רוצה לשתף.. עוד סיפור

רוצה לשתף.. עוד סיפור

הסיפור שלי כבר בטח מוכר. היינו ביחד שלוש שנים. נפרדנו לא מעט. אני הייתי בתהליך גירושין עם ילדה קטנה והיא גרושה טריה בעצמה. המון בעיות בדרך. בעיות של הבנה, קבלה. היו לנו חלומות עצומים ביחד. דמיינו שאחנו מתחתנים על הירח. הייתי מאושר. היינו מאוהבים כמו בחלומות. נפרדנו וכוחות חזקים החזירו אותנו כל פעם. חשבנו שאסור לוותר. יש לנו משהו נורא חזק ביחד. הלכנו לטיפול. נלחמנו. עכשיו רצינו להתחתן לעשות עוד ילד ולהקים משפחה. פחדתי שעם כל הבסיס שלנו האוהב והרעוע זה עשוי לא להחזיק מעמד. לא מאמין שילד מחזק. ילד מחליש את החלש במילא. היא הציבה אולטימטום. לפני חודש אמרתי לה שזה לא ילך. זו תהייה טעות מבחינתי. אני לא מרגיש טוב בבטן. כבר לא מחייך בכלל. היא החליטה ללכת. אמרה שלא רוצה לחכות. ומאז היא לא קיימת. רק בדמיון ובדברים מסביב. ופתאום כמו תמיד. זה שוב מציף אותי. שוכחים את הרע ונזכרים בגעגוע והכי רוצים לחזור ולטפס על הקירות. ואני יודע שזו טעות. רוצה להתחיל משהו מהתחלה זהו, צריך ומחפש לי את הכוח מאיפשהו לא יהיה. להיות חזק ולא לחזור. לעבור את החג הזה לבד איכשהו. ולא להרגיש נורא מסכן. חג שמח לכולם. רק אושר ואושר
 
זה היה כמו חלום ? הידעת שכאשר

מקיצים בבוקר אין חלום. יש מציאות. ואתה עכשיו בשלב אחרי החלום אתה במציאות. אם לא היה טוב - לדעתי לא יהיה טוב. השאר עם הזכרונות הטובים וחפש משהו אחר כבר היית פעם בסרט כזה, לא? מבסיס רעוע - נופלים. זוכר את גשר המכביה???
 
תודה אלמוגית

מה אני אגיד לך. לפעמים עדיף לחלום. ברור שאני יודע שעוברים את זה. ושאם לא טוב אז צריך ללכת. שתבוא עוד אחת ויהיה יותר טוב. זה לא הופך את זה לפחות קשה או מבאס באותו רגע. רק צריכים להיות חזקים ולא להגרר בחזרה חג שמח ורק הכל טוב
 
לא נכנסים הרבה גברים

אז כיף לשמוע משהו כמוך שיודע להתבטא מדהים. טוב נעבור לבעיה שלשמה התכנסנו. תעשה לעצמך טבלה עם רובליקה של דברים חיובים לעומת דברים שליליים אם אתה רוצה שתף אותנו נראה אולי היא לא כל כך נוראית. ואתה פגוע ממערכת יחסים קודמת ופוחד להכנס למערכת יחסים חדשה שנקראת חתונה. קשה להיות בחג לבד והייתה איתה שלוש שנים אתה בטח מרגיש שאין לך חלק בגוף עכשיו. לפחות בחג תהיו יחד ואחר כך תחליטו החלטות. שיהיה לך חג שמח
שלא תשכח שהוא ארוך מאוד. תחשוב על זה מה כל כך גרוע בה?
 
הי מלי תודה

תראי, קשה לייצר טבלה מהסוג הזה. עבר כבר יותר מחודש ואנחנו נוטים לזכור פתאום את הגעגוע ואת המגע ואת הדברים החיצוניים שהיו מדהימים בעיניי. התשוקה, הפיזיות היו כל מה שאפשר לבקש. מאחל לעצמי למצוא חצי מזה ואני ארגיש טוב. הבעיה מה קורה כשנמצאים ביחד. שצריך לדעת לדבר, להצחיק, לתת מקום, לפנק והרגשתי ששם הכל תקוע. שיחות טלפון לא ברורות. מן כבדות בסיסית שהעיבה על הכל. שנינו יודעים לדבר, שנינו יודעים מה צריך לעשות שנינו מספיק מבוגרים להבין מה לא בסדר ובכל זאת יצא מכל המשוואה פרמטר שלילי. תמיד הגענו לאותו מקום. התחלה מטורפת וסיום מורט. הפעם נראה שפשוט צריך לותר. לתת לה ללכת. לתת לי ללכת. למצוא את המקום הנכון לכל אחד. מה בסך הכל אנחנו רוצים? לקום 70 אחוז מהזמן עם חיוך בבוקר? לרצות להתקשר לאישה שלך דבר ראשון כשאתה מגיע לעבודה? יכול להיות שאני תמים? אין דבר כזה בכלל? אולי רק בגיל 20? אני עוד לא רוצה לותר על זה, בקיצור. פתאום נהייה קשה. היתי חזק בחודש האחרון.ופתאום בבת אחת התמוטטתי. והכל נראה שחור זה יעבור אני יודע. ורציתי קצת תמיכה. בכל מקרה, דוקא אני צריך את המחוייבות. את הזוגיות. אני הרבה מעבר לחתונה. אני בכלל רוצה ילדים. רק כנראה שפעם שניה אחרי גירושין אתה צריך להיות יותר מבטוח.
 
קלארקקנט הלוואי וכל הגברים

היו כמוך לא היתה בעיה לשום אישה רווקה. טוב ההיתמוטטות שלך היא טבעית לחלוטין בכל חג היתה לי התמוטטות כזו זה נורמלי מאוד. לגבי להגיע לעבודה ולהתקשר אליה או אליו לא לא לא מה פתאום תשאל כל אשה בקשר זוגי למעלה משנה אין את זה לבד מכך שאם יש ילדים וצריך לדבר עליהם על שלומך וכאלה. אני מבינה ללבך אבל אנחנו כבר לא בגיל 20 ואנחנו מכושלים יותר ויודעים מה טוב ומה לא ולכן נפרדת ממנה אם היית בן 20 לא היית עושה את כל השיקולים האלו ומתחתן איתה בלי שום בעיה. טוב שיהיה בהצלחה בכל דרך שבה תבחר.
 
למעלה