רוצה לפתוח הודעה חדשה...

[חנה גונן]

כל מה שאמרתם פה -עלי../images/Emo6.gif

הזיכרון שלי פשוט תת רמה הקשב שלי דפוק בצורה מחפירה אני פשוט לא נותנת לאנשים אחרים לפתוח את הפה פעם הייתי בלגניסטית קיצונית עכשו עברתי לסקאלה השניה. מה הפיתרון? פשוט להגיע למודעות ולעבוד על פיתרונות(ולרוב זה קורה רק כשמתבגרים איו אפס) אני בודקת כמה פעמים רושמת לי(הצרה ששוכחים גם את הרשימה) בונה סדר עדיפויות מראש ומשתדלת מאוד להקשיב לאחרים. שלך חנה גונן

 

[kniaper]

ברוכה הבאה ל../images/Emo82.gif

אני שמח מאד על האסטרטגיות שהצלחת לסגל לעצמך. זה מאד מעודד לראות שתיתכן אפשרות להתמודד ולו עם מעט מהקשיים הנערמים. חוסר היכולת להתארגן זה אחד הסימפטומים של ADHD וכפי שאת כותבת המודעות ועבודה על פתרונות סיעה לך להתגבר. אשמח אם תשתפי אותנו בתהליך, איך נוצרה אצלך המודעות לADHD ואיך למדת את אסטרטגיות ההתמודדות.

 

[r66]

../images/Emo57.gif../images/Emo57.gif../images/Emo57.gif../images/Emo57.gif../images/Emo57.gif

שלא יהיו לי רגשי אשמה..

 

[דליה.ד]

adhd וזוגיות...../images/Emo122.gif

טוב, אני חיה עם בחור שאינו מאובחן (בעלי שיחיה מזה 19 שנה כמעט), אני רואה את אימפולסיביות ואת בעיות חלוקת הקשב ולפעמים יש פאדיחות שהוא נרדם לי בהרצאות.... לומדים לחיות עם זה, יש ברירה?

לפעמים אני אומרת לעצמי שזו ההפרעה ואני לא כועסת ולפעמים אני שולחת אותו ביחד עם הadhd שלו לאלף עזאזלים...

 

[חנה גונן]

קודם כל תודה על קבלת הפנים

אבל אני כבר כמה זמן בפורום ומוצאת פה תמיכה והזדהות.התהליך שעברתי היה ארוך ומורכב ובעצם אפשר להגיד(ואני לא רוצה להבהיל פה אף אחד באמת שלא) שזה ימשך כל החיים כי צריכים לעבוד על זה כל הזמן ולא להרפות את היד מן הדופק.כפי שצינתי פה בהודעה קודמת איש לא ממש טרח להסביר לי קצת יותר על בעיותי(זאת אומרת ידעתי שאני מתקשה בדברים מסוימים וצריכה להתאמץ יותר אבל לא אמרו לי שקוראים לזה לקויות למידה) לכן הייתי צריכה להשקיע הרבה כוחות בבנית הבנה עצמית-פנימית עמוקה ומודעות,עם כל שנה שעברה למדתי על עוד קושי ועוד מכשלה וזה היה מיסר,מכאיב,קשה(אומנם היו יועצים ומורות פרטיות ומאבחנים ופסיכולוגים אבל איש מהם לא טרח להקשיב לי באמת וההורים? הם רק הרביצו)אבל חרקתי שינים נשכתי את בשרי והמשכתי הלאה סומכת רק על עצמי ועל האנשים הטובים המעטים שעזרו לי באמצע הדרך,ככל שלמדתי על הבעיות(וזה לגמרי לבדי יותר מתוך ראיה והסתכות על אינסטינקטים)כך למדתי לנסות ולהשתדל ולענות על הצרכים העכשוים וההפכפכים שלי.לא תמיד זה עובד,לא תמיד זה מצליח אבל מתמרנים, מתפתלים ומוצאים משהו שהוא ממוצע,בערך,שלי מספיק,שזה אומר לסנן את הזיכרון בלי הרף, לדעת מה באמת חשוב לך ולהתאמץ לעמוד בזה,לקבוע לך יעדים והלחיט שאתה מגשים גם אם לא יוצא לך בידיוק כמו שתיכננת,להבין שסדר אפילו מינימלי עוזר לך בחיי היום יום,הסוד הוא פשרה גם אם משיגיים 50% אחוז זה עדין בסדר... שלך חנה גונן