רוצה לפתוח הודעה חדשה...

POOH*

New member
רוצה לפתוח הודעה חדשה... ../images/Emo13.gif

אשמח מאד לשמוע את התיחסותכם.... האם אתם מרגישים שה- ADHD משפיע על המערכת הזוגית שלכם? ואיך? ובכלל על מערכות יחסים עם חברים/ חברות? ביציאות משותפות וכד´? ובגלל ששאלתי אנסה גם לענות... * אני מרגישה שהרבה פעמים פשוט קשה לי לעקוב אחרי שיחות. אם אנחנו יושבים עם כמה חברים בעיקר במקום ציבורי אני פשוט קולטת את השיחה סביב השולחן שלנו וסביב שאר שהולחנות בפאב/ בית קפה/ מסעדה /השלימו כרצונכם באותה רמה. ואז אני פשוט עוקבת אחרי כל השיחות במקום רק אחרי אחת... מאד קשה לי לסנן... * בקשר הזוגי - אני הרבה יותר מבולגנת ממנו. ומצד שני הבלגן הרבה יותר מפריע לי. וכשאני מתחילה לסדר בד"כ אני רק מבלגנת יותר. כי אני מתחילה למשל לשטוף את הבית מהסלון ומשוכת את המים למטבח ואז כבר שוטפת את המטבח ואז רואה את הכלים בכיור ושוטפת וחוזרת לסלון ואז כבר מנקה אבק בקיצור בלגןןןן . מוכר לכם/ן? או שרק אני פסיכית כזו? * הרבה פעמים בשיחות ביננו כל דבר יוצר לי אסוציאציה למשהו אחר ומשיחה על משהו אחד אנחנו מגיעים שליחה על מליון דברים אחרים. ולפעמים זה יוצר אצלו תחושה שכאילו אני מתחמקת מהנושא כשזו בכלל לא הכוונה שלי פשוט ככה הראש שלי עובד. טוב זה מה שאני זוכרת בנתיים... אשמח להתיחסותכם ולתוספות שלכם/ן שבטח יזכירו לי עוד דברים.... POOH
 

spidergirl

New member
לי יש סיפור משעשע בנושא

יש לי חברה שפשוט מפרה את ההיפראקטיביות שלי, נוצר מחול מטורף של פעלתנות, שגורם לשאר האנשים בחדר להגדיר את שתינו כחיות בעולם פרטי. ולגבי כל שאר הדברים שציינת- לא רק את פסיכית...
 

r66

New member
הי פו..או שאת פסיכית או ש..

זה לאצרוף מקרים. בינגו. בול. ממש - אני. מדהים. גם אני שונאת בלגן ואני הבלגניסטית העיקרית. כל היום אני מקטרת על הבלאגן בבית. לעומתך, אני לא מסוגלת להקשיב לעוד מישהו, אני רוצה, אבל לא מסוגלת. הילדים שלי צוחקים עלי, איך שהם מצליחים בקלי קלות לסחוט ממני תשובות לבקשות שלהם, בדיוק לפי רצונם ("אבל כרגע אמרת בסדר.."
). אני מתחילה משהו ומגיעה למחוזות רחוקים. אבל.. וזה אבל גדול.. מאז שאני משתתפת בתמיכה אני "מציפה" את הבית במאמרים על ADHD, בעלי והילדים קוראים. פתאום הוא הפסיק להגיד עלי שאני משוגעת, הפסיק להרגיז אותי (נמאס לו מהדכאונות שלי). פתאום כל פרוייקט שבא לי לבצע הוא משתף פעולה: כל פעם בא לי לבנות משהו בבית. הוא היה יוצא מדעתו. היו לי תוכניות בראש ובשניה הן היו על הנייר והוא ידע שאני לא מרפה עד שהן יוצאות אל הפועל. למשל קידוחים בבית, פירוקים והרכבות - זה רק אני עושה. הוא לא עומד בקצב שלי, האיטיות והשלווה שלו מוציאים אותי מדעתי. כאילו איזה מנוע פנימי לא מסכים שארגע. והאסוציאציות - אוף.. איזה נושא מפותח זה אצלי. בחינות אני לומדת רק יומיים שלושה לפני המבחן משום שהזכרון שלי אסוציאטיבי ואם אלמד קודם לכן, לא אזכור כלום. ובשיחות, תמיד דבר מזכיר דבר שמזכיר דבר... לא. יקירה, את לא לבד
 

דרוררר

New member
ואללה קופי

לפחות למדתי שאני לא הפסכי היחיד עלי אדמות ......בל את ביתי שמשווע למעט סדר ונקיון זה לא מנחם. תמשיכו לעשות חיים אני עוד מעט מנתק ומתחיל לחרוש את החומר לראאת המבחן מחר.
 

