רוצה להתייעץ איתכן

[ר22 היחידה]

רוצה להתייעץ איתכן

כמו שחלקכן כבר מתחיל לחוות, החופש הגדול כבר כאן!
הקטנה יוצאת לחופש באוגוסט ויש לי חודש שלם למצוא לה תעסוקה. חילקתי את השבועות בין המשפחה.
אבא שלי לוקח שבוע אחד. בעלי לוקח כמה ימים ואמר שיתחלק עם אימא שלו באותו שבוע (כמו שאני מכירה אותו ייקח יום חופש-ויגיד לאימא שלו שתיקח את 4 הימים הנוספים), אני שבוע שלישי ואימא שלי תיקח יומיים אחרונים. כך שבתחילת שנת הלימודים אקח שוב חופש כי זה ימים קצרים.
בעלי אתמול בא עם יציאה שאני לא אקח שבוע מלא-אלא אימא שלו תיקח עוד כמה ימי חופש, ובנוסף תהיה עם הילדה גם ביומיים האחרונים של החופש.
אימא שלו אחת שלא דופקת חשבון לאף אחד, ובטח שלא למקום עבודה-ואם תרצה תיקח שנה חופש! (בממוצע יוצא לה לפחות פעם בחודש חופש, בלי קשר לזה שהיא יוצאת תמיד מוקדם-אבל זה עניין שלה. לא מוסרי לדעתי אבל לא באחריותי)
אני לא סומכת עליה עם הילדה, עושה דברים מאחורי הגב, משקרת לנו בפרצוף. והכל כדי שדברים יילכו בדרך שלה. ואם מישהו יבוא ויגיד לה לא, תעשה וגם תעשה, כאילו אמרנו אוויר.
עוד שהילדה נולדה ראיתי איך היא מתנהגת, והיו לי ולבעלי המון ויכוחים בעניין שלה. בעלי פעם אמר כדי לסיים את הויכוחים ושלא יחזור שוב הנושא הזה, שהוא לא יזכיר את אימא שלו בכל הקשור לילדה, ושלא יהיה קשר ביני לבינה יותר מידי.
איך אני מסבירה לו בצורה יפה, שיגיד תודה לאימא שלו אבל לא צריך שתעזור לנו.
אם רק הוא אומר לי שאימא שלו איתה, ישר מתכווץ לי משהו בבטן.
פעם היא אמרה לי משפט נכון- על ילד רואים איפה טוב לו ואיפה לא. ואני רואה שלא טוב לילדה שלי איתה. אצל ההורים שלי הילדה צוחקת, מחייכת, רצה, חופשיה, מחפשת את אבא שלי ואחי בעיקר כדי לשחק ולצחוק. רואים את השמחה בעיניים שלה.
אצל חמותי היא לרוב תרוץ ישר למשחקים, לא שמעתי אותה צוחקת איתם בצחוק גדול כמו שאני מכירה. מידי פעם שתרצה תשומת לב תרוץ לחמותי. אני לא אומרת שלא משחקים איתה, רוצים לשחק אבל אני רואה שלא נותנים לה את החופש שהיא צריכה. כל הזמן מרימים אותה, תופסים לה את הפרצוף ומנשקים, מפריעים לה באמצע. לפעמים היא יושבת לשחק והם רוצים גם לשחק איתה, אז לוקחים לה משחק מהיד או לוקחים אותה למקום אחר כדי שתשחק רק איתם. מידי פעם אני אפילו קולטת את המבטים של הילדה מסתכלת עליי בחוסר אונים כאשר יש איתה מישהו שמשחק איתה.
אז שוב, צריכה את עזרתכן באיך להגיד לבעלי שלא צריך את העזרה של אימא שלו בלי שיעלב ובלי שיהיו סצינות.

 

[אסתי קלי]

אני לא מסכימה איתך

יש לילדה סבתא אוהבת שמוכנה לקחת חופש בשביל להיות איתה שבוע(לא קל בכלל)
אז מנשקים אותה קצת יותר מידי....זו לא סיבה להדרת סבתא
וכל המבטים שאת קולטת מהילדה?
אני לא בטוחה שזה לא מה שאתה רוצה לקלוט ממנה יותר ממה שהיא באמת משדרת

 

[ר22 היחידה]

