רוצה לשתף קצת
לא יודע מאיפה להתחיל כלכך
אני בן 27 סטודנט לתואר ראשון בחינוך ואני מרגיש קצת מפוחד, קצת קשה לי ואולי אני שופט את עצמי יותר מדיי
מאז ומתמיד היה לי פחד להיות חלק מהעולם, שאנשים יעמדו על טיבי ואני אהיה מולם בעמדת שיפוט וזה גרם לי להרבה הפסדים בחיי הבוגרים
החל מהצבא ששם הייתי בתפקיד לא משמעותי שלא נהיניתי ממנו רק כי פחדתי לדבר עם אנשים או להיכנס לפרוצדורה של שינוי
המשיך בכך שלא הלכתי לביטוח לאומי לדרוש מענק מועדפת שהגיע לי, גם בשביל לא להיכנס לתוך כל פרוצדורת הטפסים ושנה שעברה עם המלגות לא ביררתי מאותה סיבה
והשנה אני רוצה לגשת, אני אצטרך אותן אבל עדיין, פחד
אני שונא את הפרוצדורה הזאת:
"שם, תעודת זהות, תאריך לידה, מה אתה רוצה אדוני?"
שונא להיות חלק מטופס ושונא להיות אדוני. כל מחשבה על סיטואציה כזאת או משהו בסגנון מעוררת בי תחושת בחילה ורעידות בגוף
וזה לא מסתכם רק בזה לצערי
לפני שבוע פגשתי בחורה ממש חמודה במסיבה, רקדנו יחד, היינו קרובים, לקחתי את מספר הטלפון שלה
ומשם שוב התחילו הפחדים: חוסר שקט, קושי בנשימה, הזעה, כאביי בטן. כל הסופ"ש
הרגשה שהנה, אני הולך להישפט, היא הולכת לשאול אותי שאלות, לדעת מה עשיתי בחיים
ובכל תהליך השיפוט הזה האם אני אפסיד או אנצח? כל זה גורם לי להישמע ממש לא אותנטי
בסוף היא התחרטה ולא רצתה להיפגש. אני מניח שזה בגלל שהרגישה את הפחד בקול שלי ואת הלחץ שלי מלהיפגש איתה והיא פשוט נבהלה
אני מאמין שיש לי סוג של חרדה חברתית ואני מאמין שעשיתי איתה התקדמות רבה עם השנים
הרבה דברים שעוררו בי חרדה עזה לפני כמה שנים היום מעוררות בי פחות ואני הרבה יותר מוכן לשים את עצמי בפרונט ולקחת אחריות
אבל למרות זאת אני עדיין מרגיש קושי, אני מרגיש נחות מאחרים, לא שווה מספיק שזו מחשבה שקרית אבל קשה לצאת מהרגשה זו
מרגיש שהקצב שלי אטי יחסית לשאר העולם ואני צריך להתנצל על זה. הבעיה היא שזה מה שאני משדר והתוצאה בהתאם (ברעיונות עבודה, בחורות ועוד מקרים שונים)
הייתי במספר סדנאות מדהימות של ביטחון עצמי, עמידה מול קהל וכה'
שעזרו לי המון אבל אני מתחיל לחשוב שאולי אני צריך עזרה יותר רצינית אבל אני לא יודע מה
גם פה אני לא יודע במה להתמקד
טיפול פסיכולוגי סטנדרטי לא יעזור לי, אני יודע מה הקשיים שלי ואוזן קשבת יש לי בשפע
אז מה?
האם אני צריך ללמוד מדיטציה כדי להרגיע קצת את הלחץ?
האם אני צריך ללמוד לדבר, להיות אסרטיבי יותר מול אנשים ולהגיד מה אני רוצה מהם?
האם אני צריך מישהו שיעזור לי עם סדר וארגון, יארגן איתי סדר יום, סדר עדיפויות וכה'?
האם אולי עדיף לפני שאני אעשה איזה אבחון שייתנו לי הגדרה מסויימת שאיתה אוכל ללכת?
