רוצה כבר שזה יתפרק.

רוצה כבר שזה יתפרק.

רוצה לקחת 2 מזוודות, אחת בשבילי ואחת לילדה. לשים שם אלבומים מלאים בתמונות שלי ושל הילדה, לשים שם את כל דברי הערך החשובים לי מבחינה רגשית (אולי גם לקחת את המצלמת וידאו בדרך). ואח"כ למצוא לי ולבתי דירה קטנה שבה נוכל לחיות בשלום ושילדתי לא תצטרך יותר להתווכח עם אבא שלה שהיא רוצה לראות טלויזיה והוא לא נותן לה, או שתכריח אותו לשחק איתה, או לקרוא לה סיפור לפני השינה. רוצה את החופש שלי, לקום בבוקר ולא לדאוג ליום המחרת. מבקשת מתחננת שיבוא הרגע שבו לא אצטרך לדאוג שמא המכה הבאה תינחת בדיוק במקום הרגיש. אצלי זה בלב, יותר מאשר בגוף. רוצה לקום ולהגיד לו - די נמאס לי, אני לא אוהבת אותך יותר, אני רוצה שתיקח את עצמך ותלך ממני, בגללך איבדתי את כל החברים שלי, בגללך לא טוב לי. מה אתה חושב שאם אתה כמה חודשים בסדר איתי רק בגלל שויתרתי בשבילך על התענוגות שלי, אז אני ככה שוכחת מהר כל מה שהיה? כל האיומים, כל ההכחשות, כל האלימות שהפגנת כלפיי? אני אולי הצלחתי לסלוח אבל לא לשכוח, מצטערת, לא לשכוח. תודה לאל ולפורום שיש לי איפה לפרוק את כל הזעם.
 
המשך...

לא רוצה לפחד להטיח לך את כל הדברים האלה בפנים. לא רוצה שהכל ייגמר, כפי שזה תמיד, בצעקות ובהתגוננות שלך. לא רוצה לפחד מאיך אני אסתדר כשהכל (אם הכל) ייגמר. לא רוצה לחכות, לשבת בשקט ולעשות הכל בסתר כדי שחלילה התגובה שלך תהיה מאיימת (אולי תחליט גם לקחת את כל מה שנשאר לי בחיים - את הילדה ולברוח מהארץ. נמאס לי, נמאס לי - רוצה לחיות בשקט. תן לי כבר לחיות בשקט. בגללך הפסקתי להאמין בזוגיות אמיתית.
 
WoW

בגללו? בגללו אין לך חברים? בגללו איבדת כל תקווה? בגללו הפסקת להאמין בזוגיות אמיתית? בגללו? כמה כוח את נותנת לו. ואני לא מאמינה לו. זה בגללך. שנתת לו כל כך הרבה כוח. כי מגיע לך הרבה הרבה יותר. ואת יודעת את זה יותר טוב ממני. אז מעבר להגיד שהוא אשם ונמאס לך קומי ועשי משהו. כי רק בגללך יהיה לך ולילדה טוב יותר.
 

יאצפן

New member
´WOW../images/Emo117.gif

לשאול את לא יודעת, אבל בבקשה אל תתני עצת אחיטופל, תחשבי קצת!!!!!!!!
 

אטיוד5

Active member
האלי כתב פה הבוקר או אתמול

על נסיון שבו את מחליפה כל "אני מאשימה" ב"אני לוקחת אחריות". זה גם בעצם מה שרסיסים אמרה לך. ועכשיו גם אני מצטרף. חזקי ואמצי.
 
ליבי איתך......../images/Emo23.gif

ואין לך מושג עד כמה הוא איתך..... קראתי אותך והשתוממתי איך כאילו לקחת את המחברת שלי והעתקת אותה.....
 
בלי העתקות בבקשה...

