בשבועיים האחרונים
אני חושבת הרבה על כל הדברים שאנחנו צריכות ללמוד בתהליך הפוך מבדרך כלל. הפוך מהרצוי. לא בהקשר הספציפי הזה, דווקא, אבל ההודעה שלך ממש נופלת על המחשבות האלה שלי. ילדה, בעולם מאיר פנים ותו לא את לומדת שיש לך ערך כי אחרים מוצאים בך ערך, וזאת ידיעה הולכת ומתגבשת עד ש, אם לא מפריעים לה, היא קיימת בפני עצמה. לפעמים משהו משתבש בדרך הזאת; אולי מהתחלה לא נתנו לך את ההזדמנות למצוא בך ערך, אולי משהו שיבש את התחושה הזאת נורא איפשהו בדרך, בבת אחת, או לאורך זמן (ליאת קפלן כותבת, "כל זאת משום שחורף שלם לא נגעו בך אהבה"). מה שבטוח הוא שכרגע את בודדה ומרגישה שאין בך.
אני לא יודעת עד כמה זה הגיוני שזרה מוחלטת תבקש ממך להאמין - גם אם לא להרגיש עדיין - שיש לך ערך, כי היא מאמינה. אני יודעת שאני מאמינה. גם שיש לך ערך, וגם שאנשים יכולים ללמוד הפוך; לשקם דברים שנפגעו, ללמוד לבנות מהתחלה דברים שכבר היו צריכים להיות להם. זה מה שאני חושבת שצריך לקרות לך בטיפול. את לא אמורה ללכת לשם רק כדי שיהיה לך עם מי לדבר. גם, אבל זה באמת לא מפיג בדידות. את צריכה ללכת לטיפול כדי ללמוד איך את מתפקדת בתוך מערכת יחסים (טיפול הוא מערכת יחסים). הוא צריך להיות מקום שיכיל אותך, וילמד אותך את הערך שלך עוד לפני שנוגעים בך אהבה שם בחוץ הפחות מוגן. כי כשאת מרגישה אדם עם ערך, את יודעת שהיא מגיעה לך, והרבה יותר קל להשיג דברים שמגיעים לך.
אני מצטערת שאת מרגישה ככה. אני מצטערת שאת צריכה ללמוד את זה עכשיו. אבל את חשובה. תכתבי פה עוד? (לי לפחות) לפעמים זה עוזר עם הבדידות.
