רוצה לשפוך

רוצה לשפוך

הסיפור שלי מתחיל לפני שנה וקצת..בעצם ליתר דיוק לפני שנתיים וחצי כמעט.. לפני שנתיים וחצי בקירוב הייתי חייל ונפצעתי באורח קשה בקרב ברצועת עזה. שנה לאחר מכן הכרתי מישהי חמודה למדי שדי מהר התקרבנו ונהיינו חברים..אציין שכל אותה תקופה מאז הפציעה ועד לזמן שהייתי איתה עוד הייתי בהחלמה מהפציעה,שזה כולל קביים\כסא גלגלים\צליעה\ניתוחים וכו' כל הדברים חסרי התהילה שקורים הרבה אחרי שהדם מתייבש והכותרות בעיתון כבר מדברות על האייטם הבא.. אז הכל התחיל בינינו נורא יפה ונמשך 3 חודש פלוס עד שהיא החליטה לחתוך את זה במילים יפות אבל בעצם כנראה שהיא רצתה חבר אחר ,בריא יותר,לא נכה,חבר שאפשר להתגאות בו כנראה,לא מסכן עם קביים.(אני בטוח שזאת הייתה הסיבה כי כמה זמן אחרי הפרידה זה נודע לי בדיעבד.. לא משנה איך). בכל אופן החודשים חלפו ואיתם הקביים,הכסא,הצליעה גם כמעט ולא נראת יותר והחיים שלי חזרו למסלולם ,בערך,עד כמה שניתן,היו לי עוד כמה קשרים לא משמעותיים עם בנות אחרות,עשיתי פסיכומטרי,נרשמתי ללימודים באונירסיטה לאוקטובר השנה והכל נראה טוב ויפה סך הכל.. עד שלא מזמן יצא לי לפגוש אותה באקראי והיא דיברה פתאום כמו פעם.. "בימים הטובים" וזה גרם לי לבלבול.מצד אחד היה לי טוב איתה אבל מצד שני לא מגיע לה שאני אחזור אליה... סתם רציתי לשתף אתכם ולשמוע תגובות...
 

Night firefly

New member
../images/Emo10.gif

תראה, אתה לא יכול לדעת בוודאות מה בדיוק קרה שם אם לא תשאל אותה מתוך סקרנות מה הייתה הסיבה. נגיד והסיבה לכך שניפרדתם הייתה בגלל "הנכות" שלך, זאת אומנם סיבה מגעילה לעזוב מישהו אבל תחשוב על זה מהמקום שלה, אני בטוחה שזה לא כ"כ פשוט להיות עם מישהו שכל הזמן צריך לדאוג לו ולטפל בו, שלא לדבר על הטראומה הנפשית שעברת שבטח נפלה גם עליה משיחות כאלה ואחרות, יכול להיות שכל זה היה גדול עליה והיא בחרה לברוח ולא להתמודד, זכור שהיא עדיין הייתה שם שלושה חודשים. אז אולי במקום להאשים אותה פשוט תשאל אותה ותנסה להבין ולא לשפוט... בהצלחה!
 
ממ

היא לא הייתה צריכה לדאוג ולטפל בי .אף פעם לא ננתי לאף אחד חוץ ממני לדאוג לעצמי... הכל הייתי עושה לבד גם אם זה היה כרוח ביירסוריים רבים ,אבל כדי להיות עצמאי אולי פה ושם זה העכיר את האווירה בשיחות כי במקום לדבר על דברים רגילים עלו כבדים יחסית... אבל הדבר שהכי היה חסר נראה לי זה היציאות והבילויים שהיא די אהבה ,שזה ללכת למועדונים לרקוד וכל מיני דברים שאתה עם קביים אתה לא יכול לעשות וזה גם אולי מפדח מבחינתה להסתבוב עם בחור כזה.. כמו ללכת לים או סתם ללכת יד ביד וכאלה.. תכלס אני ממש מרחם על כל הפצועים החדשים מלבנון בקטע הזה.. לצערי אני מניח שזה הגורל ומי שנשאר נכה לכל החיים באמת בבעיה.... אני הכרתי בבית חולים עוד חיילים שנפגעו ,חקלם בלי רגליים שהחברות שלהם לקחו תרגליים (כמה אירוני)
 
הממ...

לפעמים פשוט קשה מידי להתמודד עם פציעה כזאת וסה"כ אני מניחה שהיא צעירה ולא ידעה איך להתמודד עם כזה דבר, איך לחיות עם פציעה של בן זוג וכל ההשלכות של כך ולכן אני חושבת שעכשיו כשהיא ראתה אותך בריא, כל מה שהיא הרגישה כלפייך עלה והוצף ולכן ההתנהגות שלה. מצד אחד, אני חושבת שעלייך לנסות להבין את התנהגותה- תשאל אותה מה שלומה, תראה בה עניין ואולי אפילו תיצור שיחה סביב השיחה גם אם זה רק כדי לסגור מעגל ולהבין את הדברים. מצד שני- אני חושבת שדברים שנמצאים בעבר צריכים להישאר שם... אז תשאל את עצמך- מה טוב לך...
 
מממ

זה וודאי שזאת הייתה הסיבה בזמנו ולהגיד שהיא הייתה צעירה ולא ידעה איך לאכול את זה ,זה לגיטימי אולי אבל מצד שני אין גיל לדברים האלו
 

בר

New member
ידידי היקר...

עשה מה שטוב לך בלב,אם אתה רואה לנכון לנסות לחדש את הקשר,תחדש,אל תתן לעבר להשפיע עליך כל כך,הסיבה שהיא חשבה עליה להיפרד עצם נכותך,היא אולי משהו שהרתיע אותה,תהיה אתה במקומה גם,יש הרבה נכויות שיכולות להשפיע על מהלך הדברים בקשר בין בני זוג. היא קצת פחדה ונרתעה מהעובדה שאתה נכה ותשמע זה לגיטימי,בכל זאת,כולנו מחפשים איזה אידיאל בחיינו ואני יודע שזה נשמע רע,אבל ככה אנחנו כבני אדם,מחפשים את המושלמים עבורנו. גם לי קרה שנשים לא רצו להיכנס לקשר בגלל מחלת הדם שלי וכאלה שגם הבינו אחרי שהיינו בקשר שזה לא מתאים להן המחלה הזו ותשמע זה לגיטימי לחלוטין בעיניי כי אני יודע מהי המחלה הזו בעתיד. היא תורשתית והיא עוברת מאב לבן,להתחיל לשמור על ילד בגיל קטן שלא ייפצע וייחתך זה קצת מסובך למדיי. אני חולה בהימופילייה וכן זה מובן הסיבה שלה,אבל אם וכיום היא מראה נכונות להמשיך את הקשר מאיפה שהפסקתם אותו,אז למה לא ?
 
עוד אנשים?

מה אתם הייתם עושים...לדעתי לא נכון להצדיק את ההתנהגות שלה.. או שאני טועה?
 
למעלה