הלוואי ויכולנו לבחור לעצמנו את הדרך מבלי שתהא רצופה במכשולים. את מוזמנת לכתוב לי במסר. אני אגיב רק מחר מכיוון שאני צריכה לצאת. שלך .... באהבה ....
 
קומי ולכי כבר....

בעצם מה שמעצבן פה, זה שאנחנו שומעים רק אותך. וגם אותך שומעים בחלקים. וממה ששומעים ברור שאת מאשימה אותו בכללללללללל הבעיות. אומרים לך פה החברה, לקחת אחריות על עצמך. וכשאומרים את זה לא מתכוונים שתקומי ותלכי מתכוונים שאם אין לך חברים - זה בגללך. לא באשמתו. ולגבי הבת שלך, להתווכח עם האבא על טלויזיה.. נשמע כמו - עזבתי אותו בגלל הדרך שבה הוא משתמש במשחת השיניים... את מי הבת תשכנע לקרוא לה סיפור? למה היא עדיין משכנעת אותו לקרוא סיפור? לדעתי היא עדיין מאמינה בו. מה את אומרת? מה את באמת רוצה? ממי את רוצה את זה? מה ממש חסר לך? אם תפרטי - תקבלי את אותם החיבוקים - אבל נעזור. אפשר לקום ולעזוב. ואם את עוזבת (עם המצלמת וידאו - הפריט הכי חשוב בעינייך) תבדקי טוב מה החלק שלך בכל זה (אחריות) ואיך זה לא יחזור על עצמו.. ואיך "בחוץ" יותר טוב... ואם כמו שכתבת את "סולחת ולא שכחת" אז אולי לא צריך לסלוח וצריך לשכוח... ולקחת אחריות! דניאל המעצבן
 
דניאל יקירי

נכון שאתם שומעים רק אותי ורק בחלקים. אני לא מאשימה אותו בכל הבעיות, רק בבעיה העיקרית - שהוא הרים עליי ידיים, שהוא כמעט הרג אותי יום אחד. ולגבי האלימות המילולית שהיתה לו (ולא בגלל הטלויזיה) כלפי הילדה בעבר. ואני אעזוב אבל אני אעשה את זה סטפ ביי סטפ, כי החיפזון מן השטן. המצלמת וידאו היא לא הכי חשובה לי אבל היא מנציחה דברים יפים. ולעזור לי, לא תוכל בדרך הזאת כי זה רק פוגע. ואני בחיים לא אשכח בחיים, מה שהבנאדם הזה עשה לי. כמה עשיתי בשבילו וכמה הוא ירק עליי בפרצוף. ועכשיו, בבוקר יום שלישי אני עצובה בגלל התגובה שלך. תודה דניאל, עם כל הכבוד שלי אליך כבנאדם.
 

viviti

New member
אם מדובר בגבר אלים.......

לא. את לא צריכה לסבול את זה - גם אם הוא אב ביתך. אלא ש...... לא כתבת את זה בהתחלה... ולכן לדעתי התשובות היו כפי שהיו.
 

יאצפן

New member
רוצה כבר שזה יתפרק.../images/Emo141.gif

חמדתי, מצער לקרוא את שכתבת בדם ליבך, אבל, יש ילדה באמצע, ולדעתי יש עוד דרכים, לפתור הבעיה, חיי נישואין הם השלמה, וויתור הדדי, תאמיני לי כי אני אחרי הרבה שנים כאלה, חושבים, מתיעצים עם גורם מוסמך, ואם אין דרך, אז קדימה, ולא לפי זעם רגעי , שאת עלולה להצטער, חפשי בווידאו סרט, תמונות מחיי נישואין, אולי?? תביני למה אני מתכוון, בכללי, שיהיה לך שבוע טוב ורגוע.
 