יש יותר מידי סיבות

האם היית שמה את הילד שלך אצל מישהו שאת סומכת וכל פעם מראה לך שאי אפשר לסמוך עליו? יש לי גבול כמה צ'אנסים להביא.
1. פעם הינו בפארק והיא אמרה תשבו תאכלו אני שומרת עליה. כאשר מישהו הוציא מצלמה הפנתה את הגב לילדה בשביל שיצלמו אותה, הילדה התחילה לרוץ לכיוון השביל שם עברו אופניים, ילדים עם כדור ואפילו סוס.
2. פעם רצתה להביא לילדה במבה. ואחרי שהסברתי לה את ההתנגדות שלי אמרה שמקובל עליה. בהזדמנות הראשונה שהייתה לבד איתה, הילדה הסריחה! מבמבה. ששאלנו למה נתנה לה, אמרה כי היא אכלה והילדה הסתכלה עליה. כל מה שמישהו אוכל והילדה רואה, היא תרצה גם. איפה האחריות והגבולות שלך כמבוגר?
3. בעבר שמרה על ילד לא מהמשפחה. מאיזושהי סיבה בעלה אמר לה שהיא צריכה לבוא איתו לאיפשהו. בלי לחשוב פעמיים עלתה על האוטו והילד על הברכיים שלה- נסיעה של קרוב לחצי שעה. והיא עוד סיפרה לי את זה בהתגאות. אני ממשל לא בא לי שדבר כזה יהיה עם הבת שלי.
4. ביקשתי לא לעלות תמונות של הילדה שלי לפייסבוק בגלל שאני קנאית לפרטיות שלי, ולא בא לי שכל אחד וכל סוטה יסתכל על הבת שלי גדלה. אמרה בסדר, אבל אל תחשבי שזה הפריע לה מלעלות תמונות ולא להבין את הסיכון.
5. בחודשים הראשונים פעם בשבועיים היינו שמים את הילדה לשבת אצלהם. אבל בגלל שהיא לא שומעת, ביקשתי שבעלה יישן לידה במיטה. אפילו לא היה לה את ההגינות לבוא ולהגיד לי שהיא ישנה לבד איתה בחדר. וגם שהינו אומרים לה שאנחנו יודעים, עדיין שיחקה פני תמימה ואפילו נעלבה שלא סומכים עליה.
תאמיני לי המאגר מלא באירועים שמבחינתי מעידים על חוסר אחריות, ורצון שהכל יהיה לפי דרכה.
ואפילו לא סיפרתי על כך שבאמצע ויכוח אמרה לי שאני מאמללת את הבן והנכדה שלה......

 

[EcoT]

האמת ....

שאת מחפשת אותה ונראה שדי בכוונה ולכן את רואה רק מה שאת רוצה לראות. את לא סומכת עליה כי את לא רצה לסמוך עליה ותמיד תמצאי סיבות לכך.
הבעיה שלך כמו אלפי פעמים שנאמרו כאן זאת לא היא אלא בן זוגך.
הוא כן סומך על אמא שלו, בדיוק כמו שאת סומכת על ההורים שלך.
הוא כן רוצה שאמא שלו תשמור על הילדה בחופש.
למה הרצונות שלו פחות חשובים משלך? במיוחד שנראה שהוא הפסיק להביע אותם רק כדי לרצות אותך ושתפסיקו לריב.
האמת שאני לא רואה איך את מעבירה את המסר שלך לבן זוג שלך בלי לריב כי בעצם מה שאת אומרת שוב ושוב זה שאת לא סומכת עליו ועל שיקול דעתו.

 

[ר22 היחידה]

חוסר אחריות

לדעתי ההורים שלו הם חסרי אחריות, ולדעתי מי שלא עומד בסטנדרט האחריות שלי לא יוכל לשמור על הילדים שלי!
אדם שחושב על עצמו בלבד, ועושה מה שטוב לו בלי מחשבה מעבר שאולי זה לא נכון או שאולי זה פוגע- לא מקובל עליי!
אדם שאומר לי בפנים משהו, ומסובב את הגב כדי להראות כאילו מה איכפת לי מה אמרו לי לא מתאים לי.
זאת בדיוק חמותי. יש לה כוונות טובות, אבל הדרך שלה לא מוצאת חן בעיניי. בעלי אומר לי שלא ייתן לאף אחד לפגוע בי, ואני מחזירה לו שגם אימא שלו לא תפגע בי. היא היחידה שבגללה אני מורידה גשם של דמעות בשנה וחצי האחרונות.
באמת עם כל הלב אני רוצה לסמוך עליה. אבל אם אנחנו מזמינים אותה אלינו הביתה, והיא משחקת עם הילדה לבד בחדר. ופתאום מישהו מתחיל לדבר איתה ויוצאת מהחדר, אחרי כמה דקות שואלת אותי איפה הילדה...?! אז סליחה, אם הילדה הייתה איתך, תשימי לב איפה היא. (וכן אני יודעת שהיא בבית ולא יכולה להיעלם) היא פשוט מעופפת לפעמים.
היינו פעם אצלהם והילדה ישבה בפינה ושיחקה תוך כדי שאנחנו מדברים. פתאום הילדה עשתה רעש או עברה לידה, ואמרה " יו, שכחתי שאת כאן..." -משפט יותר חסר אחריות יש ?