מיכל ט

New member
גם אני!!!

ואללה פו, אני בדיוק כמוך בעיקר בקטע של מקומות כמו בתי קפה או קניונים. בשלב מסוים אני מפסיקה לשמוע ושומעת רק את הרעש של הרקע. לגביי בלאגן יש לי שותף שהוא גם עם ADHD והתחרות קשה!!. השותף השלישי מנסה לשרוד. האסטרטגיה שלו זה לנסות להפוך את זה לאטרקטיבי למשל לפני שבוע הוא עשה פרסומת לרשימת הנקיון החדשה:שלט על הדלת של המטבח- (אני מצטטת) הו הא מי זה בא דף הניקיון הבא ,על המקרר היה פתק : חדש, אל תפספסו רשימת הנקיון החדשה על לוח המודעות. השיא היה שיום אחד מצאתי על הדלת של הכניסה פתק שכתוב בו בבקשה אל תשכחו לנעול את הדלת. אני נשבעת שזו לא הייתה אני (אולי) בקיצור.. לא משמם אצלנו
 
קצת סדר בבלאגן... ../images/Emo150.gif

בעבודה שלי כולם אומרים שאני מאוד מסודרת ואני מסבירה שבגלל שאני מאוד מבולגנת אני חייבת להיות מסודרת כדי שלא לאבד פוקוס וכדי שאזכור את כל המטלות... כולם למדו שאם הם רוצים ממני משהו - חובה לשים לי פתק או שבאחריותם לתזכר אותי - לעיתים מאות פעמים כדי שבאמת אבצע. אני פרפקציוניסטית, בודקת כל דבר 100 פעם רק בגלל שאני יודעת שהזכרון שלי גרוע. אם אני רוצה להתארגן לנסיעה, אני חייבת לארגן את התיק שלי יום קודם - כי אחרת אבוד לי. כבר יצא שהגעתי למבחן בלי עט, יצא שבגעתי לקופה בלי ארנק, יצא שנסעתי שלוש פעמים לאותו מקום וכל פעם מחדש פיספסתי את הפנייה ונאלצתי להסתובב. פעם (לפני האבחון) הייתי כועסת על עצמי מאוד ולא מבינה למה "הכל קורה לי". היום אני יותר סלחנית ומבינה - איך אתם?
 

adiii

New member
מוכר מאד

היי אני עדי ואני כמעט בת 27 גם כמו כולם פה עם ADHD הסיפורים נשמעים מוכרים להחריד.. יש לי קטעים שאנשים יכולים לדבר איתי על דבר מסויים ואני ממשיכה את המשפט שלהם אבל בנושא אחר לגמרי.. או שנפוץ יותר, פתאום שוקעת לי בעולמי ואין עם מי לדבר. שלא נדבר על הדירה שלי, אני גרה לבד שזה יתרון עצום כי אני מצליחה למצוא את הכל ב"סדר" המיוחד שלי שכולל ערימות של ניירות מנושאים שונים ש"מאורגנים" בסדר ייחודי שרק אני יכולה למצוא בו משהו. ההיפר די עוזר לי, אני מצליחה לנקות את הדירה מאד מהר יחסית, פשוט צריכה לחכות לאיזו התקפה של אימפולסיביות או היפר והדירה מצוחצחת תוך שעתיים
עד כאן להיום עדי
 

kniaper

New member
../images/Emo24.gifברוכה הבאה ל../images/Emo82.gif

מקווה שתרגישי איתנו בנח ותתני להיפראקטיביות שלך ביטוי בהשתתפות ערנית בדיונים כאן.
 

יונה שו

New member
בתור מי שלא ADHD ויש לי חברים כאלו

אני מציעה לכל מי שמודע שהוא ADHD לשתף את החברים בבעייה, ויותר לא יכעסו (אולי). יש לי חברה שהיא בדיוק כך מתנהגת, אך כיוון שאני יודעת שהיא ADHD אין לי מה להיעלב, ולא מה לכעוס, מקסימום אנחנו צוחקות על זה. וכמו כל עניין, אם מיידעים את האנשים בסביבה, הבעיה קטנה.
 

kniaper

New member
../images/Emo24.gifברוך הבא ל../images/Emo82.gif

אני רואה שכבר הצטרפת לדיונים במלא המרץ. נשמך אם תציג/י את עצמך לכשתרגיש/י נח.
 

יונה שו

New member
נעים מאד שמי...

יונה (כמו שכתוב) מורה לחינוך מיוחד - ניסיון רב שנים. מסיימת השנה קורס אבחון דידקטי. וגם.... מאבחנת אישיות וליקויי למידה בכף היד ומטפלת באמצעות פרחי באך.
 

ailag

New member
בדיוק..

