רוצה לעזור לעצמי..

[ziporet]

רוצה לעזור לעצמי..

שלום קוראים לי ציפורת ואני ביישנית. לא ביישנית בדרגה חריגה שכשמתקרבים אליי אני מתרחקת, אני מסמיקה, לא רוצה להיות הכי במרכז העניינים ויש לי בעיה לדבר בכיתה.. ואני לא רוצה להיות כזאת, קשה לי עם זה שאני כזאת, פעם הייתי יותר עכשיו אני קצת פחות אבל די נמאס לי, נמאס לי מהתחושה הזאת בבטן והחנק בגרון. אני גם רוצה יותר בטחון עצמי, הקטע הוא שאני חושבת שאני אחת שאמור להיות לה, יש לי חברים אני נראית טוב אני חכמה, אבל זה לא עוזר לי... וחבל אני יודעת שאני אמורה לעבוד על עצמי, אבל איך? אני לא יכולה פשוט להתחיל לדבר או יותר נכון להכריח את עצמי... אם אתם יכולים תנסו לעזור לי, כי אני רוצה לגמור עם זה כבר, זה נמאס!!

 

[גרא.]

ציפורת,חוסר הבטחון העצמי שלך,

כמובן מבלי שאני מכיר אותך,יתכן שהוא איפיון של האישיות שלך.כלומר, מקובל להניח שיש שתי נטיות אישיותיות מנוגדות.זו האקסטרוורטית, המאופיית על ידי נטייה להחצין רגשות,אדם אקסטרוורטי,מופנה כלפי העולם החיצוני,חברותי,יש לו הרבה ידידים,אוהב לצחוק וליהנות וכדומה.האישיות האינטרוורטית, כלומר המופנמת,מוצאת יותר ספוק בעולם הפנימי שלה,מתקשה לבטא את רגשותיה כלפי חוץ,מגלה חוסר בטחון ,לעיתים מופרז כלפי חוץ.שתקנית ולא מרגישה נינוחה בחברה..את ציפורת, כפי שאת מתארת את עצמך, כנראה נוטה להיות אינטרוורטית ואם אשאלך,וודאי תאמרי שאת דומה בתכונות הללו לאחד או לשני הורייך.קשה לשנות מבנה של אישיות,גם אם את עדיין בגיל ההתבגרות. אבל את יכולה לקבל כלים שיעזרו לך להתמודד עם תחושת חוסר השליטה, המביאה לתחושת חוסר הבטחון שבעטיו אתמתקשה לדבר בכתה.אחד הדרכים היא דרך טיפול פסיכולוגי.דרך אחרת היא על ידי למידת טכניקות, שיפורטו להלן, דרכן את עצמך תוכלי להפחית את הלחץ הפסיכולוגי שאת חשה במצבי קירבה כפי שאת מתארת,וודאי גם כשאת רוצה לדבר בכתה.

 

[ziporet]

תודה רבה שענית...

אתה כל כך צודק במה שכתבת על ההורים שלי... אבא שלי בדיוק כמוני- במצבים של לחץ הוא דן בו ודן בו עד שזה יוצא מכל החורים (רק עם המשחפחה) ואמא שלי לעומת זאת היא אקסרוורטית הרבה יותר פתוחה כלפי חוץ אבל כשיש משבר היא שומרת לעצמה... כנראה קיבלתי את שני הדברים הרעים משניהם. למרות זאת, אני לא חושבת שזה רע להיות מופנם כל עוד זה במידה הנכונה כמובן. ואני צריכה לקבל אותי כמו שאני. אבל לא יכול להיות שלאדם איטרוורטי יהיה בטחון עצמי גבוה?? הוא לא יכול להיות מופנם אבל בטוח בעצמו? אני מקווה שהוא יוכל הוא לפחות אני אוכל... גם חשבתי על הסיבה לכך שאני חסרת בטחון ולא מעריכה את עצמי מספיק, או יותר נכון לא מעריכה אותי במידה המספקת לביטחון גבוה יותר, והגעתי למסקנה שאולי זה בגלל שאני לא רואה במראה חיצוני גורם חשוב להצלחה בחברה, אבל מה לעשות שהחברה רואה בו גורם חשוב. יכול להיות שזה סתם תירוץ שאני נותנת לעצמי.. או שזה שניהם.. מחכה לתגובה... ציפורת

 

[גרא.]

ציפורת,להיות מופנם, אינה שאלה ערכית

וודאי לא בבחינת, מה יותר טוב להיות, מופנם או מוחצן.כמו בהרבה דברים אחרים,יש יתרונות וחסרונות, בשני גווני האישיות. כך כך לא בהכרח אדם שהוא מופנם ,אוטומטית הוא גם חסר בטחון עצמי.הדרך שלו היא הרבה יותר להתמקד בעצמו, ברגשותיו,וחוסר המעורבות החברתית,היא מתוך בחירה ולא בגלל חוסר בטחון.לגבי מראה חיצוני,מחקרים רבים, דווקא מאשרים את ההנחה שיש לכך יתרונות חברתיים, לפעמים כלכליים מובהקים. רק אתמול פורסם מאמר בעיתון, לפי אנשים גבוהים מקבלים משכורות יותר גבוהות מאנשים נמוכים..(למרות שעל פניו זה נשמע קשקוש..כך כתב העיתון)..להבנתי, ההתמקדות על מראה חיצוני, היא רק אחד הפרמטרים, המשתנים שהחברה רואה בהם גורם להצלחה.ויש עוד גורמים נוספים.אבל באיזה שהוא מקום,שי כנראה גם חשיבות באיזה על איזה שכתב גיל אנחנו מדברים. בגיל ההתבגרות למשל, יש משקל עצום להופעה החיצונית בהצלחה בחברה..וה"יורמים",אותה קבוצת מכוערים חובשי משקפיים, שמרביתם אינטלגינטיים במיוחד, נדחקת לשולי החברה. אבל ככל שהחיים מתקדמים עולה חשיבות ההשגים האקדמאיים והאישיים..לכן למרות תופעת הסלבריטיז הידועה בארץ..גם לרבים רבים אחרים יש מקובלות חברתית טובה..למרות שאינם הכי יפים,הכי חטובים..הכי בעלי שיניים לבנות ויפות...לך מציע להתמקד ולנסוןת לצטיין במה שאת עושה טוב..ולא להתייחס למראה החיצוני שלך כגורפ הדומיננטי בחייך..את יכולה להצליח חברתית,כלכלית ובכלל ללא שום קשר לכך. לכן..יש מקום רק לאופטימיות..גם אם זמנית פה ושם את במבוכה .