רוצה לשתף אתכם..

[דנה012]

רוצה לשתף אתכם..

יש לי בן..(יש לי שניים) כישרון בכדורגל.. בקרוב בן 13, חי כדורגל, נושם כדורגל, אוכל כדורגל.. שלחתי אותו לחוג אצל מאמן כדורגל ידוע באיזורינו, שם גילה אותו שחקן כדורגל מפורסם , שלקח אותו תחת חסותו, והתנדב לאמץ אותו עד שיגיע לליגה, מאז , הוא מתאמן אצלו 3 פעמים בשבוע , פעמיים בשבוע הוא בחוג הרגיל.. הווה אומר , הילד משחק כדורגל כל השבוע, הכדורגל מעסיק אותו לא מעט שעות ביום, 3 פעמים בשבוע הוא יוצא מהבית לאימון מהשעה 14:00 בצהריים , כמעט מהרגע שהוא מגיע הביתה, עד 20:00 בערב, במסגרת האמון הוא אוכל ויש לו הפסקות למנוחה כחצי שעה ,ואני קצת דואגת שיתמוטט, הוא בכל זאת עדיין ילד.. המרתון באמונים הם לרגל נסיעה לאנגליה בחופשת הפסח, למשחקים. הבן שלי?? בן שלי קטן..רק בן 13 , רק אתמול נולד.. כזה ציפלון.. אני מתה מפחד, ולא יודעת איך למתן לו את המינון.. בכל פעם שהנושא עולה הוא כועס ואומר : "אוי אמא די כבר".. מה בכל זאת עושים עם זה?? אני ממש דואגת לו. לבריאותו, אני לא הייתי עומדת בכזה לחץ של אימונים, והוא לא מבין מה אני רוצה מהחיים שלו.. הוא שואף להיות אבי נימני מספר 2 לא רוצה אבי נימני, רוצה את הבן שלי בחזרה בבית! HELP

 

[yalyul]

חכי לתגובה של אמא1

יש לה אלופה בבית שמתאמנת בקצב שאני נושמת. לא ארחיב, תשמעי ממנה או פני אליה במסר אישי בהצלחה לבנך ואת? אם טוב לו טוב לך - לא?

 

[אמא1]

אני נותנת לבת שלי לענות במקומי

כל רגשותייך ברורים לי. דיברת מגרוני. אבל, אם הילדים שלנו מחליטים שהם מסוגלים אז הם מסוגלים והם אינם שבירים כפי שאנחנו חושבות...(אחחח, הלב הפולני...

) הרבה מדליות וגביעים יש לנו בבית. הילדה תספר... המון גאווה, המון פירסום, אבל הלב, הלב, הלב... (ביננו, אנחנו מה איכפת לנו הגביעים? - רק הילדים חשובים! וכשהיא נפצעת - הלב שלי פצוע ואני אומרת "רק שלחתי אותה לחוג, ילדה שלמה ואני רוצה אותה בחזרה שלמה") אבל למרות נסיונות השיכנוע העדינים שלי שאולי כדאי שתפסיק, שתפרוש, שאולי כבר קשה מידי...כי לי קשה לראות את הקצב של החיים שלה. כלום לא עוזר! זה בנשמה שלה וצריך לכבד את זה. מה שאני רוצה להוסיף על דבריה של ביתי, היא כתבה שלא תדחפו אותו יותר מדי ואני אומרת: אל תדחפו אותו בכלל! לכו איתו בקצב שלו. יחליט להתקדם - עמדו מאחוריו היו לו לגב ותמיכה בזמנים קשים, עמדו עם היד על הדופק. אם יחליט לפרוש - כבדו את רצונו ולא משנה כמה השקיע בעניין. זו דעתי. בהצלחה

