רוצה להתייעץ

[מפלצת או ילדה]

רוצה להתייעץ

רוצה להתייעץ
הסיפור שלנו בקצרה: בננו בכיתה ב', בכיתה מתוייג כ"בחור" רציני, שלוו/שקט, מעט מופנם, סקרן מאוד, "לומד לעצמו"- לא מחצין את ידיעותיו בהפגנתיות, עונה רק כשנשאל. כלומר - נוח למערכת, לא מתפרע משעמום, לא "מציק" למורה וכו'. המורה בשנה שעברה די ויסתה את התקדמותו בחומר, לא נתנה לו לרוץ מהר מדי, מה שדי העציב אותו, והוריד מהמוטיבציה הכללית בבית הספר (שהייתה מאוד מאוד גבוהה בתחילת השנה). השנה ראיתי "דעיכה" אצלו מבחינת החדווה וההתלהבות ללכת לבית הספר, ומבחינת שביעות הרצון שלו מהלימודים. מאין אפטיות שמתפשטת על כל הוויותו שם, ותחושה שלנו שהוא הולך לשם "לדפוק כרטיס", כי ככה צריך. מבחינת הרמה הוא מתקדם בכל המקצועות, אבל בחשבון רמת הידע מתחילת השנה התאימה לתחילת כיתה ג'. חיכיתי ל"אחרי החגים" שאז במילא לא לומדים הרבה, ופניתי למורה, דיברתי לליבה וביקשתי שתעשה לו מבדק רמה. חזרה אלי כעבור שבועיים/שלושה, ואימתה שאין לו מה לעשות מבחינת החומר של כיתה ב', רק אולי לעבור ליטוש מבחינת חוקי פעולות וזהו. שאלתי מה אז נעשה? אולי כדאי בכל זאת לעבוד איתו על החומר הבא, לא יתכן שילד יישב שבעה חודשים בלי מעש!! היא אמרה "ומה הוא יעשה בכיתה ג'?" בכל אופן הייתה מוכנה לדבר ולחשוב על תוכנית קידום אישית. מאז, העבירה את הילד לעבוד בחוברת אחרונה והתוצאות היו מיידיות!! מעשה קסם ממש!! הילד כאילו חזר לחיים, "התעורר", דיווח שהוא פשוט מאושר מזה שהיא החליטה "לקדם אותו בחומר", וגם שמח שהוא "הכי מתקדם בכיתה", ויש תחושה שחזר לו מעט מהבטחון במערכת. להוט להתקדם, הוא עוד יום יומיים מסיים את "הליטושים". ואנחנו די תקועים בנקודה הזו. אני חזרתי אליה לפני בערך שבועיים להתעניין מה לקנות, והיא עדיין לא נותנת תשובות חד משמעיות. אני לא מצליחה להגיע איתה לעצם בניית "תוכנית". בתחושה שלנו היא חוששת להחליט (לראיה השאלה שלה בנוגע לעתיד - מה יקרה אם הילד יפתח פער מול שכבת גילו) ומושכת זמן. איך לגשת לנושא? אני מרגישה שאולי יותר מדי "עניין" מצידי עלול ליצור תחושה של לחץ... מה דעתכם? לתת לה "זמן", או להמשיך "לנדנד"?

 

[אפרוחית 4]

כל כך מרגישה צורך להזדהות איתך

רוצה להתייעץ
הסיפור שלנו בקצרה: בננו בכיתה ב', בכיתה מתוייג כ"בחור" רציני, שלוו/שקט, מעט מופנם, סקרן מאוד, "לומד לעצמו"- לא מחצין את ידיעותיו בהפגנתיות, עונה רק כשנשאל. כלומר - נוח למערכת, לא מתפרע משעמום, לא "מציק" למורה וכו'. המורה בשנה שעברה די ויסתה את התקדמותו בחומר, לא נתנה לו לרוץ מהר מדי, מה שדי העציב אותו, והוריד מהמוטיבציה הכללית בבית הספר (שהייתה מאוד מאוד גבוהה בתחילת השנה). השנה ראיתי "דעיכה" אצלו מבחינת החדווה וההתלהבות ללכת לבית הספר, ומבחינת שביעות הרצון שלו מהלימודים. מאין אפטיות שמתפשטת על כל הוויותו שם, ותחושה שלנו שהוא הולך לשם "לדפוק כרטיס", כי ככה צריך. מבחינת הרמה הוא מתקדם בכל המקצועות, אבל בחשבון רמת הידע מתחילת השנה התאימה לתחילת כיתה ג'. חיכיתי ל"אחרי החגים" שאז במילא לא לומדים הרבה, ופניתי למורה, דיברתי לליבה וביקשתי שתעשה לו מבדק רמה. חזרה אלי כעבור שבועיים/שלושה, ואימתה שאין לו מה לעשות מבחינת החומר של כיתה ב', רק אולי לעבור ליטוש מבחינת חוקי פעולות וזהו. שאלתי מה אז נעשה? אולי כדאי בכל זאת לעבוד איתו על החומר הבא, לא יתכן שילד יישב שבעה חודשים בלי מעש!! היא אמרה "ומה הוא יעשה בכיתה ג'?" בכל אופן הייתה מוכנה לדבר ולחשוב על תוכנית קידום אישית. מאז, העבירה את הילד לעבוד בחוברת אחרונה והתוצאות היו מיידיות!! מעשה קסם ממש!! הילד כאילו חזר לחיים, "התעורר", דיווח שהוא פשוט מאושר מזה שהיא החליטה "לקדם אותו בחומר", וגם שמח שהוא "הכי מתקדם בכיתה", ויש תחושה שחזר לו מעט מהבטחון במערכת. להוט להתקדם, הוא עוד יום יומיים מסיים את "הליטושים". ואנחנו די תקועים בנקודה הזו. אני חזרתי אליה לפני בערך שבועיים להתעניין מה לקנות, והיא עדיין לא נותנת תשובות חד משמעיות. אני לא מצליחה להגיע איתה לעצם בניית "תוכנית". בתחושה שלנו היא חוששת להחליט (לראיה השאלה שלה בנוגע לעתיד - מה יקרה אם הילד יפתח פער מול שכבת גילו) ומושכת זמן. איך לגשת לנושא? אני מרגישה שאולי יותר מדי "עניין" מצידי עלול ליצור תחושה של לחץ... מה דעתכם? לתת לה "זמן", או להמשיך "לנדנד"?

