סוכריה על מקל
New member
רוצה לשתף אתכם-יונתן בן תשעה חודשים
היום יונתן בן תשעה חודשים. תשעה חודשים של אושר. זה לא רק יומולדת 3/4, זו גם מעין סגירת מעגל - תשעה חודשים שהוא היה אצלי בבטן, ועכשיו תשעה חודשים שהוא בחוץ. כאילו - תקופת ההכשרה שלו הסתיימה, עכשיו הוא זאטוט אמיתי. בתשעת החודשים שחלפו הוא גדל והתפתח והשתנה, נכון, אבל טוב הלב שלו, החיוכים הכובשים והאהבה ששופעת ממנו נשארו אוות הדבר. כבר אפשר להגיד שיש לו אופי, שהוא בנאדם מגובש. נכון, לא את כל האופי הזה אנחנו מכירים כבר, אבל - הוא שם, ובין כל הקיפולים המתוקים שלו, בין כל המחוות החמודות שהוא עושה, הפרצופים והצחקוקים, הכעס שהוא מבטא מדי פעם (ואתם צריכים לראות אותו כשהוא כועס!) רואים שיש לו אופי משלו לגמרי. אני אוהבת אותו נורא. שונאת לקום מוקדם בבוקר, אבל קמה בכזה אושר כי עוד מעט גם הוא יקום ואני אוכל להסניף, לחבק, לגעת... נמסה מכל חיוך, מכל תנועה והברה שלו. הופכת לשלולית קטנה למרגלותיו כשהוא מנסה לחקות את מה שאני אומרת או עושה. מתאדה לגמרי מהצחוק המתגלגל שלו. משתאה כל פעם מחדש מכמה הוא *טוב* - פשוט ילד טוב. ילד טוב קטן שלי. מחברת מילים חדשות לכל השירים, עושה תנועות מצחיקות וקולות משונים, ממציאה המצאות בעשרות כל יום - כדי לעשות טוב לילד הזה שלי. להיות ראויה לאושר הזה שקיבלתי במתנה. אה, כן, ואני שוקלת להחליף לו את השם ל-עוֹנֵג. מה דעתכם?
היום יונתן בן תשעה חודשים. תשעה חודשים של אושר. זה לא רק יומולדת 3/4, זו גם מעין סגירת מעגל - תשעה חודשים שהוא היה אצלי בבטן, ועכשיו תשעה חודשים שהוא בחוץ. כאילו - תקופת ההכשרה שלו הסתיימה, עכשיו הוא זאטוט אמיתי. בתשעת החודשים שחלפו הוא גדל והתפתח והשתנה, נכון, אבל טוב הלב שלו, החיוכים הכובשים והאהבה ששופעת ממנו נשארו אוות הדבר. כבר אפשר להגיד שיש לו אופי, שהוא בנאדם מגובש. נכון, לא את כל האופי הזה אנחנו מכירים כבר, אבל - הוא שם, ובין כל הקיפולים המתוקים שלו, בין כל המחוות החמודות שהוא עושה, הפרצופים והצחקוקים, הכעס שהוא מבטא מדי פעם (ואתם צריכים לראות אותו כשהוא כועס!) רואים שיש לו אופי משלו לגמרי. אני אוהבת אותו נורא. שונאת לקום מוקדם בבוקר, אבל קמה בכזה אושר כי עוד מעט גם הוא יקום ואני אוכל להסניף, לחבק, לגעת... נמסה מכל חיוך, מכל תנועה והברה שלו. הופכת לשלולית קטנה למרגלותיו כשהוא מנסה לחקות את מה שאני אומרת או עושה. מתאדה לגמרי מהצחוק המתגלגל שלו. משתאה כל פעם מחדש מכמה הוא *טוב* - פשוט ילד טוב. ילד טוב קטן שלי. מחברת מילים חדשות לכל השירים, עושה תנועות מצחיקות וקולות משונים, ממציאה המצאות בעשרות כל יום - כדי לעשות טוב לילד הזה שלי. להיות ראויה לאושר הזה שקיבלתי במתנה. אה, כן, ואני שוקלת להחליף לו את השם ל-עוֹנֵג. מה דעתכם?
