מים מזוקקים מהשוק
New member
רופא אטום?
טוב, אז הסיפור שלי הוא כזה. בסוף כיתה י"ב הפנתה אותי היועצת הפסיכולוגית\חינוכית של התיכון לניורולוג בעקבות תלונות על קשיי ריכוז ודברים דומים שנחשדו כהפרעות קשב וריכוז (יש לציין שלא הגעתי ליועצת בגלל הנושא הנ"ל). הלכתי לנויורולוג ונאמר לי שיש חשד לADD ועלי לעבור אבחון TOVA בכ1000 ש"ח, סכום שהיה גדול עבורי באותו הזמן. אם כן, לאחר התייעצות עם הרופאה, היא נתנה מרשם חד פעמי לריטלין ואמרה שאקח אותו בזמן המבחנים ולימודים אינטנסיביים ושאראה איך זה משפיע עלי. אם אשים לב לבעיות או לתופעות לוואי אז מיד להפסיק. ובו בזמן להתארגן על הכסף לאיבחון. אם כן, כסף לאיבחון לא הצלחתי להשיג, את הריטלין נטלתי פעמיים-שלוש והפסקתי בידיעה שכרגע אין לי איך לקדם את הנושא. לאחר שנתיים עלה בידי, במסגרת ביטוח מושלם של קופ"ח כללית לעבור את האבחון בכרבע מחיר, אז נצלתי את ההזדמנות. הרופאה\מאבחנת שהעבירה לי את TOVA רשמה בדף המשוב שישנו חשד להפרעת קשה\ריכוז. באותה תקופה לא הייתי צריך ללמוד ולהתרכז יותר מדי (למלצר אפשר גם עם הפרעות קשב וריכוז..), ולא טרחתי לחזור לנויורולוג. כרגע אני סטודנט בשנה הראשונה ללימודי, ועם תחילת הלימודים חזרו אליי קשיי הריכוז מהתיכון. בהתחלה לא הקדשתי לזה תשומת לב מיוחדת, עד שבשלב מסוים, בשיחה עם פסיכולוג, העלתי את קשיי הריכוז שלי והמאבקים שאני מנהל עם עצמי ע"מ לשבת וללמוד. הוא שאל אם עברתי אי פעם איבחון, אמרתי שכן והבאתי לו לעיין בו. הוא הסביר לי מספר דברים ואמר שלפי ההתרשמות שלו וגם לפי ממצאי האבחון ישנה הפרעה קטנה, לראיה הוא ציין שביצועי עם ריטלין היו יותר טובים בכל הפרמטרים (למרות שבשני המקרים-אם ובלי ריטלין-הם היו מעל הנורמה). ושלח אותי לנויורולוג. היום הלכתי לנויורולוג, עם הבדיקה והחוו"ד והוא-כלום. התחלתי לספר לו מה-מו-מי, והוא באטימות גמורה סרב בכלל להתייחס לאבחון שהבאתי לו ואמר שמבחינתו זה בכלל לא אבחון. תהיתי כמובן מה פשר הדברים, הריי זה הם (הרופא הקודם) שהפנו אותי לאיבחון ופסיכולוג נתן חוו"ד מקצועית ואם הוא מוכן להואיל בטובו לעיין לפחות בממצאים. הוא סרב תחילה בטענה שאין האבחון הזה מספיק ובעיניו זה בכלל לא אבחון. ורק אחרי מסע שיכנוע הוא הסכים להעיף מבט במה שכתבה המאבחנת ואמר שמדובר בחשד בלבד וגם אם היא הייתה כותבת שיש תוצאה מובהקת הוא לא היה יכול לעזור לי בכלום. אז בקשתי ממנו שוב לעיין לפחות בגרפים ולומר לו את חוות דעתו המקצועית ומדוע הוא חולק על שני הרופאים האחרים, והוא סרב בכל תוקף בטענו שהוא לא מתמצא בכלל בגרפים ואין לו מוסג מה הם אומרים. לבסוף הוא הפנה אותי לאבחון דידקטי מלא בחסות האונ' שעולה כ2000 ש"ח, אבחון שללא ספק אני לא יכול להרשות לעצמי. אז