כל כך מרגישה צורך להזדהות איתך
הבן שלי בכתה ד, מאובחן מחונן, ובמשך כל שנותיו בבית הספר היסודי נתקלנו באטימות של המערכת. ביקשנו מהמנהלת לפחות לאפשר לו ללמוד מתמטיקה עם כתה גבוהה יותר, המחנכת המליצה על כך, היא אמרה שאם 32 ילדים בכתה אין לה את הזמן להתפנות אליו ולשבת איתו. אך המנהלת סירבה בטענה שזה לא אפשרי. היא רצתה שאחראית חשבון תבנה לו תוכנית במיוחד עבורו אבל זה כמובן לא קרה. המערכת החינוכית כשלעצמה בנויה לעבוד עם הממוצע, לחלשים ההורים מתבקשים לקחת שעורים פרטיים והמחוננים אם יש להם באזור מסגרת טובה לפעם בשבוע הרויחו ואם אין כמו שלנו קרה אז גם זה אין. בקיצור בתי הספר אטומים ולא יודעים איך להתמודד עם ילדים מחוננים. וחבל. כיתות למחוננים כבר הבנתי שאין במרבית חלקי הארץ. וזה המצב המגוחך והמרגיז. אנחנו לשמחתי נמצאים באיזשהו פסק זמן בארצות הברית אבל לצערי נצטרך לחזור לזה ולכן אני מתלבטת מה לעשות ולאן לחזור. כדי לאפשר לילד כן בית ספר שיוכל להנות בו ושיספק את הרמה שלה הוא זקוק. אפרוחית

 

[מפלצת או ילדה]

אפרוחית

כל כך מרגישה צורך להזדהות איתך
הבן שלי בכתה ד, מאובחן מחונן, ובמשך כל שנותיו בבית הספר היסודי נתקלנו באטימות של המערכת. ביקשנו מהמנהלת לפחות לאפשר לו ללמוד מתמטיקה עם כתה גבוהה יותר, המחנכת המליצה על כך, היא אמרה שאם 32 ילדים בכתה אין לה את הזמן להתפנות אליו ולשבת איתו. אך המנהלת סירבה בטענה שזה לא אפשרי. היא רצתה שאחראית חשבון תבנה לו תוכנית במיוחד עבורו אבל זה כמובן לא קרה. המערכת החינוכית כשלעצמה בנויה לעבוד עם הממוצע, לחלשים ההורים מתבקשים לקחת שעורים פרטיים והמחוננים אם יש להם באזור מסגרת טובה לפעם בשבוע הרויחו ואם אין כמו שלנו קרה אז גם זה אין. בקיצור בתי הספר אטומים ולא יודעים איך להתמודד עם ילדים מחוננים. וחבל. כיתות למחוננים כבר הבנתי שאין במרבית חלקי הארץ. וזה המצב המגוחך והמרגיז. אנחנו לשמחתי נמצאים באיזשהו פסק זמן בארצות הברית אבל לצערי נצטרך לחזור לזה ולכן אני מתלבטת מה לעשות ולאן לחזור. כדי לאפשר לילד כן בית ספר שיוכל להנות בו ושיספק את הרמה שלה הוא זקוק. אפרוחית

אפרוחית
מצער לשמוע! אני רוצה להשאר אופטימית, ולהאמין שאולי אצלנו יהיה אחרת. אני מצד אחד לא רוצה ללחוץ יותר מדי על המערכת, כי בכל זאת יש נכונות שזה דבר בכלל לא טרוויאלי בעיני, נוכח כל מיני סיפורים שמספרים... אבל מצד שני דריכה במקום "מכבה" את הילד...

