ילדה בת 80
New member
רוצה לפרוק, לשתף....
הי,
אני חרדית לשעבר (משפחה ליטאית שרופה, בני ברק). כיום אני מנהלת אורח חיים חילוני לכל דבר.
במשך השנים, גם עוד לפני שיצאתי בשאלה ורק הייתי "מודרנית" ואח"כ "מקולקלת", ניסיתי כמה פעמים לגשר ביני לבין המשפחה (בעיקר אבא שלי) ללא הצלחה.
לפני כעשרה חודשים פניתי לאבא שלי בבקשה לעזרה כלכלית, כי המצב היה ממש קשה, לאחר שלא עבדתי תקופה ארוכה בגלל משבר שחוויתי.
אבא שלי סירב ונתן לי הרצאה שלימה על כך שהוא אבא שכול (מה, אבא שכול הוא רק מי שהבן שלו מת בתאונת דרכים?!), שבחיים לא יהיה לי טוב, ותמיד יהיה לי רע, כי מי שטעם את הטעם האמיתי של החיים (לדעתו, הדת) לעולם לא יהיה שליו בדרך אחרת.
לאחר השיחה המלבבת, בה בעצם הוא קילל אותי, ניתקתי איתו את הקשר.
בייחוד לאחר מניפולציה שהוא עשה לי שהתקשר אלי מיד לאחר השיחה שלנו ולא הרמתי לו את הטלפון. הוא התקשר עוד מספר פעמים ובפעם החמישית עניתי לו ואז אמר לי שהוא דווקא החליט לעזור לי כלכלית, אבל בגלל שלא הרמתי לו את הטלפון בפעם הראשונה, הוא לא יעזור לי.
הקשר נותק. ובמקביל המצב הכלכלי שלי החמיר מאד, ואני מגיעה למצב שאין לי אפשרות לקנות אוכל.
לפני מספר חודשים יצא לי לדבר עם אמא של חברה שלי והמצב הכלכלי שלי עלה לשיחה, והיא שאלה אותי למה המשפחה לא תומכת בי. הסברתי לה את מצב העניינים והיא פנתה לידיד שלה שהא פסיכולוג העובד עם חרדים והוא קישר אותי עם אדם נפלא העובד בלב לאחים.
בשבועות האחרונים התחלתי תהליך של נסיון נוסף לגישור, הפעם בתיווך אותו פעיל של לב לאחים שיש לו נסיון רב בגישור במקרים כמו שלי.
בהתחלה נטתה הכף לכך שאבא שלי מוכן לוותר על הרבה דברים, רק שיהיה איזהשהו קשר.
אח"כ התברר שזו הייתה "אי הבנה" ושאם אני לא מראה כיוון של התקרבות לדת, אין על מה לדבר.
בהמלצת הפעיל של לב לאחים אנחנו עכשיו מראים לאבא שלי כיוון של "התקרבות לדת". הוא המליץ שאלך לסמינר של "צוהר", וזה יראה לאבא שלי שאני מוכנה "להתקרב לדת". הסכמתי. הוא דבר עם אבא שלי ואמר לו שאני מוכנה ללכת לסמינר, ומה הוא מוכן לעשות כצעד בגישור. אבא שלי אמר לו שיחשוב על כך...
עכשיו העניין הוא כזה:
אני מרגישה רע עם כך שאני עובדת על אבא שלי. כי אני ממש לא בראש של להתחזק ולשמוע הרצאות חופרות.
אני גם חוששת ללכת לסמינר, שלא ילחצו עלי שם, אם כי אותו פעיל אמר לי שלא אדאג ושאם תווצר בעיה מיד אתקשר אליו.
וגם כל התהליך הזה של הנסיון לגישור מעורר בי צפיות שאני מנסה בכח לדכא, אבל לא ממש מצליחה. ואני פוחדת להתאכזב....
ובכלל בלי קשר, אחותי מתחתנת עוד שבועיים, ובדרך כלל החתונות של האחים שלי, הכוללות מפגש עם המשפחה, מפילות אותי מאד. לא ללכת לחונה זה לא כל כך לעניין, כי לאחותי חשוב שאגיע...
בקיצור, אני בתקופה מורכבת ומציפה, וכל הרגשות הקשים מהעבר עולים בי....