 

[EcoT]

ושוב העובדה היא

שבן זוגך לא חושב כמוך והוא כן סומך עליהם (גם אני מכל מה שסיפרת לא היתה לי בעיה לסמוך עליהם)
את לא סומכת עליה כי את לא רוצה לסמוך עליה ועל כן את מוצאת את כל הסיבות בעולם לתמוך בדעה שלך. למשל בדוגמה האחרונה, כן אנשים שהם לא ההורים ולא משנה כמה הם אוהבים את הילד אין להם את החוש השישי שמודע וכל הזמן התכוונן לאפוא הילד נמצא, בעיקר שההורים שלו בסביבה, יש את זה רק הורים של אותו ילד. מבוגרים אחרים מדגימים את זה רק כשהם לבד עם הילד וגם אז אף פעם לא בצורה כל כך טובה כמו ההורים.

אבל אני שוב חוזרת על מה שאמרתי הבעיה העיקרית שאני רואה כאן זה שאת לא מכבדת את שיקול דעתו של בן זוגך ומנסה לראות איך לא לריב על זה, אני לא רואה דרך. את את היית מרגישה אם הוא היה אומר שהוא לא סומך ולא רוצה שההורים שלך (שהבנתי שאת מאוד סומכת עליהם) יהיו לבד עם הילדה?

 

[kikush4]

את מעלה פה נק,' חשובות

שאלה אם בעלך תומך בשיטת החינוך שלך (דוגמה 2)?
מה בעלך אמר על נסיעה ללא סל קל? על התמונות ועל מה שהיה בחודשים ראשונים.

מה שאני רואה זה סבתא אוהבת שמאד רוצה לתת מעצמה אבל דרך שלך ושלה שונות מאד וזה יהיה לא הוגן כלפי הילדה להרחיק אותה מסבתא.
תעלי את הנק' הבעייתיות מול בעלך, תסבירי לו למה זה חמור בעינייך ואם שיתוף פעולה שלו אולי תצליחו לגרום לה להתפשר קצת. אני בטוחה שגם בהתנהגות הורייך הוא רואה דברים מעצבנים אבל לא אומר.
נ.ב. חשוב להסביר שעניין הסל קל או ריצה לשביל האופניים זה יותר מסתם אי הסכמה על שיטת החינוך, אלא דברים מרד לא בטיחותיים ומסוכנים!

 

[ר22 היחידה]

בקשר לבעלי

הוא מנסה לא לקחת צד בעניין. לרוב גם יגיד לי שזה שטויות, ושהכל בסדר וצריך לזרום. לאימא שלו הוא סולח יותר מהר מאשר לעצמו אפילו.
פעם היינו אצלהם והיא שיחקה עם הילדה על הרצפה והעמידה אותה על הראש, לא החזיקה חזק מידי והילדה דפקה את הראש ברצפה. בעלי ואני מילימטר ליד, וכשהיא התחילה לבכות ישר באתי אליה ובעלי נשאר אדיש. כשאמרתי לו שאימא שלו אשמה, אמר לי שטויות שזה קורה...יום לפני היינו אצל סבתא שלי ותוך כדי סיבובים שלה ליד השולחן איבדה שיווי משקל ונפלה על השולחן (לא קרה כלום) בעלי, שישב לידי, התעצבן עליי!! ואמר שצריך לשים לב לדברים כאלה ולשמור עליה.....
הוא מנסה להגן על אימא שלו כאשר אני מראה לו את הדברים המסוכנים והלא נכונים שהיא עושה. אני מסבירה לו את הצד שלי, הוא פונה לאימא שלו לבדוק והיא מתעצבנת על זה שאנחנו לא בסדר ואיך בכלל מתייחסים לדברים כאלה. היא משחקת אותה נפגעת ועושה לו סצינות, ובתור ילד של אימא כואב לו לראות אותה ככה. אז הוא בא אליי שאשכח את העניין ואסלח לה. (וזה למרות שכבר שנה וחצי אני סולחת אבל לא שוכחת)
אני לא אומרת להרחיק את הילדה מהסבתא, אבל אמרתי לבעלי שרק אם הוא נמצא ליד היא יכולה להיות אצלהם. (ברור לי שבעלי לא באמת מתייחס לזה, וכשהוא נמצא שם בכלל לא מסתכל על הילדה)