 

[הדס והחמישה]

מה שאני ביקשתי מהמורה

רוצה להתייעץ
הסיפור שלנו בקצרה: בננו בכיתה ב', בכיתה מתוייג כ"בחור" רציני, שלוו/שקט, מעט מופנם, סקרן מאוד, "לומד לעצמו"- לא מחצין את ידיעותיו בהפגנתיות, עונה רק כשנשאל. כלומר - נוח למערכת, לא מתפרע משעמום, לא "מציק" למורה וכו'. המורה בשנה שעברה די ויסתה את התקדמותו בחומר, לא נתנה לו לרוץ מהר מדי, מה שדי העציב אותו, והוריד מהמוטיבציה הכללית בבית הספר (שהייתה מאוד מאוד גבוהה בתחילת השנה). השנה ראיתי "דעיכה" אצלו מבחינת החדווה וההתלהבות ללכת לבית הספר, ומבחינת שביעות הרצון שלו מהלימודים. מאין אפטיות שמתפשטת על כל הוויותו שם, ותחושה שלנו שהוא הולך לשם "לדפוק כרטיס", כי ככה צריך. מבחינת הרמה הוא מתקדם בכל המקצועות, אבל בחשבון רמת הידע מתחילת השנה התאימה לתחילת כיתה ג'. חיכיתי ל"אחרי החגים" שאז במילא לא לומדים הרבה, ופניתי למורה, דיברתי לליבה וביקשתי שתעשה לו מבדק רמה. חזרה אלי כעבור שבועיים/שלושה, ואימתה שאין לו מה לעשות מבחינת החומר של כיתה ב', רק אולי לעבור ליטוש מבחינת חוקי פעולות וזהו. שאלתי מה אז נעשה? אולי כדאי בכל זאת לעבוד איתו על החומר הבא, לא יתכן שילד יישב שבעה חודשים בלי מעש!! היא אמרה "ומה הוא יעשה בכיתה ג'?" בכל אופן הייתה מוכנה לדבר ולחשוב על תוכנית קידום אישית. מאז, העבירה את הילד לעבוד בחוברת אחרונה והתוצאות היו מיידיות!! מעשה קסם ממש!! הילד כאילו חזר לחיים, "התעורר", דיווח שהוא פשוט מאושר מזה שהיא החליטה "לקדם אותו בחומר", וגם שמח שהוא "הכי מתקדם בכיתה", ויש תחושה שחזר לו מעט מהבטחון במערכת. להוט להתקדם, הוא עוד יום יומיים מסיים את "הליטושים". ואנחנו די תקועים בנקודה הזו. אני חזרתי אליה לפני בערך שבועיים להתעניין מה לקנות, והיא עדיין לא נותנת תשובות חד משמעיות. אני לא מצליחה להגיע איתה לעצם בניית "תוכנית". בתחושה שלנו היא חוששת להחליט (לראיה השאלה שלה בנוגע לעתיד - מה יקרה אם הילד יפתח פער מול שכבת גילו) ומושכת זמן. איך לגשת לנושא? אני מרגישה שאולי יותר מדי "עניין" מצידי עלול ליצור תחושה של לחץ... מה דעתכם? לתת לה "זמן", או להמשיך "לנדנד"?

מה שאני ביקשתי מהמורה
זה לא להתקדם בחומר, כי באמת יש בעיה של פער, ויש נושאים שהוא לא יוכל לעבוד עליהם לבד וצריך הקניה של החומר, ועם כל הרצון הטוב אין במערכת זמן לזה. לכן ביקשתי שתכין לו חומר בנושאים שלא בתוכנית הלימודים או הרחבה של נושאים שכן במערכת, יותר אתגרים המתמטיקה.. אולי תנסי למצוא חוברות כאלה בעצמך ולהציע אותן למורה. אצלינו זה בא אחרי שהוא גומר את המטלות הרגילות, זה אומנם חומר שהוא יודע אבל חשוב לי שיעבוד עם הכתה כדי לא לפספס משהו.

 

[מפלצת או ילדה]

במקרה שלנו

מה שאני ביקשתי מהמורה
זה לא להתקדם בחומר, כי באמת יש בעיה של פער, ויש נושאים שהוא לא יוכל לעבוד עליהם לבד וצריך הקניה של החומר, ועם כל הרצון הטוב אין במערכת זמן לזה. לכן ביקשתי שתכין לו חומר בנושאים שלא בתוכנית הלימודים או הרחבה של נושאים שכן במערכת, יותר אתגרים המתמטיקה.. אולי תנסי למצוא חוברות כאלה בעצמך ולהציע אותן למורה. אצלינו זה בא אחרי שהוא גומר את המטלות הרגילות, זה אומנם חומר שהוא יודע אבל חשוב לי שיעבוד עם הכתה כדי לא לפספס משהו.

