רוצה למות

[y a l d a 1 7]

פרפר,

היחידים שקרובים שלא פגעו בי - אלה המשפחה שלי.
היחידים.
ואולי זאת אני שמפרשת לעתים דברים בצורה מוגזמת, שנוטה להעלב ולהפגע
שאני מצפה מאנשים לדברים שלא יכולים לתת לי. שאני נותנת את כל כולי ומצפה מאנשים ולו מעט לדמות לי, לתת משהו. מתאכזבת.
והרבה פעמים יצא שהתחברתי עם אנשים שלא מתאימים לי.
וכל זה,
כל זה שנפגעתי כ"כ,
אם בצדק ואם לא, גרם לי להסגר ולא לתת לאנשים להתקרב.
ומצד שני אני כ"כ רוצה קרבה.
אני אדם סגור, בלי קישורים חברתיים ככל הנראה. חבל לי שכך.
החברים מבחינתי היוו תמיד חלק עצום ומשמעותי בחיי, מבחינת חשיבות לפחות.
ושלבד- הכל ריק. אני ריקה. רק העצב שולט. דיכאון.
רע כ"כ.
הכל נראה שחור. אני רואה רק מה שלא טוב.

וכן, הייתה לי מטפלת. וזה קשר אחר כמובן. תמיד ראיתי בזה קשר אינטרסנטי - שהרי אם אני לא אשלם לה, היא לא תהייה לצדי. אני בסך הכל עוד עבודה בשבילה.
הכל אינטרסים בחיים.
רק בקשר דם, זה אחרת. ההורים נניח, יהיו איתי ולא משנה מה.
ואני אחת, שגם בשביל אחרים, הרבה פעמים מזניחה את האינטרסים שלי, אנשים נוטים לקחת את זה כמובן מאליו.

אני כ"כ רוצה לשנות דברים. ליצור קשרים חדשים. חברים חדשים. אני לא יודעת איך מתחילים. אני לא יודעת אפילו מה לשנות, איך לשנות. הכל גורם לי לחשוב שמשהו בי לא בסדר - שלא מצליחה ליצור קשרים נורמלים, שאנשים תמיד מתרחקים ממני בסופו של דבר. ואני שואלת מה לא בסדר, מה?!?! מה דפוק בי לעזאזל...

זה כ"כ מתסכל.