איצטרובל בת
New member
רוצה לכתוב.....
אבל לא ידועת מה. אלפי רסיסים של מחשבות מתעופפים לי במוח. רסיסים של אנשים שונים, שלא מכירים זה את זה והחוט המקשר הוא אני. איך זה שתמיד זה נשאר רסיסים? למה אף אחד לא נשאר לי? או שאני משליכה את הרסיס, או שמה אותו בהמתנה, על אש קטנה, או שהרסיס חודר אלי, עושה מערבולות בראש, בלב, ואז פשוט יוצא מהצד השני. למה הוא לא יכול להישאר? ואז אני חושבת על אנשים אחרים, לא רסיסים. אנשים. שפחות קרובים אלי, אבל חווים דברים כל כך הרבה יותר קשים... רק היום נודע לי כי לאחת כזו גילו סרטן. אישה באמת מדהימה. אנשים מתמודדים עם דברים אמיתיים, ואני כאן בוכה על חלקיקי רגשות? חלקיקי אנשים? ואז אני חושבת שוב - לאישה הזאת כבר יש נינים. משפחה. בן זוג לחיים. ואני? בסך הכל רוצה גם משפחה. אהבה, ביטחון. לא חלקיקים. שלם. ואיך מגיעים אל השלם הנכסף הזה, כשהחלקיקים האלה לא מתחברים???
אבל לא ידועת מה. אלפי רסיסים של מחשבות מתעופפים לי במוח. רסיסים של אנשים שונים, שלא מכירים זה את זה והחוט המקשר הוא אני. איך זה שתמיד זה נשאר רסיסים? למה אף אחד לא נשאר לי? או שאני משליכה את הרסיס, או שמה אותו בהמתנה, על אש קטנה, או שהרסיס חודר אלי, עושה מערבולות בראש, בלב, ואז פשוט יוצא מהצד השני. למה הוא לא יכול להישאר? ואז אני חושבת על אנשים אחרים, לא רסיסים. אנשים. שפחות קרובים אלי, אבל חווים דברים כל כך הרבה יותר קשים... רק היום נודע לי כי לאחת כזו גילו סרטן. אישה באמת מדהימה. אנשים מתמודדים עם דברים אמיתיים, ואני כאן בוכה על חלקיקי רגשות? חלקיקי אנשים? ואז אני חושבת שוב - לאישה הזאת כבר יש נינים. משפחה. בן זוג לחיים. ואני? בסך הכל רוצה גם משפחה. אהבה, ביטחון. לא חלקיקים. שלם. ואיך מגיעים אל השלם הנכסף הזה, כשהחלקיקים האלה לא מתחברים???