במקרה שלנו
אין כל טעם להשאר ברמת החומר של הכיתה (גם לטענת המורה). איתה, או בלעדיה הילד מתקדם לבדו. אנחנו בבית לא עובדים איתו כלל על מתמטיקה, מעולם לא ישבנו איתו על חוברות, ולכל מה שהוא יודע הוא מגיע לבדו, תוך לימוד עצמי, שאילת השאלות והסקת מסקנות. כך שאם היא לא תקדם אותו באופן מסודר ומובנה, הוא ימשיך לבדו "במחתרת" (כמו שזה היה עד עכשיו). כל מה שרצינו זה "לבטל את המחתרת" ולהפוך את זה לחלק מהוויית הלימודים הפורמליים. עד עכשיו הוא התנהל במעין פיצול: יש מה ש"מותר" לעשות בכיתה, ויש מה שהוא באמת יודע. כך שדה- פקטו הפער קיים כבר עכשיו, זה לא שאם היא לא תלמד אותו באופן פורמלי אז היא "תפתור" את הבעיה ו"תסגור" את הפער. התוצאה של לא לקדם באופן פורמלי - זה לאמלל את הילד. אבל חוברות זה גם סוג של פתרון אם נושא התוכנית האישית יעלה על שרטון. יש לך המלצות?

 

[אגוזים1]

גם אצלנו

במקרה שלנו
אין כל טעם להשאר ברמת החומר של הכיתה (גם לטענת המורה). איתה, או בלעדיה הילד מתקדם לבדו. אנחנו בבית לא עובדים איתו כלל על מתמטיקה, מעולם לא ישבנו איתו על חוברות, ולכל מה שהוא יודע הוא מגיע לבדו, תוך לימוד עצמי, שאילת השאלות והסקת מסקנות. כך שאם היא לא תקדם אותו באופן מסודר ומובנה, הוא ימשיך לבדו "במחתרת" (כמו שזה היה עד עכשיו). כל מה שרצינו זה "לבטל את המחתרת" ולהפוך את זה לחלק מהוויית הלימודים הפורמליים. עד עכשיו הוא התנהל במעין פיצול: יש מה ש"מותר" לעשות בכיתה, ויש מה שהוא באמת יודע. כך שדה- פקטו הפער קיים כבר עכשיו, זה לא שאם היא לא תלמד אותו באופן פורמלי אז היא "תפתור" את הבעיה ו"תסגור" את הפער. התוצאה של לא לקדם באופן פורמלי - זה לאמלל את הילד. אבל חוברות זה גם סוג של פתרון אם נושא התוכנית האישית יעלה על שרטון. יש לך המלצות?

גם אצלנו
בית הספר (הקודם) לא נתן שום אפשרות להתקדם עם כיתה גבוהה יותר (לפי המנהלת דאז זו הייתה ה"מדיניות" של בית הספר). גם החוברות שהוצעו ע"י המורה היו ברמה נמוכה משמעותית מהצרכים האמיתיים. בנוסף, אני לא חושבת שחוברות (מכל סוג ורמה) היו יכולות להוות פתרון הולם. לפחות לא אצלנו. אגב, גם אני הרגשתי שהילדה "נכבית" ומאבדת את חדוות הלמידה

. בקיצור, במקרה שלנו, לא מצאתי פתרון בבית הספר ה"רגיל"... מקווה שאצלכם זה יהיה אחרת.

 

[אימם]

לא השתתפתם במבחן הארצי שנערך לפני כחודש?

