רוצה לשתף ביום קשה שהיה לי אתמול

נ ע ם ב ת

New member
רוצה לשתף ביום קשה שהיה לי אתמול

מכירות את ההרגשה שהילדה שבפנים מסתערת קדימה ואנחנו מאבדות שליטה ? קורה לי שפתאום אני נורא רוצה משהו. זה יכול להיות משהו או מישהו - כל דבר שהוא, ופתאום אני כאילו מתחילה לדהור.. ומאבדת קשר עם עצמי הבוגרת ואז נהיה לי רע, תחושה שאני לא יכולה להכיל את עצמי. לא יודעת אם אני מובנת - נדמה לי כאילו שהילדה בתוכי דוהרת כאילו עוד רגע תפגוש את אמא ! ואז באה הנפילה ואני צריכה לאסוף את השברים. אז אתמול היה לי יום כזה, ובערב פתחתי את הספר של הופ אידלמן: "במקום לעבוד מהפנים החוצה, הבת בלא אם משתמשת בהתמכרויות כדי לרפא את עצמה מהחוץ פנימה. היא מנסה לשכך באלכוהול או סמים, להשביע במזון או במוצרים חומריים, ולשלוט בסביבתהבאמצעות הישגים והצלחה. אותה פאניקה הגורמת לה לסוב על עקביה בהמון, בחיפוש אחר הזר היחיד שיציל אותה מחיים שלמים של בדידות וכאב, משלחת אותה במרוצה לחנות או לקניון, כדי שהרכישות והצריכה יהדפו הצידה את רגשותיה האמיתיים." - עמ'217. מכירות את זה ?
 

Storm131

New member
נעםבת הי

מכירה את ההרגשה.תמיד נשאר משהו מהילדה וכשהילדה רוצה משהו היא לא תמיד מציאותית.לא כתבת בדיוק מה קרה לך אבל אני מכירה את הצורך לרסן את העצמי הילדותי שלי.מקווה שתרגישי שלמה ושלווה יותר.
 

נ ע ם ב ת

New member
הי סטרומי

כן, כאילו הילדה באיזהו מקום ממשיכה להיות עיוורת - לא יודעת או לא רוצה לדעת.. שאין, אין, אין ... היא ממשיכה לרוץ בדהרה ואני הבוגרת צריכה לעצור אותה...
 

Storm131

New member
נעםבת

נראה לי שזה גם קשור באיזה מקום לחוסר שיפוט מציאותי כי זה דבר שלא חווינו כי לא התבגרנו כמו שצריך.כלומר גם כשמכירים מישהו,אפילו חברה,אנחנו יכולות לטעות בגדול בקשר לאופיה ולהתאמתה לנו ולהתפקח מאוחר.
 

S u n n y 1

New member
ואוו, כל כך נכון

גם אני מרגישה שלפעמים השיפוט שלי לא מציאותי. כמה שזה הפריע לי בשנה האחרונה, כשהתפקחתי לגבי חברה טובה שהייתה לי. ככה זה שכל כולי פועל תמיד מתוך הרגש, ולא מתוך הגיון בריא. ולפעמים הרגש הזה יכול לקחת למקומות לא טובים כי הרבה פעמים אני פועלת מתוך רצון למלא חסרים, מתוך הילדה הקטנה שבי, אני מנסה לממש כל מיני מחשבות ופנטזיות שקיימות אצלי בלבד, ולא תואמות את המציאות. אני שמה לב שככל שאני "שולטת" בעצמי אני מתחזקת יותר, כי ככה אני מתחילה להיות אמא בשבילי.
 

Storm131

New member
sunny1

להיות אמא של עצמי.כל כך חזק וזה העניין,לעזור לעצמינו.ממש הזדהתי עם מה שתיארת לגבי החברה הזאת,אנחנו הרי באותה סירה.
 