אני שואל-מה הקטע בזה? למה רופא כ"כ אטום ובא עם כזה אנטי למטופליו? למה אבחון שתפס לפני שנתיים-שלוש לא תופס היום? למה על סמך אבחון שבתקופת התיכון חילקו ריטלין לכל מען דבעי פתאום לא תקף בכלל? האם אבחונים דידקטים הם לעשירים בלבד? כי נוצר כאן מצב אבסורדי שעוד הפעם אולי רק בגלל שאין לי מספיק כסף, אני שוב נופל איפשהו בין הכסאות? האטימות הזאת של הרופא פשוט מרגיזה אותי באופן קיצוני. הוא תהה אם אני בא לקבל הקלות, אז אמרתי שאינני מעוניין בשום הקלות ואינני חושב שאני זקוק להקלות כלשהן. אף ממצא ואף חוו"ד לא מצביע שיש לי הפרעה קשב\ריכוז עד כדי כך חמורה אשר דורשת הקלות וטיפול תרופתי יומ-יומי, מה שכן -לאור התיאורים שלי, הממצאים, חוות הדעות ונטילה קודמת של ריטלין האם אינך סבור שיש לנסות את הפתרון הזה? לפחות באופן זמני ולראות איך הולך? למען הסר ספק, אני לא מעוניין בהקלות ולא בתרופות שאין לי צורך בהן. אני חושב שיש לי בעיה מסוימת וישנו פתרון מסוים, אז למה לא לנסות ליישם אותו? לאבחון הדידקטי המלא כרגע (וגם בעתיד הקרוב) לא יהיה לי כסף, וגם אז-מי מבטיח שלא יהיה "חשד בלבד" והרופא יחליט שאין זה מצריך יחס כלשהו?! מה הייתם ממליצים לעשות במצב הזה? כי פשוט נשבר לי מהסחבת הזאת מאז התיכון שבגלל קשיים כספיים (ואולי גם אטימות של רופא) אני לא יכול לקבל תשובה חד משמעית ועל כן הבעיה נותרת בעינה.
טוב, אז הסיפור שלי הוא כזה. בסוף כיתה י"ב הפנתה אותי היועצת הפסיכולוגית\חינוכית של התיכון לניורולוג בעקבות תלונות על קשיי ריכוז ודברים דומים שנחשדו כהפרעות קשב וריכוז (יש לציין שלא הגעתי ליועצת בגלל הנושא הנ"ל). הלכתי לנויורולוג ונאמר לי שיש חשד לADD ועלי לעבור אבחון TOVA בכ1000 ש"ח, סכום שהיה גדול עבורי באותו הזמן. אם כן, לאחר התייעצות עם הרופאה, היא נתנה מרשם חד פעמי לריטלין ואמרה שאקח אותו בזמן המבחנים ולימודים אינטנסיביים ושאראה איך זה משפיע עלי. אם אשים לב לבעיות או לתופעות לוואי אז מיד להפסיק. ובו בזמן להתארגן על הכסף לאיבחון. אם כן, כסף לאיבחון לא הצלחתי להשיג, את הריטלין נטלתי פעמיים-שלוש והפסקתי בידיעה שכרגע אין לי איך לקדם את הנושא. לאחר שנתיים עלה בידי, במסגרת ביטוח מושלם של קופ"ח כללית לעבור את האבחון בכרבע מחיר, אז נצלתי את ההזדמנות. הרופאה\מאבחנת שהעבירה לי את TOVA רשמה בדף המשוב שישנו חשד להפרעת קשה\ריכוז. באותה תקופה לא הייתי צריך ללמוד ולהתרכז יותר מדי (למלצר אפשר גם עם הפרעות קשב וריכוז..), ולא טרחתי לחזור לנויורולוג. כרגע אני סטודנט בשנה הראשונה ללימודי, ועם תחילת הלימודים חזרו אליי קשיי הריכוז מהתיכון. בהתחלה לא הקדשתי לזה תשומת לב מיוחדת, עד שבשלב מסוים, בשיחה עם פסיכולוג, העלתי את קשיי הריכוז שלי והמאבקים