luckdragon
New member
רועה פרפרים
בוקר, קמת ממטתי,רגלי יחפות.. עומד על רצפת קרשי העץ.. חשבתי בחלומותי על האהבה,כמדי לילה אני חושב על אהבה. על המושג, על התקווה,על האור.. על השקט והדממה.. אני שותק.. והמילים עפות להם ממחשבותי.. פתחתי צנצנת דבש,טבלתי האצבע.. ומשכתי לכיוון שפתיי. עצמתי עייני,לטעם האור,המתיקות זורה בלבי שלל הוויות.. פתחתי הדלת,ויצאתי לשביל המוביל למעלה הגבעה הירוקה, אך קודם,שזרתי בלבי פניני חוכמה..חשבתי על אהבה.. קולות הטבע פוצחים בשירה לאור השמש,הפוצעת את קרניה מבעד לחורשה האפלולית.. קרניים צרות צולחות סבך העצים מראות של זכוכיות נשברות עוטפות אותי מכל עבר.. אני יוצא בשביל היוצא מהחורשה אל מעלה הגבעה הירוקה, ואחרי המילים.. ששרתי ,שהגיתי, שחשבתי.. כמו בכל בוקר הם הופכות עצמן לפרפרים.. המתנוססים בקלחת של אור עליצות שמחה ורווגניות.. ישבתי,תחת עץ התאנה במעלה הגבעה..חשבתי על הפרפרים,שהן מילות האהבה שלי,ולפעמים כשאני עצוב,והלב בוכה,הפרפרים מתים,נופלים לארץ..בחולשתם, על הקרקע מבדרים כנפיים,נואשות מנסים לעוף, כי הובטח להם. עד הרגע האחרון האופטימיות שרויה באדרת תפרחתם. עד לפני הדממה ,עד לפני שהרוח תאסוף אותם לדרכם, אף אחד לא יודע היכן אלוהים לוקח אותם. יש אומרים,פרפרים הם נפשות,פרפר היא נפשו של אדם יקר שעזב אותנו ולבטח נמצא קרוב ללבנו ,רועה הנפשות הוא לבטח מישהו שאסף אליו את כל הנפשות היקרות לו,ושומר עליהם מכול משמר. אני עדיין שם,כמו שתמיד רציתם,מתחת לעץ התאנה,הפרפרים שזורים במחולות.. וליבי שמח אתם.. רוקד בינהם,מתהולל,שמח איתם.. אינני רועה צאן כמשה,והגדי הקטן שברח,אני רק רועה פרפרים, רואה אותם כל הזמן,כמו בחלום,כמו בכל שחר,בין העלעלים של החורשה המובילה אל מעלה הגבעה הירוקה..שם קיים עץ תאנה,עץ שמתחתיו מתגשמים חלומות של אהבה
בוקר, קמת ממטתי,רגלי יחפות.. עומד על רצפת קרשי העץ.. חשבתי בחלומותי על האהבה,כמדי לילה אני חושב על אהבה. על המושג, על התקווה,על האור.. על השקט והדממה.. אני שותק.. והמילים עפות להם ממחשבותי.. פתחתי צנצנת דבש,טבלתי האצבע.. ומשכתי לכיוון שפתיי. עצמתי עייני,לטעם האור,המתיקות זורה בלבי שלל הוויות.. פתחתי הדלת,ויצאתי לשביל המוביל למעלה הגבעה הירוקה, אך קודם,שזרתי בלבי פניני חוכמה..חשבתי על אהבה.. קולות הטבע פוצחים בשירה לאור השמש,הפוצעת את קרניה מבעד לחורשה האפלולית.. קרניים צרות צולחות סבך העצים מראות של זכוכיות נשברות עוטפות אותי מכל עבר.. אני יוצא בשביל היוצא מהחורשה אל מעלה הגבעה הירוקה, ואחרי המילים.. ששרתי ,שהגיתי, שחשבתי.. כמו בכל בוקר הם הופכות עצמן לפרפרים.. המתנוססים בקלחת של אור עליצות שמחה ורווגניות.. ישבתי,תחת עץ התאנה במעלה הגבעה..חשבתי על הפרפרים,שהן מילות האהבה שלי,ולפעמים כשאני עצוב,והלב בוכה,הפרפרים מתים,נופלים לארץ..בחולשתם, על הקרקע מבדרים כנפיים,נואשות מנסים לעוף, כי הובטח להם. עד הרגע האחרון האופטימיות שרויה באדרת תפרחתם. עד לפני הדממה ,עד לפני שהרוח תאסוף אותם לדרכם, אף אחד לא יודע היכן אלוהים לוקח אותם. יש אומרים,פרפרים הם נפשות,פרפר היא נפשו של אדם יקר שעזב אותנו ולבטח נמצא קרוב ללבנו ,רועה הנפשות הוא לבטח מישהו שאסף אליו את כל הנפשות היקרות לו,ושומר עליהם מכול משמר. אני עדיין שם,כמו שתמיד רציתם,מתחת לעץ התאנה,הפרפרים שזורים במחולות.. וליבי שמח אתם.. רוקד בינהם,מתהולל,שמח איתם.. אינני רועה צאן כמשה,והגדי הקטן שברח,אני רק רועה פרפרים, רואה אותם כל הזמן,כמו בחלום,כמו בכל שחר,בין העלעלים של החורשה המובילה אל מעלה הגבעה הירוקה..שם קיים עץ תאנה,עץ שמתחתיו מתגשמים חלומות של אהבה