רוצה להתייעץ
הסיפור שלנו בקצרה: בננו בכיתה ב', בכיתה מתוייג כ"בחור" רציני, שלוו/שקט, מעט מופנם, סקרן מאוד, "לומד לעצמו"- לא מחצין את ידיעותיו בהפגנתיות, עונה רק כשנשאל. כלומר - נוח למערכת, לא מתפרע משעמום, לא "מציק" למורה וכו'. המורה בשנה שעברה די ויסתה את התקדמותו בחומר, לא נתנה לו לרוץ מהר מדי, מה שדי העציב אותו, והוריד מהמוטיבציה הכללית בבית הספר (שהייתה מאוד מאוד גבוהה בתחילת השנה). השנה ראיתי "דעיכה" אצלו מבחינת החדווה וההתלהבות ללכת לבית הספר, ומבחינת שביעות הרצון שלו מהלימודים. מאין אפטיות שמתפשטת על כל הוויותו שם, ותחושה שלנו שהוא הולך לשם "לדפוק כרטיס", כי ככה צריך. מבחינת הרמה הוא מתקדם בכל המקצועות, אבל בחשבון רמת הידע מתחילת השנה התאימה לתחילת כיתה ג'. חיכיתי ל"אחרי החגים" שאז במילא לא לומדים הרבה, ופניתי למורה, דיברתי לליבה וביקשתי שתעשה לו מבדק רמה. חזרה אלי כעבור שבועיים/שלושה, ואימתה שאין לו מה לעשות מבחינת החומר של כיתה ב', רק אולי לעבור ליטוש מבחינת חוקי פעולות וזהו. שאלתי מה אז נעשה? אולי כדאי בכל זאת לעבוד איתו על החומר הבא, לא יתכן שילד יישב שבעה חודשים בלי מעש!! היא אמרה "ומה הוא יעשה בכיתה ג'?" בכל אופן הייתה מוכנה לדבר ולחשוב על תוכנית קידום אישית. מאז, העבירה את הילד לעבוד בחוברת אחרונה והתוצאות היו מיידיות!! מעשה קסם ממש!! הילד כאילו חזר לחיים, "התעורר", דיווח שהוא פשוט מאושר מזה שהיא החליטה "לקדם אותו בחומר", וגם שמח שהוא "הכי מתקדם בכיתה", ויש תחושה שחזר לו מעט מהבטחון במערכת. להוט להתקדם, הוא עוד יום יומיים מסיים את "הליטושים". ואנחנו די תקועים בנקודה הזו. אני חזרתי אליה לפני בערך שבועיים להתעניין מה לקנות, והיא עדיין לא נותנת תשובות חד משמעיות. אני לא מצליחה להגיע איתה לעצם בניית "תוכנית". בתחושה שלנו היא חוששת להחליט (לראיה השאלה שלה בנוגע לעתיד - מה יקרה אם הילד יפתח פער מול שכבת גילו) ומושכת זמן. איך לגשת לנושא? אני מרגישה שאולי יותר מדי "עניין" מצידי עלול ליצור תחושה של לחץ... מה דעתכם? לתת לה "זמן", או להמשיך "לנדנד"?

לא השתתפתם במבחן הארצי שנערך לפני כחודש?
מבחן איתור המחוננים הארצי, גם בני בכיתה ב' וגם אצלנו מצב דומה. הוא יודע חומר הרבה יותר מתקדם ונאלץ לעשות את החוברות שהם לומדים חומר שמאוד מאוד קל לו. למעשה הוא לא רוצה להכין שיעורים בחשבון כי זה משעמם אותו ויש לנו בעיה עם זה... הוא עבר את השלב הראשון ואני מחכה לשלב השני כי אני יודעת שהוא מחונן...ומקווה שהוא ילך לפעילטות שתאתגר אותו. גם בבית אני צריכה לספק את סקרנותו אחרת הוא משתעמם בקלות...אז אני נותנת לו משימות כמו לחפש באטלס ארצות וערים בעולם ולרשום באיזו יבשת הן נמצאות ובאלו קווי אורך ורוחב....והוא נהנה מזה...אני משחקת איתו ארץ עיר והוא לפעמים מנצח אותי... הבעיה בבתי ספר היא המרוּבעות ושהם לא תמיד יודעים איך לקבל את השונה ואיך להתמודד איתו....המורה לא תבנה לכם תכנית ללא המבחן לאיתור מחוננים. מי שעובר מצטרף למסגרת העשרה ומתייחסים אליו יותר ברצינות .

 

[מפלצת או ילדה]

את רוצה להגיד

לא השתתפתם במבחן הארצי שנערך לפני כחודש?
מבחן איתור המחוננים הארצי, גם בני בכיתה ב' וגם אצלנו מצב דומה. הוא יודע חומר הרבה יותר מתקדם ונאלץ לעשות את החוברות שהם לומדים חומר שמאוד מאוד קל לו. למעשה הוא לא רוצה להכין שיעורים בחשבון כי זה משעמם אותו ויש לנו בעיה עם זה... הוא עבר את השלב הראשון ואני מחכה לשלב השני כי אני יודעת שהוא מחונן...ומקווה שהוא ילך לפעילטות שתאתגר אותו. גם בבית אני צריכה לספק את סקרנותו אחרת הוא משתעמם בקלות...אז אני נותנת לו משימות כמו לחפש באטלס ארצות וערים בעולם ולרשום באיזו יבשת הן נמצאות ובאלו קווי אורך ורוחב....והוא נהנה מזה...אני משחקת איתו ארץ עיר והוא לפעמים מנצח אותי... הבעיה בבתי ספר היא המרוּבעות ושהם לא תמיד יודעים איך לקבל את השונה ואיך להתמודד איתו....המורה לא תבנה לכם תכנית ללא המבחן לאיתור מחוננים. מי שעובר מצטרף למסגרת העשרה ומתייחסים אליו יותר ברצינות .

