. כעיקרון התאריך המיועד ללידה הוא ה-15 בנובמבר,אבל אולי זה ישתנה,בשבוע האחרון של ההיריון הדברים עלולים להשתנות עד השנייה האחרונה.

 

[eshkolit32]

שוב תהיי דודה.....תעדכני אותנו../images/Emo95.gif

 

[A GIFT OF LOVE]

../images/Emo49.gif../images/Emo95.gif

איזה יופי! אתם כבר יודעים אם זה בן או בת או שזו הפתעה?

 

[טיפקסית]

זו בת

כן יש משהו מוזר מהצד שלנו במשפחה אנחנו רק בנות ומהצד של גיסי הם רק בנים הפעם זו עוד בת. יש את אחיינית שלי שהיא בת שנתיים ושלושה חודשים ועכשיו תהיה עוד אחיינית

 

[טיפקסית]

אחותי ילדה לפני רבע שעה

הטלפון בבית ציצל אבא היה על הקו. אמר שאחותי שרית ילדה לפני כמה דקות. הוא עדיין מחוץ לחדר הלידה כי לא נותנים לו להיכנס,עכשיו רק הסכימו להכניס אותו. בכל השמחה הזו יש גם עצב. זו כבר הנכדה השנייה שאמא שלי לא זוכה לראות בחייה. אמא שלי כל כך חסרה ברגע הזה. כל כך הרבה שנים חיכתה לרגע הזה שיהיו לה נכדים,ודווקא עכשיו היא לא זוכה לעונג הזה והשמחה הזו. הכל מתערבב יחד