 

[kikush4]

ברור שתאונות קורות

אבל אצל חמתך באמת לטעמי יותר מידי. פשוט קחי חופש ותגידי לבעלך שבא לך לבלות עם הילדה ותשתדלי כל פעם שהיא עם חמותך להיות לידם.
זה יעצבן אותה ואת בעלך, אבל בטיחות הילד יותר חשובה בעיניי

 

[שמש 33]

את רוצה לקחת חופש ולהיות עם הילדה?

אם זה מה שאת רוצה - קחי חופש וזהו - נגמר הסיפור. אם את בגרעון של ימי חופש/מעדיפה לשמור אותם לזמן אחר/ממש לא רוצה להסתובב בחוץ בחום של אוגוסט עם הילדה - הייתי משחררת. סה"כ רוב הדברים שסיפרת עליהם(למעט עניין כסא הבטיחות שאני מסכימה איתך - מאד מטריד) אפשר להעביר איכשהו. אז היא תאכל קצת במבה או שלא יסתכלו עליה כל שניה - כל עוד ננקטים אמצעי בטיחות בסיסיים הייתי בולעת את הצפרדע הזאת (אגב, כשיש יותר מילד אחד כבר אי אפשר לראות מה כל אחד עושה בכל שניה נתונה...)
לגבי כסא הייתי מחפשת בהשאלה כסא מחברים/קרובי משפחה לשבוע ומתקינה אותו ברכב של חמייך. זה גם יבהיר את הנקודה שזה מאד מאד חשוב לך וגם לא יהיה להם תירוץ.

 

[שמש 33]

אופס השתרשר לכאן בטעות

 

[B l u e D e v i l]

האמת?

את תקועה. אני לא זוכרת בדיוק בת כמה הבת שלך, אבל יותר משנה. ואם עד עכשיו בעלך לא מצליח להפנים שיש לך בעיה מולה קשה לי לראות איך בשבועיים וחצי פתאום נופל לו האסימון.
אני כן חושבת, בלי קשר אליה, שאת צריכה לחלק טוב יותר את הזמן חופש. תבדקתי בתלוש של בעלך כמה ימי חופש מגיעים לו בתור התחלה. תבדקי כמה ימים מגיעים לך. (קחי בחשבון שלרב באוגוסט משלמים את ההבראה - שזה עלות של מעל 6 ימי עבודה כך שאפשר אפילו לא לפדות ימי חופשה אם ישלמו לך באוגוסט את שלך)

אני תמיד אומרת שחופש בין היתר נועד גם להורה ולזמן הורה ילד. תנסי לשכנע אותו שחשוב לך שינצל את הימים כדי לעשות איתה דברים ולא יראה בזה רק עונש. רק להיות תקוע איתה בבית. שיקח אותה לבריכה, שילך איזה יום לנחשונית או ספארי או דברים אחרים שמתאימים לגיל שלה.

בכל מקרה, היתי משאירה לסבתא יומיים לפחות להיות עם הילדה. ראשית כי אחרת את נכנסת למלחמה. שנית כי הילדה כבר נשארה איתה בעבר ולמרות שהיא עשתה דברים שלא לגמרי מקובלים עליך - נתנה במבה, אין לך ברירה אז תצטרכי לבלוע. תדאגי שיהיה כסא בטיחות אצלה ברכב לכל מקרה שבו היא תראה לנסוע למקום כלשהו.
וגם הגיל של הילדה קריטי, אם היא כבר רצה לעבר כביש עם אופניים,ילדים,סוס - אולי היא כבר בגיל שבו היא פחות או יותר מדברת ומביעה את הרצונות שלה? מגיל כזה אני יותר רגועה שאם היא לא תרצה משהו היא תגיד לא.