כנראה אין לי ADHD, אבל אני ממש מבינה למה את מתכוונת. ואחרים שהגיבו כאן. כנראה שמצבך לא רע במיוחד :) ואם תסתכלי דבר דבר, תראי שהם לא נוראיים במיוחד.. כשאני יושבת בשיחה אני מרגישה רע שאני לא עוקבת אחרי כל השיחות (ומקשיבה לכולם) אבל לא נורא - לפחות שברנו את השגרה של הבית. (לפעמים גם אני רוצה להעיר משהו אבל לא מצליחה להבין מתי לדבר, אז אני עושה משהו טפשי כמו לצעוק "אנ-אני עכשיו!" - והשאר, שמכירים את ה"קטעים" שלי צוחקים ומקשיבים). שיחה על מליון דברים זה דבר מצויין - עדיף משיחה שממצה את הנושא ודועכת. מקסימום, אם מי שאת מדברת איתו לא מרוצה, הוא יחזיר את הנושא בחזרה. "את מתחמקת.." "לא, אני לא." אם לא מאמינים לך - זו בעיה שלהם, לא שלך. עדי מתארת עוד חלק מהמצב שלי טוב : הסדר המיוחד הזה בבלגן שרק את יודעת בדיוק איפה כל דבר נמצא. ואז אני מאבדת את הצפון כשהעוזר בא כל שבוע. מסתבר שכל הדברים האלו, שאנחנו בטוחים שאנחנו יחידים בהם, בעצם שכיחים בחברות מסויימות.. :) אה, כן, ואני מדברת על עצמי יותר מדי. כבר העירו לי. אז אני אפסיק. *פוף* נ.ב. דרך לזכור דברים שתמיד שוכחים: אני מציירת אייקונים על יד שמאל במקום מסויים, למשל כשהתעכבתי כמה חודשים (!) בהוצאת תעודת סטודנט, ציירתי תעודה קטנה עם תמונה שם , וזכרתי כשהיה צריך. זה גם מצב די נפוץ לראות אותי עם המילה "דלק" כתובה על היד. אבל זה עוזר! משהו נוסף שעזר לי כשהיה רלוונטי הוא פאלם.
 

kniaper

New member
קריקקטוריסטתית בנשמה הא?../images/Emo8.gif

בעניין הפאלם, אני מאמין שעוד נדבר על האפשרויות שלנו להיעזר בטכנולוגיה על מנת להתגבר על הבעיות אני לדוגמא קורא לפאלם: "המִשנה למח" ומשנן לעצמי ולסביבה את המנטרה: "תרשום בפאלם כי מה שלא שם, כאילו לא קיים"
 

ailag

New member
מז"ט

לפורום שגלש אל הדף השני. כמובן שההודעה הראשונה שגלשה היתה *אהם* שלי, אבל לא משנה... (זאת שלא היה אפשר לענות לה משום מה) הפאלם מציל אותך כשיש לך על הראש יותר מ "ללמוד ממפי"ס ליום שישי ואז מכניקה לעוד שבועיים" . בצבא היה לי (בשלב מסויים) תפקיד עם הרבה אחריות (דמיינו את זה, למישהי שלפחות מראה סימפטומים דומים לשלכם, תפקיד עם הרבה אחריות ומשימות.. חצי מהחלק שבו היו צריכים שני אנשים לתפקיד עשיתי לבד) . כשהיו כלמיני משימות שדרגות גבוהות ציפו שאסיים .. הפאלם מציל חיים. ד"א , הפתרון שלי לתפקידים כאלו: במקום לעבוד עד 17:30, לעבוד עד 21:00.
 

r66

New member
להיזהר..פאלם שנמחק..

נמחק המוח..גיבויים, גיבויים..כמה שיותר
 

kniaper

New member
../images/Emo5.gifיה אללה איזה עין, נמחק כל הפאלם

מזל שאני פראנואיד על זה ויש לי שני גיבויים נפרדים
 
כל מה שאמרתם פה -עלי../images/Emo6.gif

הזיכרון שלי פשוט תת רמה הקשב שלי דפוק בצורה מחפירה אני פשוט לא נותנת לאנשים אחרים לפתוח את הפה פעם הייתי בלגניסטית קיצונית עכשו עברתי לסקאלה השניה
 

kniaper

New member
ברוכה הבאה ל../images/Emo82.gif

אני בטוח שתמצאי מכנה משותף עם חברי הקהילה. למה את מתכוונת כשאת אומרת שעברת לסקאלה השנייה?
 
למעלה