את רוצה להגיד
שכדי שיתייחסו ברצינות לצרכים של הילד אני צריכה להמציא לבית הספר "אישור" שהילד מחונן ?! הוא עבר את שלב א', אני לא בטוחה שיעבור את שלב ב', משום שהוא לעיתים "מחפף" בכל הקשור למטלות כתובות. אם יעבור זה יהיה נחמד, אבל אני לא ממש בונה על זה, וגם לא רואה את זה כמשהו שאמור "לפתור" בעיה בבית הספר. הוא הולך כל יום לבית ספר עם תקווה בלב, אך בסוף יום הלימודים ממהר לחזור הביתה - שם "ממלכתו" האמיתית. אין לנו כל בעיה של עניין ביומיום - הוא יודע לספק לעצמו יופי של פתרונות לבד, הוא מרחיב את ידיעותיו באופן יזום ועצמאי בכל מה שמעניין אותו באותו רגע. אנחנו מבחינתו רק דואגים שיהיו בבית מספיק כלים ואמצעים שיהיו זמינים עבורו. אני מין הסתם לא מצפה מבית הספר ש"יטפח" את כישרונותיו, לא כי אני מאמינה שכך הדברים צריכים להיות, אלא כי ככה הדברים הם בפועל. אבל נניח שהוא לא יעבור את השלב השני, ולא "יוכתר בתואר" - האם זה יהפוך אותו ל"לא מחונן"? האם אני צריכה ללכת במיוחד ולעשות לו מבחני IQ כדי "להצדיק" את מחוננותו, בכדי לשפר את סיכוי הנראות שלו למערכת??

 

[נטשה הרציונלית]

עצוב מאוד, אבל

את רוצה להגיד
שכדי שיתייחסו ברצינות לצרכים של הילד אני צריכה להמציא לבית הספר "אישור" שהילד מחונן ?! הוא עבר את שלב א', אני לא בטוחה שיעבור את שלב ב', משום שהוא לעיתים "מחפף" בכל הקשור למטלות כתובות. אם יעבור זה יהיה נחמד, אבל אני לא ממש בונה על זה, וגם לא רואה את זה כמשהו שאמור "לפתור" בעיה בבית הספר. הוא הולך כל יום לבית ספר עם תקווה בלב, אך בסוף יום הלימודים ממהר לחזור הביתה - שם "ממלכתו" האמיתית. אין לנו כל בעיה של עניין ביומיום - הוא יודע לספק לעצמו יופי של פתרונות לבד, הוא מרחיב את ידיעותיו באופן יזום ועצמאי בכל מה שמעניין אותו באותו רגע. אנחנו מבחינתו רק דואגים שיהיו בבית מספיק כלים ואמצעים שיהיו זמינים עבורו. אני מין הסתם לא מצפה מבית הספר ש"יטפח" את כישרונותיו, לא כי אני מאמינה שכך הדברים צריכים להיות, אלא כי ככה הדברים הם בפועל. אבל נניח שהוא לא יעבור את השלב השני, ולא "יוכתר בתואר" - האם זה יהפוך אותו ל"לא מחונן"? האם אני צריכה ללכת במיוחד ולעשות לו מבחני IQ כדי "להצדיק" את מחוננותו, בכדי לשפר את סיכוי הנראות שלו למערכת??

עצוב מאוד, אבל
נראה לי ש"אימם" לא תיארה מצב "רצוי" או מצר שצריך להיות - אלא מצב דברים עגום שהיא נתקלה בו מנסיונה (ולא רק היא). כל מה שאתה כותב נכון ! ועדיין ייתכן ש"אימם" צודקת בכך, שיש בתי ספר שרק "חותמת" רשמית גורמת להם לזוז ולעשות משהו. ייתכן שאצלכם זה לא יהיה כך, כי אני רואה שלפחות לעת עתה לא "גלגלו אותך מכל המדרגות", אלא מוכנים לפחות לדבר... העצה שלי: לא לפחד להיות "נודניק" ! גם מים המטפטפים ברכות באותו מקום ממיסים אבן הכי קשה. פשוט להמשיך "לטפטף", ו"לפמפם" - הכל ברוח טובה, ותוך כבוד לצד השני... אבל לא לשמור בבטן, כי אז תבוא ההתפרצות והמצב יהיה רק גרוע יותר. כפי שנראה לי כרגע - "לנדנד" במקרה שלך לא יכול להזיק - רק להועיל ! זה טוב שיש כוונה טובה של המערכת - צריך לעזור לה לממש אותה!