מה התשובה? (ותזכרו, אני סטודנט, אין לי את הפריווילגיה לנסות יותר מדיי)
לא יודע מאיפה להתחיל כלכך
אני בן 27 סטודנט לתואר ראשון בחינוך ואני מרגיש קצת מפוחד, קצת קשה לי ואולי אני שופט את עצמי יותר מדיי
מאז ומתמיד היה לי פחד להיות חלק מהעולם, שאנשים יעמדו על טיבי ואני אהיה מולם בעמדת שיפוט וזה גרם לי להרבה הפסדים בחיי הבוגרים
החל מהצבא ששם הייתי בתפקיד לא משמעותי שלא נהיניתי ממנו רק כי פחדתי לדבר עם אנשים או להיכנס לפרוצדורה של שינוי
המשיך בכך שלא הלכתי לביטוח לאומי לדרוש מענק מועדפת שהגיע לי, גם בשביל לא להיכנס לתוך כל פרוצדורת הטפסים ושנה שעברה עם המלגות לא ביררתי מאותה סיבה
והשנה אני רוצה לגשת, אני אצטרך אותן אבל עדיין, פחד
אני שונא את הפרוצדורה הזאת:
"שם, תעודת זהות, תאריך לידה, מה אתה רוצה אדוני?"
שונא להיות חלק מטופס ושונא להיות אדוני. כל מחשבה על סיטואציה כזאת או משהו בסגנון מעוררת בי תחושת בחילה ורעידות בגוף
וזה לא מסתכם רק בזה לצערי
לפני שבוע פגשתי בחורה ממש חמודה במסיבה, רקדנו יחד, היינו קרובים, לקחתי את מספר הטלפון שלה
ומשם שוב התחילו הפחדים: חוסר שקט, קושי בנשימה, הזעה, כאביי בטן. כל הסופ"ש
הרגשה שהנה, אני הולך להישפט, היא הולכת לשאול אותי שאלות, לדעת מה עשיתי בחיים
ובכל תהליך השיפוט הזה האם אני אפסיד או אנצח? כל זה גורם לי להישמע ממש לא אותנטי
בסוף היא התחרטה ולא רצתה להיפגש. אני מניח שזה בגלל שהרגישה את הפחד בקול שלי ואת הלחץ שלי מלהיפגש איתה והיא פשוט נבהלה
אני מאמין שיש לי סוג של חרדה חברתית ואני מאמין שעשיתי איתה התקדמות רבה עם השנים
הרבה דברים שעוררו בי חרדה עזה לפני כמה שנים היום מעוררות בי פחות ואני הרבה יותר מוכן לשים את עצמי בפרונט ולקחת אחריות
אבל למרות זאת אני עדיין מרגיש קושי, אני מרגיש נחות מאחרים, לא שווה מספיק שזו מחשבה שקרית אבל קשה לצאת מהרגשה זו
מרגיש שהקצב שלי אטי יחסית לשאר העולם ואני צריך להתנצל על זה. הבעיה היא שזה מה שאני משדר והתוצאה בהתאם (ברעיונות עבודה, בחורות ועוד מקרים שונים)
הייתי במספר סדנאות מדהימות של ביטחון עצמי, עמידה מול קהל וכה'
שעזרו לי המון אבל אני מתחיל לחשוב שאולי אני צריך עזרה יותר רצינית אבל אני לא יודע מה
גם פה אני לא יודע במה להתמקד
טיפול פסיכולוגי סטנדרטי לא יעזור לי, אני יודע מה הקשיים שלי ואוזן קשבת יש לי בשפע
אז מה?
האם אני צריך ללמוד מדיטציה כדי להרגיע קצת את הלחץ?
האם אני צריך ללמוד לדבר, להיות אסרטיבי יותר מול אנשים ולהגיד מה אני רוצה מהם?
האם אני צריך מישהו שיעזור לי עם סדר וארגון, יארגן איתי סדר יום, סדר עדיפויות וכה'?
האם אולי עדיף לפני שאני אעשה איזה אבחון שייתנו לי הגדרה מסויימת שאיתה אוכל ללכת?
מה התשובה? (ותזכרו, אני סטודנט, אין לי את הפריווילגיה לנסות יותר מדיי)