טוב. אז התבקשתי לענות לשאלה קצת קשה אבל לדעתי אני יכולה לענות הרבה יותר טוב מאמא שלי כי היא לא מרגישה מה שאני הרגשתי ומרגישה.. טוב אז קודם רקע: התחלתי להתעמל בגיל 9 החוג רגיל של 3 אימונים בשבוע (התעמלות קרקע מכשירים) כל אימון היה 45 דקות אחרי 4 שנים נעשו בחינות לנבחרת אקרובטיקה ייצוגית תחרותית של הפועל חולון לאחר שבחרו כמה בנות התחילו לי אימונים של 4 פעמים בשבוע 3 שעות כל אימון אני כבר הייתי בכיתה ז וזה לא היה קל אבל כמו כולם למדתי לתמרן בין שני הדברים אימונים ולימודים ובשביל להרגיע (לא ירדתי בלימודים ואפילו היה לי ממוצע גבוה מאוד , לא ירדתי מהציון 90) מהר מאוד תוך חצי שנה נודע לי על "התחרות הראשונה שלי :אליפות ישראל וכך גדלו האימונים ל-6 פעמים בשבוע 4-5 שעות ביום וכבר הגעתי למצב שלא הגעתי הביתה מהשעה 7:30 בבוקר עד השעה 7 או 8 בערב. אכלתי מחוץ לבית. היו לי יומים בשבוע אימוני לילה של 4 שעות מ-7 בערב עד 10 או 10 וחצי בלילה. כך זה היה כ-3 שנים כל שנה התחרנו הגענו למקום ראשון באליפות הארץ אבל, לאחר כמה זמן הגענו לדרגה של תחרויות בח"ול ואני כבר בכיתה י´ ויש בגרויות והכל ... המשכנו להתאמן כל יום שעות מרובות ונסענו לאליפות אירופה , שם הגענו לבין ה-12 הטובים באירופה והיינו צריכות להשתתף באליפות עולם בשנה של האליפות עולם אני כבר בכיתה יא (השנה) יש לי 4 בגרויות השנה וגם עדיין לא ירדתי ברמת הלימודים בכיתה י היה לי ממוצע של 95 והשנה אני בהקבצות של 4 יחידות אנגלית ו4-5 יחידות מתמטיקה ואני גם מגישה מועמדות לתחרות של עבודת חקר בתנך את כל זה לא אמרתי כדי להשוויץ או משהו ואמא שלי יכולה להעיד על זה שאני לא כל כך אוהבת לספר על עצמי ועל כל מה שאני עושה אבל כדי להרגיעך כל מה שאנחנו עושים אנחנו עושים מרצוננו מה שאת יכולה לעשות בשביל לשמור זה לא לדחוף אותו לזה יותר מדי אני מודעת לכך שיש כאלה שבאמצע זה קשה להם יותר מדי אך ההורים שלהם דוחפים אותם לזה יותר מדי והם מנסים לרצות אותם ולא נהנים ונקרעים בין מה שהם רוצים לבין מה ואיך שהם רוצים לרצות את הוריהם ולשמור על זה שבאמת הוא יאכל נכון ויהיה לו ממה לשרוף אנרגיה כי ממה שאני יודעת לא רק כמתעמלת אלא כמאמנת (אני לומדת להיות מאמנת ואני כבר שנתיים מאמנת קבוצה אחת ביחד עם המאמן שלי) שחשובה מאוד מאוד מאוד תמיכה מההורים ברגעים הנחמדים של הזכיות וכל זה אבל גם ברגעים הלא קלים וישנם כאלה הילד יהיה זקוק לכל התמיכה שבעולם!

 

[אמא1]

תמונה

 

[yalyul]

איזה נחת ......../images/Emo47.gif

נסיכה שלי, ידעתי שאת הכתובת לשאלה הקשה הזו כתבת נפלא!!!! לא הגזמת ולא השווצת, את הכל השגת בעצמך !!!! דודה שלך שמאוד גאה בך...וגם מקנאה קצת בגלל הפיגורה...

 

[vered4]

איזה יופי!

מצד אחד נכון שהילד/ה הוא שמשקיע המון, אבל גם ההורה, בדרך כלל האמא, צריך לעזור בהסעות יומיומיות וזה לא קל.

 

[אמא1]

בהחלט דבר שצריך לקחת בחשבון

ההשקעה של ההורים היא לא מעטה. הסעות הלוך ושוב, הסעות לתחרויות, להופעות. ועוד... ובכדורגל, למיטב הבנתי גם השבתות מוקרבות.

עד היום אני מחכה לנאום "תודה לאבי ואימי שהביאוני עד הלום"

 

[AYELET1]

וואו!!! איזה יופי ../images/Emo13.gif

אכן כפי שאמרתן, דורש הרבה נכונות מצד ההורים. אבל בשורה האחרונה, ישנם ילדים שגם רוצים את זה וגם עומדים יפה ובכבוד במאמץ שהדבר דורש מהם