S u n n y 1

New member
סטורמי

בגלל שהחברות שלנו זה דבר כל כך חשוב עבורנו, כל מעידה אפילו נורמלית, כאילו מאבדת לפעמים פרופורציות. בכלל, אני מרגישה יותר נוח בחברת בנות, כאילו להשלים את הסביבה הנשית שהייתה חסרה לי שנים. החברות שלי הן יותר מחברות, הן מעין המשפחה שלי, הן יודעות עליי ומכירות אותי הכי טוב בעולם. למרות שגדלתי עם אבא ו- 3 אחים בנים גדולים ממני (4 גברים!)
, אני עדיין מוצאת שיותר נוח לי בחברת בנות. אבא שלי עם כל הרצון והנכונות לא הצליח להעניק לי תחושת ביטחון והגנה. את המחסה שלי מצאתי אצל החברות. ולכן, אם יש משברון, אני מתערערת מאוד. אני מנסה להזכיר לעצמי לשים את הדברים בפרופורציות למרות שלפעמים זה נראה בלתי אפשרי. אני מאמינה שלאט לאט הבטחון שלי יצמח מתוככי ולא מהסביבה שלי. זה לא פייר לשפוט את עצמנו דרך העיניים של האחרים.
 

Storm131

New member
sunny1

יש ביננו המון דמיון.גם אצלי זה ממש כך עם החברות,בעלי ממש לא מבין מה אני צריכה את זה כל הזמן,אבל זה צורך אדיר.גם אצלי כל מעידה ביחסים מערערת את הביטחון העצמי שלי.מעניין אם יש כאלה ביננו שהיחסים עם בני זוגן מספיקים והן לא זקוקות לכל סיפור החברות הקרובות .
 

מיקימק

New member
בקשר לחברות...

אמא שלי הייתה החברה הכי טובה שלי, שנה וארבעה חודשים שהיא איננה, ולמרות שיש לי המון חברות, אין אף אחת שאיתה אני מרגישה כמו שהרגשתי עם אמא שלי. אני ממש מחפשת את הקרבה הזאת, את חברות הנפש העמוקה שהייתה לי איתה.
 

Storm131

New member
מיקימק

טוב שיש לך זכרון כזה מאמך של חברות נפש.זה זכרון יקר ורק ממחיש לי מה הפסדתי שאמי מתה צעירה כל כך.אכן כנראה שכולנו מחפשות את חברות הנפש המוחלטת הזאת או בעצם את זו שתקבל אותנו באהבה טוטאלית ללא תנאי.
 
ועוד משהו בהקשר הזה

מהספר של הופ: מאוד אהבתי את הרעיון שלה, שכשהבת מאבדת את אימה, היא כאילו מתפצלת ל-3: יש את זו שמתבגרת מיידית, כתוצאה מהטראומה וההתמודדות איתה בגיל כה מוקדם; יש את זו שממשיכה כרגיל, וחווה את אפיוני הגיל - בי"ס, בנים, התבגרות ...; ויש את זו שנשארת 'תקועה' באותה הגיל שבו איבדה את אימה, וממנו למעשה בתחומים מסוימים אף פעם לא התבגרה. כל כך הזדהיתי עם התובנה הזו. 3 הדמויות השונות בי כה מוכרות לי. וגם אני לפעמים אותה ילדה בת תשע וחצי, שרוצה ומחפשת את אמא ...
 

נ ע ם ב ת

New member
לתת מקום לכל החלקים

ולתת לחלק הבוגר שלנו לנהל אותנו, ולעיתים זה לא קל, אבל רק ככה אפשר לחיות חיים בוגרים ובריאים. זו תחושתי.
 

Storm131

New member
סקאלי

ממש כך.גם אני הזדהתי עם עניין הפיצול.אני חשה את זה עד היום.באותו יום אני יכולה להיות בוגרת ומפרגנת לאחרים ושעה אחר כך להיעלב בצורה הילדותית ביותר ממשהו שטותי ולהרגיש שלעולם לא אתבגר.
 
למעלה