רוצה לשתף...../images/Emo7.gif
שלום לכולם מתנצלת מראש על אורך ההודעה,מקווה שיהיו כאלה עם סבלנות לקרוא...
אז ככה,אתחיל... אני בחורה בת 35 ,אמא לילד מקסים בן שנה וחודשיים ונשואה לבעל מקסים גם כן. מאז הלידה,אני יושבת בבית,והתפטרתי מעבודתי הקודמת,בשל משכורת זעומה וחוסר עניין בתפקידי. המטרה שלנו היתה שברגע שאשים את בננו בגן,אתחיל לחפש ככה לאט לאט עבודה. מאז עברו כמעט 3 חודשים,אך רצוי לציין כי באמצע הוא היה לא מעט חולה,והיו גם חגים לא מעט.אז ככה שזה לא היה זמן רצוף של ימי חול שהייתי פנויה לעצמי! בכל אופן,הרגשתי שאני שוקעת בסוג של "תרדמת" ומבלה את ימיי בשינה בבית,כי הוא לא ממש נותן לנו לילות שלמים לישון.ואמרתי שכל עוד שאני בבית,אנצל את זה לשינה. אבל הזמן מתקתק,והמינוס גודל וגודל... ובתודעה שלי אני יודעת טוב מאוד שעליי להפשיל שרוולים ולהתחיל לחפש עבודה.אבל פשוט אין לי כוחות נפשיים!וגם לא ממש גופניים!(אני אפילו לוקחת ג'ינסינג בשביל אנרגיה),ודבר זה מאוד מתסכל אותי,כי אני יודעת שזה לא בסדר,אבל פשוט אין לי ממש את היכולת להתרומם כרגע,ונורא קשה לי לחזור לעולם העבודה במיוחד שאני יודעת שזה לא יהיה קל,בתור אמא. כי המעסיקים לא ממש אוהבים את האמהות,כי הן לא מחוייבות אליהם במאה אחוז.מה לעשות?לא נביא ילדים לעולם??? כמו כן,אני מוצאת את עצמי דיי בודדה,כי אני הרבה בבית לבד,ללא חברה,ואני מרגישה שאין לי ממש חברות.חוץ מחברה אחת שמכבר הימים שהיא החברה הכי טובה שלי,אבל היא גרה בעיר אחרת. ואני מנסה כל הזמן להכיר אמהות חדשות ולהעשיר את מעגל החברים שלי,ומשום מה,כל פעם שהכרתי אמא במהלך חופשת הלידה שלי,איכשהו זה נגמר.ולא תמיד היה ברור לי למה?מה עשיתי שלא היה בסדר?למה לא מגיע לי חברים? אני מרגישה כאילו נדונתי לבדידות.וזה נורא בעיניי! כי אני דווקא מאוד אוהבת חברה ואנשים. אז אני לא מבינה למה לא הולך לי??? כאילו שאין ממש רצון להכיר אותי באמת ,ולהיות חלק מחיי. תמיד אני זו שיזמתי דברים בקשרים.הזמנתי את הצד השני וכו'...ואף פעם כמעט זה לא בא מהצד השני! וזה ממש מעייף וגם מעליב שלא מזמינים אותי. כולם מסבירים שהם עסוקים וכו'...אבל מה אני כל כך שונה מהם?הרי גם הן בבית לרוב.ולא עובדות. כמו כ ן,שמתי לב לדבר מוזר מאוד! שכאשר אני מזמינה את החברה לאיזו שהיא פעילות ללכת ביחד(לא משנה מה)אז איכשהו היא נענית לי בשלילה.כי יש לה ככה וככה...ואני פשוט משתגעת ,איך יכול להיות שכל הזמן זה שלילי? למה אני לא מקבלת תשובות של "כן,אשמח לבוא איתך!" ותמיד אני מוצאת את עצמי לבד הולכת בסופו של דבר. ושוב אני מרגישה את הבדידות. ישנה עוד בעיה שקשורה לעולם העבודה...אני מאוד אוהבת את עולם העיצוב והיצירה,וחלום שלי לעסוק בכך,כי אני יודעת שיש בי את זה.אבל...אני גם יודעת שכל עבודה מקצועית דורשת תעודה,ולמדתי בעבר,אך לא סיימתי מסיבות מסויימות,והיום בטח שלא אחזור ללימודים ארוכים. אבל אני מרגישה שאני ממש מפוספסת ומפחדת פחד מוות שאחייה עד סוף ימי חיי מבלי לממש את עצמי! אני מרגישה ממש במילכוד ובצומת דרכים כיום! אנא עיזרו לי למצוא את דרכי... תודה ענקית מכל הלב לכל מי שיענה ויקדיש תשומת לב להודעה שלי!
שלום לכולם מתנצלת מראש על אורך ההודעה,מקווה שיהיו כאלה עם סבלנות לקרוא...