 

[ר22 היחידה]

הילדה בת שנה וחצי

אמרתי אתמול לבעלי שיש לו שבוע לעשות מה שירצה איתה. אמרתי לו גם שבחופש שלי איתה אין לי שום כוונה לשבת איתה בבית. זה כבר יהיה סבל לי ולה. אני הרבה פעמים מנסה להסביר לו שהוא יכול ליהנות איתה הרבה יותר ממה שהוא עושה (לוקח אותה מהגן, משחק איתה שעה אולי שעה וחצי עד שאני מגיעה וישן צהריים) אבל הוא חושב שאני רוצה להזיק לו כי הוא חייב את השנ"צ.
הילדה עדיין לא מדברת אבל יש לה יותר רצון. נגיד שלא נוח לה היא מתנגדת. מוזיזה את הראש כדי לא לאכול. אם משהו לא נעים לה היא צועקת (נגיד כשגיסתי בת העשרה מנשקת אותה או מרימה אותה היא הרבה פעמים צועקת ורואים שלא כיף לה).
בעלי מרגיש מעין עונש להיות בבית, בלי קשר עם הילדה או בלעדיה. ולפעמים הוא מתעצל לעשות תיק ולקחת אותה למקומות. מה גם שהוא לוקח אותה רק למשפחה. אף פעם לא היה איתה לבד באזור של ילדים, כמו הג'ימבורי. ואמרתי לו שעדיף בשבילה להיות עם ילדים ולא תקועה עם מבוגרים. גם אם יגיד לי שייקח שבוע חופש, ברור לי שאימא שלו תיקח גם חופש ביחד איתו, ואז הטיפול יירד ממנו או שמהר מאוד יתחרט ויגיד לי שהוא חוזר לעבוד, וזה בסדר כי אימא שלו תהיה איתה.
אחת הבעיות לדעתי שהוא קשור לאימא שלו ואימא שלו לא משחררת אותו. היה מתישהו שהיא נסעה לחופשה של שבוע, ופתאום נהיה דכאוני. ששאלתי אותו מה קורה אמר יכול להיות שבגלל זה. פעם אחרת כשהוא חולה ישר מתקשר אליה שתבוא לידו, והיא ישר עוזבת הכל ורצה לשבת (ולא בשביל לעשות משהו, רק להרגיש את הנוכחות אחד של השני)
פעם אמרתי לה שתפסיק כל פעם שהוא מבקש להגיע, אמרה שאני צודקת. אבל מילים לבד ומעשים לבד.

 

[B l u e D e v i l]

איזה תיק צריך להכין

לבת שנתיים וחצי לג'ימבורי? היא לא אוכלת שם אז לא צריך מגבונים. אני מניחה שהיא כבר גמולה אז לא צריכים טיטולים, לא צריכים בגדי החלפה כי זה לא מקום שמתלכלכים בו...
ואם הוא רוצה לנסוע למקום קצת יותר, תכיני לו בבוקר תיק. שזה לא יהיה התירוץ שלו.

מה זה חייב לישון שנצ? ביום יום הוא חוזר מהעבודה כל יום לשנצ? יש לו מחלה רפואית או שאם הוא בים עם חברים אז פתאום זה לגמרי בסדר לשבת שם בין 12-16:00?

אגב, פשוט כי זה נורא זורם, אומרים מזיזה את הראש ולא מוזיזה את הראש.

 

[ר22 היחידה]

הילדה בת שנה וחצי

שנ"צ זה סיפור ארוך מידי. בגלל שהוא מתעורר ב5.30 ועובד פיזית אז הוא יוצא מנקודת הנחה של חייב לישון. ככה היה רגיל מאז ומתמיד. ולא משנה שאני מתעוררת יחד איתו ועובדת מול מחשב 8 שעות.
היו לי הרבה ויכוחים על העניין, והגעתי למסקנה של לסמוך על עצמי, שיישן את השעה וחצי האלה שיראה שכן איכפת לי. אבל אמרתי לו שלא יצפה שבגלל שהוא יקום עם מרץ בשעה 6 בערב! נתחיל את הערב כאילו אין שעת השכבה לילדה..

 

[elley]

אחותי, יש לך שני ילדים בבית, לא ילדה ובעל.

בעלך לא עומד על הרגליים של עצמו. הוא בעצמו ילד של אמא. המסקנה של לסמוך על עצמך נכונה. קומי ולכי, ותדאגי לעצמך ולילדה. הוא מוזמן להתקשר כשהוא יתבגר, ויבין שהוא אבא של מישהו, ולא רק ילד של מישהו.

 

[ayaht]

וואו, הבהלת אותי עם הסיפר של השנ"צ.

חשבתי שיש לך בבית גבר שלא מתפקד. טוב שהבהרת.