מייקי69

New member
ראבאק, אשה

כמה כעס ! לדעתי, זה כבר מפורק. או שזאת סתם יציאה נורא כועסת. ואני קוראת את הסערה שלך, אולי פעם שלישית היום, וחושבת, מאיפה באו לך מילים כמו "רוצה את החופש שלי לקום בבוקר ולא לדאוג ליום המחרת". פוףףףףףף, מחכה לך הפתעה, ידידתי. חופש יהיה לך אכן. חופש לא להרדם בלילה, כי את הבלעדית והיחידה. חופש לקום מוקדם בבוקר ולחשוב איך את מצליחה להכנס למעלית, עם התיק של הילדה, עם הילדה, עם המעילים והמטריה, וקיבינימט - עם שקית הזבל גם ! חופש לנסוע כל הדרך לעבודה ולחשוב שאין לך מושג מאיפה תממני את מיטת הנוער שאת מתה לקנות לה (במקרה הטוב זאת תהיה מיטת נוער). החופש להתעצבן שהאבא שלה שוב מאחר לבוא לקחת אותה (ואת בדיוק קבעת ללכת לסרט), או מאחר להחזיר אותה (שיט!!! מחר צריך לקום מוקדם). החופש לדאוג האם הבנזונה נתן או לא נתן לה את האנטיביוטיקה, בשי שבת שהיא היתה אצלו. החופש להתעצבן כי שוב המעיל שעולה עליה, נשאר בדירה שלו. או הצעצוע שאיתו היא נרדמת, נשכח אצלו במכונית. החופש להתעצבן כשתראי איזו בחורה זרה מובילה את הבת שלך יד ביד, לכיוון הבית שלך (מה הוא מנפנף בחברה החדשה שלו? שתוריד ת´ידיים מהבת שלי) ! החופש ללכת ולהרשם למכון כושר, ולגלות שאת לא יכולה לצאת לשם בכלל, בלי בייבי סיטר שעולה כפליים. החופש להיות חופשיה לשבת בבית ערב אחר ערב, כי מישהו צריך להשאר עם הקטנה. החופש להשען על ההורים או החברים, ולשנוא את עצמך שאת לא מצליחה לבד. ועוד מיליון קטנים כאלה. הרגשות של חופש עצום, נפלא וחסר דאגות. זה בטח לא חייב להיות ככה. ממש לא. אני סתם מונה כמה חוליים שיצא לי לפגוש, ולא תמיד אישית. אבל גם אלה שפגשתי אישית - לא היו שייכים לקטגוריה של "חופש חסר דאגות". מה אני בעצם אומרת? שאיפה שאת נמצאת עכשיו - יכול להיות שהוא מקום נורא שחור, חשוך. ואל תעיזי, אף לא לרגע אחד, לחשוב שאיך שתעברי את הדלת, השמש תזרח ותחכה לך. לא. תחכה לך התמודדות בת זונה. הרבה יותר גדולה ורצינית מהשטויות שמניתי. בצורה מסוימת, המציאות הזו אכן מתגמלת. אבל אם את חושבת ולו לרגע, שהיא לא גובה מחיר משלה ..... תחשבי שוב. ושוב. ושוב. ושקלי את הדברים בפרופורציה.
 
מילים כדורבנות ../images/Emo45.gif

אהבתי מייקי את התשובה שלך וגם של דניאל, האמת התשובה הנ"ל מתאימה לדעתי גם לרסיסים. הדשא של השכן לא ירוק יותר . אבל , לפעמים אין ברירה, הבעיה היא שאנשים (בד"כ נשים יותר כ - 85% ממקרי הגירושים בארץ הם ביוזמת האישה ) הולכים אל הפתרון הזה לפעמים מתוך קלות ראש ולא יודעים שהחיים תמיד קשים (הם לא ז). כל אחד/אחת צריכים לעשות את שיקוליו הוא, לא שיקולי הוא לוחץ על שפורפרת משחת השיניים לא בקצה או משאיר את הגרביים במקלחת. "החופש" כמו שמתארים הוא רגעי, אחרי שנה שנתיים מגלים שזהו מה הלאה ? ,ורואים שהשד לא היה נורא כל כך.
 
למעלה