שאני מנהל עם עצמי ע"מ לשבת וללמוד. הוא שאל אם עברתי אי פעם איבחון, אמרתי שכן והבאתי לו לעיין בו. הוא הסביר לי מספר דברים ואמר שלפי ההתרשמות שלו וגם לפי ממצאי האבחון ישנה הפרעה קטנה, לראיה הוא ציין שביצועי עם ריטלין היו יותר טובים בכל הפרמטרים (למרות שבשני המקרים-אם ובלי ריטלין-הם היו מעל הנורמה). ושלח אותי לנויורולוג. היום הלכתי לנויורולוג, עם הבדיקה והחוו"ד והוא-כלום. התחלתי לספר לו מה-מו-מי, והוא באטימות גמורה סרב בכלל להתייחס לאבחון שהבאתי לו ואמר שמבחינתו זה בכלל לא אבחון. תהיתי כמובן מה פשר הדברים, הריי זה הם (הרופא הקודם) שהפנו אותי לאיבחון ופסיכולוג נתן חוו"ד מקצועית ואם הוא מוכן להואיל בטובו לעיין לפחות בממצאים. הוא סרב תחילה בטענה שאין האבחון הזה מספיק ובעיניו זה בכלל לא אבחון. ורק אחרי מסע שיכנוע הוא הסכים להעיף מבט במה שכתבה המאבחנת ואמר שמדובר בחשד בלבד וגם אם היא הייתה כותבת שיש תוצאה מובהקת הוא לא היה יכול לעזור לי בכלום. אז בקשתי ממנו שוב לעיין לפחות בגרפים ולומר לו את חוות דעתו המקצועית ומדוע הוא חולק על שני הרופאים האחרים, והוא סרב בכל תוקף בטענו שהוא לא מתמצא בכלל בגרפים ואין לו מוסג מה הם אומרים. לבסוף הוא הפנה אותי לאבחון דידקטי מלא בחסות האונ' שעולה כ2000 ש"ח, אבחון שללא ספק אני לא יכול להרשות לעצמי. אז אני שואל-מה הקטע בזה? למה רופא כ"כ אטום ובא עם כזה אנטי למטופליו? למה אבחון שתפס לפני שנתיים-שלוש לא תופס היום? למה על סמך אבחון שבתקופת התיכון חילקו ריטלין לכל מען דבעי פתאום לא תקף בכלל? האם אבחונים דידקטים הם לעשירים בלבד? כי נוצר כאן מצב אבסורדי שעוד הפעם אולי רק בגלל שאין לי מספיק כסף, אני שוב נופל איפשהו בין הכסאות? האטימות הזאת של הרופא פשוט מרגיזה אותי באופן קיצוני. הוא תהה אם אני בא לקבל הקלות, אז אמרתי שאינני מעוניין בשום הקלות ואינני חושב שאני זקוק להקלות כלשהן. אף ממצא ואף חוו"ד לא מצביע שיש לי הפרעה קשב\ריכוז עד כדי כך חמורה אשר דורשת הקלות וטיפול תרופתי יומ-יומי, מה שכן -לאור התיאורים שלי, הממצאים, חוות הדעות ונטילה קודמת של ריטלין האם אינך סבור שיש לנסות את הפתרון הזה? לפחות באופן זמני ולראות איך הולך? למען הסר ספק, אני לא מעוניין בהקלות ולא בתרופות שאין לי צורך בהן. אני חושב שיש לי בעיה מסוימת וישנו פתרון מסוים, אז למה לא לנסות ליישם אותו? לאבחון הדידקטי המלא כרגע (וגם בעתיד הקרוב) לא יהיה לי כסף, וגם אז-מי מבטיח שלא יהיה "חשד בלבד" והרופא יחליט שאין זה מצריך יחס כלשהו?! מה הייתם ממליצים לעשות במצב הזה? כי פשוט נשבר לי מהסחבת הזאת מאז התיכון שבגלל קשיים כספיים (ואולי גם אטימות של רופא) אני לא יכול לקבל תשובה חד משמעית ועל כן הבעיה נותרת בעינה.