אבל כן.. יש פה בעיה עם הקשר שלו לאמא שלו.
גבר מבוגר שנהיה בדיכאון כי אמא שלו נסעה לנופש? הוא נפגש איתה כל יום?

ו.. בעיה נוספת היא שאת בעצם לא יודעת ולא יכולה להגיד לו מה את רוצה וצריכה.

לא יודעת מה להגיד לך, זה קשר מאוד בעייתי.
לא הייתי רוצה להיות במערכת יחסים כזאת.

 

[B l u e D e v i l]

צודקת

פספוס שלי.
בכל מקרה, עדין דוגלת בלהכין לו תיק עבורה (אני משערת שיש לה תיק עגלה או משהו שפשוט צריך לקחת ולוודא שהכל שם)

בהמשך למנוחת צהריים שלו, למזלו בגיל שנה וחצי הילדה עדין נחה צהריים. אז הוא יכל להצטרף אליה (אם הוא מתעקש להתנהג כמו תינוק בן שנה וחצי בעצמו)
אני לא יודעת כל כמה זמן הנושא עולה וכמה הוא התעייף ממנו, אבל למשל בדוגמא שנתת שכשהיא נפלה על השולחן זה היה אסון אבל כשהיא נפלה על הראש לא, הית יכולה פשוט להגיד לו - זה יותר חמור מאתמול ואתמול התפחלצת.
השאלה היא, האם כל ההצקות שלך בנושא עוזרות או אוטמות אותו ואת צריכה בסופו של יום להתמודד עם זה לבד.

 

[ר22 היחידה]

שנ"צ

הילדה ישנה צהריים בגן שעה אולי שעתיים. בעלי חוזר מהעבודה ולוקח אותה כשהיא כבר ערה. בעבר כשהם היו חוזרים הביתה היו ישנים עד 5 או 6 בערב, ואז בערב היה לנו קשה להרדים אותה. (ולפעמים הילדה לא רצתה לישון, אבל בגלל ששם אותה במיטה, ולא מתייחס אליה הייתה בסוף נרדמת) כשהייתה בת שנה החלטתי שאין יותר לישון בבית ולעייף אותה עוד קצת. וכך באמת בלילה היא ישנה טוב יותר ונרדמת מהר יותר.
אמרתי לו על עניין הנפילה שלה, כמו שהסברת כאן, התירוץ שלו היה שהנפילה הייתה על השפיץ של השולחן (הייתה קרובה לשפיץ אבל לא נפלה עליו) והמקרה עם אימא שלו הייתה בטעות, והוא בטוח שאימא שלו הרגישה רע אחר כך.
אני רק רוצה לציין פרט שאולי חשוב לעניין. ההורים של בעלי כמעט ולא גידלו אותו בצעירותו. האבא שלו, אגואיסט שלא איכפת לו מאף אחד חוץ מעצמו מאז ועד היום. ואימא שלו הייתה רק עבודה ובילויים. הסבתא היא זו שגידלה אותו ואת אחותו. הדודות עזרו. בשלב מסויים בחיים עברו לגור בצריף קטן ליד בית הסבתא. כך שלמעשה עד גיל מסויים החינוך שלו היה רק מהסבתא (וזה המזל שלו, אחרת היה מתנהג בצורה שאני לא מתחברת). יש לו תרבות של הסבתא, עם כבוד ויושר ותמימות קצת כמו שהיה לפני 50 שנה.

 

[B l u e D e v i l]

את לא יכולה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה

את כל הזמן מוצאת סיבות ותרוצים למה הכל צריך להיות לפי מה שמתאים אך ורק לך וזה לא עובד ככה.
אם הוא חייב לשנות שנצ, ובגלל זה הוא לא יהיה עם הילדה, אז הילדה תישן 3 ימים שנצ. לא יקרה לה שום דבר. אז היא לא תלך לישון ב7 בערב, היא תלך לישון ב9 (אני אחסוך ממך מתי הבת שלי הולכת לישון רק אגיד שזה בדר"כ אחרי) זה החלק הכי פחות מהותי מבחינתי אם היה ככ חשוב לי שהוא ולא חמותי תשמור עליה. (בטיחות מול עוד שעתיים ערה)

יכל להיות שאמא שלו הרגישה רע, יכל להיות שלא. זה בכל מקרה לא אומר שזה פחות מסוכן.
בעלך לדעתי הולך על בייצים ליד אמא שלו. אולי דווקא בגלל שלא היא גדלה אותו.