s h i r k u s h
New member
רוצה לשתף אותכן ../images/Emo24.gif
זוכרים לפני כמה ימים, ביום שישי האחרון, שכתבתי הודעה כל כך נרגשת על הדייט שהיה, אז הכל היה אשליה. ואני כל כך מפגרת שנתתי כל כך הרבה צ'אנסים שיוכיח שהוא רציני, ולא ראיתי את הנולד מראש. חבל שבכלל טרחתי לנסות
אז אתמול נתתי ל-
צ`אנס אחרון להוכיח שהוא באמת מעוניין, היינו אמורים להיפגש, הוא לא ממש טרח לקום בשעה שאמר שיקום כדי שנקבע להיפגש לפני שהוא הולך לעבודה, ובסוף אפילו לא טרח להתקשר בערב אחרי העבודה- יותר מזה כבר לא הייתי צריכה, כבר הבנתי שהוא לא רציני, שמגיע לי יותר מזה. אז נכון אני מבינה שמגיע לי יותר מזה, אז למה אני מרגישה כל כך זוועה?? למה אני תמיד עושה את זה לעצמי- מצפה ומצפה ובסוף כגודל הציפייה- ככה גודל האכזבה. אתמול בכיתי בחדר שלי בשקט בשקט חצי לילה, לא עניתי לטלפונים של אף אחד, פשוט הייתי עם עצמי. לא בכיתי בגללו בלבד, בכיתי בגללי, בכיתי בגלל שנמאס לי, שפעם אחת רוצה שמשהו אחד יילך טוב לי בחיים. אני גם רוצה להרגיש את הביחד, אני גם רוצה את התשוקה הזאת של האהבה, אני גם רוצה לקבל
ו-
מכל ה-
שיגיעו ממישהו שאוהב אותי, ולא מדברת על אהבה של ידידים, אלא אהבה של זוגיות. אני גם רוצה להרגיש את הביחד, אני גם רוצה לאהוב, אני גם רוצה להיות נאהבת. ואתם יודעים מה- אתמול כל כך הרגשתי זוועה, שרציתי פשוט למות, ואל תחשבו שזה בגללו ספציפית, פשוט נשבר לי, נמאס לי.
זוכרים לפני כמה ימים, ביום שישי האחרון, שכתבתי הודעה כל כך נרגשת על הדייט שהיה, אז הכל היה אשליה. ואני כל כך מפגרת שנתתי כל כך הרבה צ'אנסים שיוכיח שהוא רציני, ולא ראיתי את הנולד מראש. חבל שבכלל טרחתי לנסות