רוצה לפרוק טריגר

[levshavur]

רוצה לפרוק טריגר

שלום לכולם
הבוקר הלכתי לבנק באוניברסיטה לשלם את הקנס המטורף הזה של מס הכנסה (כל הקצבת נכות שלי!) וגיליתי שהארנק שלי נעלם הוצאתי את כל מה שהיה בתיק שלי (ושכחתי בבנק את הכפפות שלי) ואבא שלי לא העביר לי כסף לשלם את החוב הזה (מחרפן אותי שאני תלוייה כלכלית מהאבא המתעלל שלי!!!) ולא היה לי כסף לאוכל אז עד עכשיו לא אכלתי עדיין -ואני עוד תורנית מטבח היום ולצריכה להכין אוכל לכולם...וארוחת הערב היא היחידה שלי היום בבוקר לא נשאר כלום כי אנשים מחסלים את כל
האוכל ...
הארנק נמצא לא נגעו בכרטיס האשראי שלי אבל לקחו 300 שקל...
ועוד מהאוניברסיטה שלחו לי טופס לשלם ויש לי מלגה אז אני לא אמורה לשלם את זה רק אבטחה
אני לא יכולה יותר זה עומסים שאני לא מצליחה להתמודד איתם במיוחד בירוקרטיה
מרגישה עייפה וסחוטה .ובכיתי בבנק וגם עכשיו מרגישה שהבכי עומד לי בפנים...
ואני מרגישה שמנה אוף!
אני אנסה להיכנס שוב לפה בערב...
לבשה.

 

[someone343]

לבשה..

עצוב לי לקרוא על היום הגרוע, ואני מקווה שמחר יהיה יותר טוב
לפעמים אירועים כאלה גורמים לנו להשבר..
ואני נעצבת לקרוא על שנלקח הכסף, אבל אל תתעסקי בזה, את יותר חשובה.
אני מקווה שתצליחי לשמור על ארוחות מסודרות ולא להכנס למעגלים שפוגעים בך...

 

[levshavur]

לסמוון

שלום לך
אני חושבת שפשוט היה לי יותר מדיי לחץ ביום אחד
גם מחר יש לי לימודים ואני צריכה לחשוב מה אני אוכל ומתי ובאיזה מקום באוניברסיטה (אני לא מספיקה לארוחת צהריים בהוסטל ) כך שזו דילמה בפני עצמה ארוחות מאוזנות יש במקום אחד רחוק ואני יכולה להגיע לשם רק אם יש לי מספיק זמן. ארוחות פשוטות יש בהישג יד אבל גם שם אני צריכה לחשוב

 

[כמהאפשר]

לבשה, יקרה

אני כ"כ מכירה את הנקודות הללו שמנסים להתמודד, מנסים לעשות-
ומרגישים לרגע "בסדר" ומתמודדים. מצליחים.
ואז מגיע עוד משהו.
ועוד משהו.
ועוד משהו.
ואט אט הכוח נגמר.
התחושה הטובה הזו, של ההתמודדות- פשוט אוזלת. כמו סוללה כזו, שהמטען בה מתרוקן קצת. לאט לאט, כאילו האנרגיה, המטען של הכוחות הנפשיים, של המטען החיובי של משהו שם בתוכך קצת אוזל.

לא במובן של דכאון קיומי- אלא במובן של מטען חיובי שמתרוקן מתוכך. פשוטו כמשמעו.

אז..
אני תוהה- מהן נקודות האור בחיים שלך?
דברים נייטרליים, דברים שאת יכולה "לנשום" אותם ביום-יום,
ולא להיות לויה בנגישות שלהם או מצב הרוח שלהם(נניח אם היית עונה "אבא"- אז את תלויה בזמינות ובפניות שלו. במצב הרוח הרגעי שלו. בהאם הוא שם כרגע).

מוסיקה? זמר מסוים?
האם את יכולה לכתוב לעצמך שיר מסוים על כרטיס יפה- ושיהיה על ידך? האם את יכולה להעלות אותם לפייסבוק, נניח, בכל פעם שהאנרגיה שלך יורדת? או להוריד תמונות שעושות לך טוב לפלאפון? להביט בהם ולהרגיש צביטה טובה(טובה! לא שירים שמורידים אותך ועושים לך צביטה של כאב..) בתוכך? ממלאים אותך ערגה, כמיהה, חולמנות טובה.

האם אלו שמים? אוויר?
מה עושה לך נחת? רווחה?
לעצום עיניים לרגע, נניח? לי זה עושה שקט. שקט טוב. שקט של לנשום.

לפתוח סידור. לחשוב על בעלך. לשלוח לו סמס.(אם זה קשר חזק, טוב, אמיתי)

לחשוב על צחוק ילדים? בעלי חיים?
וכיו"ב..

תנסי לקחת את הדברים הללו איתך, בכל אשר תלכי. למצוא את אלו בתוכך בכל רגע ורגע בחיים.
הרי בכל סיטואציה של כאוס, כאשר דברים "סוגרים" עלייך מבחוץ- תוכלי למצוא את השקט, את האיפוס שלך מבפנים. בך.
להתנתק(לשניה)- בצורה טובה.
ו"לחזור" כעבור נשימה, כעבור שתיים, כעבור חצי דקה- אחרת. שונה.
מאופסת יותר. שלווה יותר. שקטה יותר.

גם אם "מתמודדת" פרקטית זהה- אבל מתמודדת רגשית אחרת.
להביט על הדברים אחרת. בלי שזה "יזרוק" אותך לאלף ואחד כיוונים..
בלי שזה יכאיב לך, ינער אותך. בלי ישלוט בך ויטלטל אותך כל כך.