 

[נעמי של]

הבעיה מוכרת

רוצה להתייעץ
הסיפור שלנו בקצרה: בננו בכיתה ב', בכיתה מתוייג כ"בחור" רציני, שלוו/שקט, מעט מופנם, סקרן מאוד, "לומד לעצמו"- לא מחצין את ידיעותיו בהפגנתיות, עונה רק כשנשאל. כלומר - נוח למערכת, לא מתפרע משעמום, לא "מציק" למורה וכו'. המורה בשנה שעברה די ויסתה את התקדמותו בחומר, לא נתנה לו לרוץ מהר מדי, מה שדי העציב אותו, והוריד מהמוטיבציה הכללית בבית הספר (שהייתה מאוד מאוד גבוהה בתחילת השנה). השנה ראיתי "דעיכה" אצלו מבחינת החדווה וההתלהבות ללכת לבית הספר, ומבחינת שביעות הרצון שלו מהלימודים. מאין אפטיות שמתפשטת על כל הוויותו שם, ותחושה שלנו שהוא הולך לשם "לדפוק כרטיס", כי ככה צריך. מבחינת הרמה הוא מתקדם בכל המקצועות, אבל בחשבון רמת הידע מתחילת השנה התאימה לתחילת כיתה ג'. חיכיתי ל"אחרי החגים" שאז במילא לא לומדים הרבה, ופניתי למורה, דיברתי לליבה וביקשתי שתעשה לו מבדק רמה. חזרה אלי כעבור שבועיים/שלושה, ואימתה שאין לו מה לעשות מבחינת החומר של כיתה ב', רק אולי לעבור ליטוש מבחינת חוקי פעולות וזהו. שאלתי מה אז נעשה? אולי כדאי בכל זאת לעבוד איתו על החומר הבא, לא יתכן שילד יישב שבעה חודשים בלי מעש!! היא אמרה "ומה הוא יעשה בכיתה ג'?" בכל אופן הייתה מוכנה לדבר ולחשוב על תוכנית קידום אישית. מאז, העבירה את הילד לעבוד בחוברת אחרונה והתוצאות היו מיידיות!! מעשה קסם ממש!! הילד כאילו חזר לחיים, "התעורר", דיווח שהוא פשוט מאושר מזה שהיא החליטה "לקדם אותו בחומר", וגם שמח שהוא "הכי מתקדם בכיתה", ויש תחושה שחזר לו מעט מהבטחון במערכת. להוט להתקדם, הוא עוד יום יומיים מסיים את "הליטושים". ואנחנו די תקועים בנקודה הזו. אני חזרתי אליה לפני בערך שבועיים להתעניין מה לקנות, והיא עדיין לא נותנת תשובות חד משמעיות. אני לא מצליחה להגיע איתה לעצם בניית "תוכנית". בתחושה שלנו היא חוששת להחליט (לראיה השאלה שלה בנוגע לעתיד - מה יקרה אם הילד יפתח פער מול שכבת גילו) ומושכת זמן. איך לגשת לנושא? אני מרגישה שאולי יותר מדי "עניין" מצידי עלול ליצור תחושה של לחץ... מה דעתכם? לתת לה "זמן", או להמשיך "לנדנד"?

הבעיה מוכרת
אצלינו מה שפתר את הבעיה היתה שיחה עם המנהלת. הוחלט לשלב את הילד עם כיתה מעל כלומר בכיה ב' הוא עבר ללמוד חשבון עם ילדי ג'. המנהלת תיאמה את מערכת השעות בין שתי השכבות כך שכאשר הילד יצא לשעור חשבון גם בכיתתו למדו חשבון. לבני הפתרון היה מאד מוצלח.

 

[ציפי ג]

אצלנו ביה"ס דווקא שיתף פעולה

רוצה להתייעץ
הסיפור שלנו בקצרה: בננו בכיתה ב', בכיתה מתוייג כ"בחור" רציני, שלוו/שקט, מעט מופנם, סקרן מאוד, "לומד לעצמו"- לא מחצין את ידיעותיו בהפגנתיות, עונה רק כשנשאל. כלומר - נוח למערכת, לא מתפרע משעמום, לא "מציק" למורה וכו'. המורה בשנה שעברה די ויסתה את התקדמותו בחומר, לא נתנה לו לרוץ מהר מדי, מה שדי העציב אותו, והוריד מהמוטיבציה הכללית בבית הספר (שהייתה מאוד מאוד גבוהה בתחילת השנה). השנה ראיתי "דעיכה" אצלו מבחינת החדווה וההתלהבות ללכת לבית הספר, ומבחינת שביעות הרצון שלו מהלימודים. מאין אפטיות שמתפשטת על כל הוויותו שם, ותחושה שלנו שהוא הולך לשם "לדפוק כרטיס", כי ככה צריך. מבחינת הרמה הוא מתקדם בכל המקצועות, אבל בחשבון רמת הידע מתחילת השנה התאימה לתחילת כיתה ג'. חיכיתי ל"אחרי החגים" שאז במילא לא לומדים הרבה, ופניתי למורה, דיברתי לליבה וביקשתי שתעשה לו מבדק רמה. חזרה אלי כעבור שבועיים/שלושה, ואימתה שאין לו מה לעשות מבחינת החומר של כיתה ב', רק אולי לעבור ליטוש מבחינת חוקי פעולות וזהו. שאלתי מה אז נעשה? אולי כדאי בכל זאת לעבוד איתו על החומר הבא, לא יתכן שילד יישב שבעה חודשים בלי מעש!! היא אמרה "ומה הוא יעשה בכיתה ג'?" בכל אופן הייתה מוכנה לדבר ולחשוב על תוכנית קידום אישית. מאז, העבירה את הילד לעבוד בחוברת אחרונה והתוצאות היו מיידיות!! מעשה קסם ממש!! הילד כאילו חזר לחיים, "התעורר", דיווח שהוא פשוט מאושר מזה שהיא החליטה "לקדם אותו בחומר", וגם שמח שהוא "הכי מתקדם בכיתה", ויש תחושה שחזר לו מעט מהבטחון במערכת. להוט להתקדם, הוא עוד יום יומיים מסיים את "הליטושים". ואנחנו די תקועים בנקודה הזו. אני חזרתי אליה לפני בערך שבועיים להתעניין מה לקנות, והיא עדיין לא נותנת תשובות חד משמעיות. אני לא מצליחה להגיע איתה לעצם בניית "תוכנית". בתחושה שלנו היא חוששת להחליט (לראיה השאלה שלה בנוגע לעתיד - מה יקרה אם הילד יפתח פער מול שכבת גילו) ומושכת זמן. איך לגשת לנושא? אני מרגישה שאולי יותר מדי "עניין" מצידי עלול ליצור תחושה של לחץ... מה דעתכם? לתת לה "זמן", או להמשיך "לנדנד"?

