רוצה לשתף - אולי אזהרת טריגר
מה עושים כשיודעים שמישהי נלחמה על החיים שלה, אבל ממש נלחמה. עד שהחליטה לסיים הכול. זה קרה למישהי שאני מכירה דרך המאבק שלה, לא הכרתי אישית. היום לראשונה בכיתי לאחר שלא הצלחתי לבכות במשך זמן רב. קשה לי. מחשבות, רגשות, ורצונות תוקפים אותי מאז הלילה כששמעתי שהיא נמצאה ללא רוח חיים.
קשה לי כי אני יודעת ומרגישה את מה שהיא הרגישה. אני מודה שהפיתוי הוא גדול, פיתוי שנמהל בחוסר כוחות ובקורות חיים שלא היה בהם חוץ מסבל אלימות והשפלה כלום, אני יודעת שאני חלשה מדי כדי לסיים הכול, אבל חלשה באותה מידה כדי להמשיך ולהילחם.
הלוואי שאנשים לא היו נעצרים על עיניין ההתאבדות (כפי שהאנושות בוחרת לראות את זה) ויותר מתייחסים למה שהוביל לזה.
בקיצור קשה לי. וכשקשה לי אין לי רצון וחשק להיות בחברת אנשים ולדבר עם אנשים שזה בדיוק ההיפך ממה שאדם במצבי צריך. מרגישה בודדה במערכה. מרגישה מבולבלת. מרגישה מנותקת ולא שייכת לכלום. מרגישה מיותרת. הכי הרבה מרגישה עצב, עצב גדול על כל מי שמנסה להתמודד עם פוסט טראומה, עם דיסוציאציות ובעיקר עם מי שמנסה להתמודד עם DID. מרגישה שאין לנו באמת מענה לצרכים ולבעיות שלנו.
מה עושים כשיודעים שמישהי נלחמה על החיים שלה, אבל ממש נלחמה. עד שהחליטה לסיים הכול. זה קרה למישהי שאני מכירה דרך המאבק שלה, לא הכרתי אישית. היום לראשונה בכיתי לאחר שלא הצלחתי לבכות במשך זמן רב. קשה לי. מחשבות, רגשות, ורצונות תוקפים אותי מאז הלילה כששמעתי שהיא נמצאה ללא רוח חיים.
קשה לי כי אני יודעת ומרגישה את מה שהיא הרגישה. אני מודה שהפיתוי הוא גדול, פיתוי שנמהל בחוסר כוחות ובקורות חיים שלא היה בהם חוץ מסבל אלימות והשפלה כלום, אני יודעת שאני חלשה מדי כדי לסיים הכול, אבל חלשה באותה מידה כדי להמשיך ולהילחם.
הלוואי שאנשים לא היו נעצרים על עיניין ההתאבדות (כפי שהאנושות בוחרת לראות את זה) ויותר מתייחסים למה שהוביל לזה.
בקיצור קשה לי. וכשקשה לי אין לי רצון וחשק להיות בחברת אנשים ולדבר עם אנשים שזה בדיוק ההיפך ממה שאדם במצבי צריך. מרגישה בודדה במערכה. מרגישה מבולבלת. מרגישה מנותקת ולא שייכת לכלום. מרגישה מיותרת. הכי הרבה מרגישה עצב, עצב גדול על כל מי שמנסה להתמודד עם פוסט טראומה, עם דיסוציאציות ובעיקר עם מי שמנסה להתמודד עם DID. מרגישה שאין לנו באמת מענה לצרכים ולבעיות שלנו.