רוצה (ט)

[TinaBa]

רוצה (ט)

לחתוך חלקים ממי שאני.
רוצה לחתוך מעצמי זכרונות.
רוצה לחתוך מהעבר שלי דברים שעשיתי.
רוצה לחתוך איברים מהגוף הזה.

וגם, לגמרי במקביל-
רוצה לזכור.
רוצה לדעת.
רוצה לגעת.
רוצה להיות בגהנום הזה כדי לצאת אחרת.

וכשהזכרונות כן עולים... וכל תא ותא בגוף מרגיש מזוהם שוב....
אז אני שוב רק רוצה לחתוך...

 

[רגישה1855]

מזדהה כל כך! ומתוך המקום הזה.... שולחת אין סוף חיזוקים!!
אף פעם אין לי איזה משהו חכם וארוך לומר כי... אני נמצאת מול אותן תחושות ובלי הרבה מילים גם מול עצמי, אז אני מקווה שהחיבוק עובר וקצת מרגיע..
את לא צריכה לחתוך, את חזקה מזה - למרות התחושה העילאית שזה נותן, את יותר חזקה! אל תפגעי בעצמך יקירה....
מאמינה בך שזה יגיע, שאת תיהי שם (כמובן שלא לבד) והכל יצא ממך וזה כל כך יקל!!!

 

[jellybelly1]

מחשבה שאולי תעזור

התאים בגוף שלנו כל הזמן נהרסים ונבנים מחדש
בעצם, את לא את לא אדם שהיית לפני כמה שנים, הגוף שלך הוא גוף אחר
אנחנו מקבלים כל הזמן הזדמנות להתחיל מחדש ולשכוח ממי שהיינו, מה שעשינו ומה שנעשה לנו לא באשמתנו
למרות שאני בטוחה שגם את הגוף הישן אין שום סיבה להעניש

 

[פרפר בתוך אגרוף]

עם כמה שזו מחשבה מוזרה אני חושבת שיש רגעים שהיא יכולה מאוד לעזור ולהקל.

 

[פרפר בתוך אגרוף]

יקרה שלי.

על הרצף בין לזכור ולא לזכור יש מעט מאוד מקומות שלווים.
רב הזמן זה קשה, כשזוכרים וכשלא זוכרים. שם מרגישים לא טוב ושם מרגישים רע, ובשניהם מרגישים הרבה אשמה והרבה ניכור לעצמך.
אני לא יכולה להבטיח שזה ישתנה בקרוב ויהפוך פתאום לקל.
אבל חושבת שעצם זה שאת בדרך, שאת יודעת מה הקצוות ומה הרצף ויש לזה מילים, ויש מילים למה שזה עושה לך, ויש מילים לקשר בין הרצון לפגיעה לבין מה שאת מרגישה וחושבת עכשיו....
זו הדרך שמובילה למקום טוב יותר, קל יותר.
דרך ארוכה, אבל הנה את הולכת בה, בהרבה אומץ,
ואני מאמינה בדרך הזו ומאמינה מאוד בך.

 

[קולדון]

תגובה מעולה

תודה פרפר, מאוד דיבר אליי מה שכתבת.

וטינה.. כמובן מזדהה איתך. מחבקת חזק! ומקווה שזה אכן נהיה יותר אפשרי עם הזמן..

 

[TinaBa]

אחרי פגישות קשות היום

עם המטפלת והדיאטנית-
מזכירה לעצמי שוב שאני בדרך... שאני רוצה לעבור דרך זה...
ושכל מה שאני מרגישה עכשיו לגמרי טבעי ולגמרי הגיוני ולגיטימי...
ושמותר לבקש עזרה, ושטוב לשתף, ושאני לא באמת רוצה להוציא לפועל את הרצונות החולים...

כל כך קשה...........

 

[התקווה שבתוכי]

מבינה אותך בכל נימי גופי

נמצאת בדיוק באותו מקום כמוך.
נלחמת בדחף כל יום, כל שעה, כל דקה וכל שניה...

אני אשאל אותך מה שאני שואלת את עצמי, לחיתוך עצמו יש מחיר?
זה ברור שיש לחיתוך רווח, אחרת הוא לא היה מתבצע, השאלה היא מה מחירו?
את מרגישה אשמה אחרי שאת חותכת?
את מרגישה חסרת ערך אחרי?
את מרגישה שאת צריכה להסתיר כדי שהסביבה לא תשים לב?

אני מאמינה שענית לפחות לאחת מהשאלות כן, וזה המחיר שלך (ואולי יש עוד). המחיר הזה גוזל ממך את עצמך, לוקח לך אנרגיה שיכולה להיות מופנית לכיוונים חיוביים עבורך.
נסי לחשוב על זה מהכיוון הזה, אולי זה יעזור לך...

 

[lital172]

אוהבת אותך....