הי,
אני חרדית לשעבר (משפחה ליטאית שרופה, בני ברק). כיום אני מנהלת אורח חיים חילוני לכל דבר.
במשך השנים, גם עוד לפני שיצאתי בשאלה ורק הייתי "מודרנית" ואח"כ "מקולקלת", ניסיתי כמה פעמים לגשר ביני לבין המשפחה (בעיקר אבא שלי) ללא הצלחה.
לפני כעשרה חודשים פניתי לאבא שלי בבקשה לעזרה כלכלית, כי המצב היה ממש קשה, לאחר שלא עבדתי תקופה ארוכה בגלל משבר שחוויתי.
אבא שלי סירב ונתן לי הרצאה שלימה על כך שהוא אבא שכול (מה, אבא שכול הוא רק מי שהבן שלו מת בתאונת דרכים?!), שבחיים לא יהיה לי טוב, ותמיד יהיה לי רע, כי מי שטעם את הטעם האמיתי של החיים (לדעתו, הדת) לעולם לא יהיה שליו בדרך אחרת.
לאחר השיחה המלבבת, בה בעצם הוא קילל אותי, ניתקתי איתו את הקשר.
בייחוד לאחר מניפולציה שהוא עשה לי שהתקשר אלי מיד לאחר השיחה שלנו ולא הרמתי לו את הטלפון. הוא התקשר עוד מספר פעמים ובפעם החמישית עניתי לו ואז אמר לי שהוא דווקא החליט לעזור לי כלכלית, אבל בגלל שלא הרמתי לו את הטלפון בפעם הראשונה, הוא לא יעזור לי.
הקשר נותק. ובמקביל המצב הכלכלי שלי החמיר מאד, ואני מגיעה למצב שאין לי אפשרות לקנות אוכל.
לפני מספר חודשים יצא לי לדבר עם אמא של חברה שלי והמצב הכלכלי שלי עלה לשיחה, והיא שאלה אותי למה המשפחה לא תומכת בי. הסברתי לה את מצב העניינים והיא פנתה לידיד שלה שהא פסיכולוג העובד עם חרדים והוא קישר אותי עם אדם נפלא העובד בלב לאחים.
בשבועות האחרונים התחלתי תהליך של נסיון נוסף לגישור, הפעם בתיווך אותו פעיל של לב לאחים שיש לו נסיון רב בגישור במקרים כמו שלי.
בהתחלה נטתה הכף לכך שאבא שלי מוכן לוותר על הרבה דברים, רק שיהיה איזהשהו קשר.
אח"כ התברר שזו הייתה "אי הבנה" ושאם אני לא מראה כיוון של התקרבות לדת, אין על מה לדבר.
בהמלצת הפעיל של לב לאחים אנחנו עכשיו מראים לאבא שלי כיוון של "התקרבות לדת". הוא המליץ שאלך לסמינר של "צוהר", וזה יראה לאבא שלי שאני מוכנה "להתקרב לדת". הסכמתי. הוא דבר עם אבא שלי ואמר לו שאני מוכנה ללכת לסמינר, ומה הוא מוכן לעשות כצעד בגישור. אבא שלי אמר לו שיחשוב על כך...
עכשיו העניין הוא כזה:
אני מרגישה רע עם כך שאני עובדת על אבא שלי. כי אני ממש לא בראש של להתחזק ולשמוע הרצאות חופרות.
אני גם חוששת ללכת לסמינר, שלא ילחצו עלי שם, אם כי אותו פעיל אמר לי שלא אדאג ושאם תווצר בעיה מיד אתקשר אליו.
וגם כל התהליך הזה של הנסיון לגישור מעורר בי צפיות שאני מנסה בכח לדכא, אבל לא ממש מצליחה. ואני פוחדת להתאכזב....
ובכלל בלי קשר, אחותי מתחתנת עוד שבועיים, ובדרך כלל החתונות של האחים שלי, הכוללות מפגש עם המשפחה, מפילות אותי מאד. לא ללכת לחונה זה לא כל כך לעניין, כי לאחותי חשוב שאגיע...
בקיצור, אני בתקופה מורכבת ומציפה, וכל הרגשות הקשים מהעבר עולים בי....
