../images/Emo6.gif../images/Emo98.gif נורא חשאי הגיל שלה ../images/Emo13.gif
שנה וחמש, שנתיים ושמונה ... D-) ככה או ככה: כל עוד טוב לה איתך, לתחושתך, ואת מספקת לה גם חברת ילדים מספר פעמים בשבוע, זה בסדר. שימי לב שזה באמת טוב לך (לחלק מהאנשים זה טוב. אצל חלק אחר זה יותר משהו בין המנעות מחזרה להתמודדויות אחרות לבין רגשות אשמה עוצמתיים ביחס לילד/ה). |אה, עכשיו הבנתי. האם להכניס אותה בגיל שנתיים, או שנתיים ושמונה. טוב, איך שאני רואה את זה, פחות או יותר מההתפתחות של בני ואחינותי. מתישהוא בין גיל שנתיים וחצי לגיל שלוש, נגיד, שנתיים ותשע בממוצע (ואצל בנות מפותחות, עשוי להיות עוד קודם), המשחק מתחיל להיות יותר משחק אינטראקטיבי. לא עוד משחקים אחד ליד השני, אלא ממש אחד עם השני. התחלות של זה עשויות להתחיל הרבה קודם (אצל אחיניתי, שהיא מאוד מפותחת חברתית, בגיל שנתיים ושלוש זה כבר התחיל ממש). קצת אחרי זה, נוצרת 'חברת ילדים', והילדים כבר מתחרים על הובלת המשחק, מנהיגות, בריתות, מי חבר של מי ומי לא. בשלב הזה, החברתי, שמתיחס לקבוצה ותתי קבוצות, ממש כדאי שילד יהיה חשוף לחברת ילדים. [זה לא אמירה נגד חינוך ביתי. אבל גם בחינוך ביתי חשוב בעיני שתהיה קבוצת ילדים קבועה שלומדים להסתדר בה. והורה שלוקח על עצמו חינוך ביתי, לוקח על עצמו גם למצוא דרכים לספק קבוצה כזו]. בכל אופן, ביחס לילד שעומד להיכנס למערכת: אני הייתי רוצה שאת ההסתגלות למסגרת חוץ - אמהית-ביתית, ולסיטואציה שבה חולקים עם עוד ילדים, הילד יעשה מעט לפני שהוא ממש צריך להתמודד במישור החברתי. אז, נגיד, לפי לוח הזמנים הנ"ל, אני עצמי לא הייתי מחכה יותר מגיל שנתיים - שנתיים ושלושה חודשים. לרוב, זה גם מאפשר להכניס למסגרת יותר קטנה ומכילה. כי ככל שהילדים גדלים, המסגרות נעשות מרובות ילדים, וזו נראית לי הסתגלות קשה (ומסגרות פחות אידיאליות). כך שהייתי מכניסה בגיל שנתיים - בבחירה הנ"ל. האם לחכות לשנתיים ושמונה נראה לי אסון? ממש לא. אבל לדאוג שאז, היא תכנס לגן של פעוטות בכל זאת. שלא יהיה עליה ישר להתמודד עם ילדים בני שלוש - שלוש וחצי, שמורגלים במסגרת, וגננות שמצפות מהילדים 'להסתדר במוסד'. בגיל הזה, הייתי מכניסה אותה עם ילדים שהם מעט מתחת לגילה. אם מכניסים בגיל שנתיים, אז קבוצת בני גילה מתאימה יותר. יקח לה סה"כ חודשיים להגיע למצב בו היא מסתדרת כמו פעוט שהיה מאז ומעולם בקבוצה, ואפילו טוב יותר. (לדעתי. בגלל שלדעתי, לתינוקות בהחלט עדיף אמא. ז"א, עד היום, אני חושבת שסיפקת לה את הגידול הטוב ביותר). בעבר, חשבו שילדים אינם מגלים עניין בסביבתם לפני גיל שלוש. (גיל המשחק האינטראקטיבי). אחת הסיבות שמחקרים נעשו על ילדי פרברים אמריקאים, שגדלו עם אימם בבדידות יחסית. היום, כשילדים רבים נכנסים למסגרות כתינוקות או פעוטות, רואים שהם מגלים עניין בפעוטות אחרים מגילאים מאוד צעירים. יש להם כבר צורך חברתי. גם היכולת לאינטראקציה הופכת מוקדמת יותר. אבל עדיין יש את אלמנט הבשלות, וגם כשמתיחסים אחד לשני, בעיקר נותנים חפצים / לוקחים חפצים וכד', ופעוטות כמובן שאינם משחקים במשחקי דמיון חברתיים (אינם מעורבים במשחק פסיכודרמתי).