וזה עובד..

 

[כמהאפשר]

נב-

איך יצאה ארוחת הערב?

 

[levshavur]

בסדר בעזרת המדריכה לבד לא הייתי יכולה

 

[levshavur]

לךכמה שאפשר

שלום לך
אני ארצה להגיב לך יותר בפירוט כשארגיש פיזית טוב יותר אוליי מחר בערב...בכל אופן תודה על התגובה שלך מחמם את הלב...
לבשה

 

[כמהאפשר]

לבשה..

תרגישי טוב.
מיגרנה זה אחד מהדברים הספורים שאני יכולה לומר עליהם
"אני שונאת את זה, אני פשוט שונאת את זה.
אלוהים די, בבקשה די"

ואלו הרגעים שכל השאר כבר לא משנה, לא קיים.
לא אוכל, לא להקיא,
לא "כמה קלוריות" אם אקח מתוק
לא שום דבר מעבר. הכל מתמקד בדבר הזה וייחולה, תפילה על סף התחינה להרגיש טוב יותר.


כמו דרך של קב"ה לבוא ולהזכיר לי מה באמת חשוב.
דרך של הגוף שלי להסבר את תשומת הלב אליו, אליי, לעצמי.
לקחת הפסקה- בכוח.
לעצור אותי, בכוח.
ולקחת שפיות- בכוח..

(והאמת היא שלרוב, אני בשמחה לוקחת את זה בשתי הידיים ובאמת עוצרת..)

 

[levshavur]

לגביי מיגרנות

לכמה אפשר שלום
אני מקווה שהשבת לא יהיו מיגרנות כי אני צריכה לכתוב עבודה וגם להדפיס אותה. בהוסטל אין מדפסת...אוליי אהיה פחות זמינה השבת מקווה שאצליח להכנס לפה לפחות לקצת זמן ...
לבשה. ...

 

[levshavur]

לכמה אפשר

שלום לך
אכן יש נקודות אור בחיים שלי הבעל שלי, המוזיקה, ,הציור (ובמיוחד הספר שכתבתי ואיירתי לילדים),התאטרון- ,האוניברסיטה - למרות הקושי, החתולות שלי , הפורום פה , הפורום שאני מנהלת (שכרגע שומם כי מישהי שהייתה חברה טובה שלי שנתתי בה אמון וכשהייתי באישפוז שלא היה מחשב נתתי לה בטימטומי הגדול את השם והסיסמא כי רציתי להדגיש שמה שנכתב זה ממני ואז אחרי הרבה זמן כשמשהו שכתבתי לא מצא חן בעיניה כתבה הודעה וכתבה שהיא כותבת מהשם והסיסמא שלי...אז נשים נבהלו מיזה וברחו אז אני לבשה גם שם...ועצוב ששומם שם אני כבר חמש או שש שנים מנהלת את הפורום הזה) שצבעתי את השיער לבלונד -לפחות עכשיו קצת יותר נעים לי להסתכל במראה, וזה מזכיר לי שאני מצליחה ללמוד בחדר המראות ולא לברוח מישם....ובטח יש עוד
לבשה..

 

[שישמים אחרים]

לבשה,

זה נשמע כמו יום מאד קשה. ביורוקרטיה היא דבר מתיש וזה לא הוגן שגנבו לך את הארנק. אני מחבקת אותך ושולחת כוחות מפה. לגבי האוניברסיטה - יש לך אפשרות להגיע אליהם מחר או להתקשר ולברר את העניין של טופס התשלום? גם לי קרה דבר דומה כשהייתי על מלגה מלאה לשנה וביטלו לי את שובר התשלום כשבאתי לברר את העניין.
ולגבי ארוחת הבוקר, מישהו צריך לדאוג לך לאוכל. לא יכול להיות שמישהי תשאר בלי אוכל כי נגמר. ניסית לפנות למישהו מהמדריכים? ומה עם ארוחת צהרים? זה גם מאד משפיע על מצב הרוח...

 

[levshavur]

שישמיים אחרים

שלום לך
כן זה היה יום קשה ואני מרגישה את זה על הגוף שלי גם מיגרנה גם אסטמה הגוף זועק...לגביי הארוחות אוליי אדבר עם האם בית למרות שאני מתקשה ליצור איתה קשר טוב פשוט יש לה אופי קשה,או .עם אחת המדריכות ...אני בבוקר בלחץ של זמן לקחת את התרופות כי יש זמנים קבועים ואם לא באים בזמן האם בית כועסת. בכלל נמאס לי מההוסטל מהתורנויות מהישבות דיירים וכ' אם לא היו מטפטפים מים מהתקרה (בגלל השכן המטומטם שבנה על הגג בלי רשות וקלקל אצלנו בבית) הייתי עוברת כבר עכשיו...הרופאה שלי הציעה באביב או בקיץ אבל זה נראה לי רחוק כל כך....
לבשה...

 

[simplistic]

מחבקת

ומבינה מאוד. גם לי יש ימים כאלה, שהאוטובוס בורח מול הפרצוף, ושיש כל מיני בירוקרטיות מעצבנות. לעיתים קרובות מתחשק לי להשליך את עצמי על הרצפה ולבעוט ברגליים ולנפנף בידיים ולצעוק: לא רוצה, לא רוצה.

וכשאני חושבת על מבטי התדהמה שבטח יעלו על פני העוברים והשבים אם הם יראו משהו כזה, זה תמיד מעורר בי צחוק אדיר, במקום בכי.

 

[levshavur]

לסימפליסטיק

שלום לך
לי יש שק איגרוף בבית ואוליי אנצל אותו מחר...
לבשה.

 

[simplistic]

גם זה הולך