אצלנו ביה"ס דווקא שיתף פעולה
אבל עדיין הילד מת משעמום. אז הלכתי איתו לחנות ספרים וקנינו ספרי טבע של כיתות גבוהות, ואותן הוא עשה בשיעורים אחרי שסיים את המטלות שלו.

 

[מגנטה1]

שיתוף פעולה

אצלנו ביה"ס דווקא שיתף פעולה
אבל עדיין הילד מת משעמום. אז הלכתי איתו לחנות ספרים וקנינו ספרי טבע של כיתות גבוהות, ואותן הוא עשה בשיעורים אחרי שסיים את המטלות שלו.

שיתוף פעולה
גם אצלנו בית הספר משתף פעולה, במידת הניתן, אך בהחלט מעבר למקובל ולא רק עם הבן שלי אלא גם עם עוד ילדים. אנחנו דיברנו מראש עם המנהלת, הבאנו הוכחות לרמתו בחשבון - למשל מבחני מיצב שניתן להוריד מהאינטרנט - אך במקרה שלנו זו הפילוסופיה של בית הספר, כלומר קידום ילדים מצטיינים לפי יכולתם ורמתם. כדאי לך לפנות מעבר למורה שלו, ליועצת, למרכזת תחום חשבון בשכבה, בבית הספר, למנהלת. יש הרבה שלבים בבית הספר מעבר למורה

 

[אימם]

חזרתי הערב מיום הורים...

אצלנו ביה"ס דווקא שיתף פעולה
אבל עדיין הילד מת משעמום. אז הלכתי איתו לחנות ספרים וקנינו ספרי טבע של כיתות גבוהות, ואותן הוא עשה בשיעורים אחרי שסיים את המטלות שלו.

חזרתי הערב מיום הורים...
שוחחתי עם המורה על השיעמום של מתן והיא הציעה שנקנה לו חוברת חשבון מתקדמת ושהוא יעשה אותה בכיתה בזמן שאחרים עושים את חומר הלימודים הרגיל וכמובן שיכין שיעורי בית גם בחוברת הרגילה וגם בחוברת המתקדמת.... מתן הסכים. אבל מה לעשות בשאר המקצועות? המורה מדווחת שהוא מנדב הרבה מידע בשיעורים ושהיא מציינת אותו אבל לדעתי זה לא מספיק בשבילו. איך מאתגרים אותו? דיברתי עם מישהי שהציעה לתת לו לקרוא עיתון ולמצוא כתבה שהוא מגלה בה עניין ואז להרצות לפני כל הכיתה על הנושא שבחר.

 

[נועה לביא]

תשאלי את מתן מה הוא היה רוצה שיהיה

חזרתי הערב מיום הורים...
שוחחתי עם המורה על השיעמום של מתן והיא הציעה שנקנה לו חוברת חשבון מתקדמת ושהוא יעשה אותה בכיתה בזמן שאחרים עושים את חומר הלימודים הרגיל וכמובן שיכין שיעורי בית גם בחוברת הרגילה וגם בחוברת המתקדמת.... מתן הסכים. אבל מה לעשות בשאר המקצועות? המורה מדווחת שהוא מנדב הרבה מידע בשיעורים ושהיא מציינת אותו אבל לדעתי זה לא מספיק בשבילו. איך מאתגרים אותו? דיברתי עם מישהי שהציעה לתת לו לקרוא עיתון ולמצוא כתבה שהוא מגלה בה עניין ואז להרצות לפני כל הכיתה על הנושא שבחר.

תשאלי את מתן מה הוא היה רוצה שיהיה