רומי, חמודה, חבל על האנרגיה שבכעס..
את תחת מתקפת הורמונים, מתוחה ועצבנית גם בלי האמא של החברה. ואת יודעת, אנחנו ישראלים, שזה נחמד לפעמים, ומעצבן לעיתים (קרובות...) והיום זה היה מעצבן, כמו שמעצבן להיות בחו"ל ולהתקל בחבורת חוליגנים קולניים דוברי עברית. לישראלים אין גבולות, אין כבוד לפרטיות הזולת, ובמיוחד כשמדובר בנשים, שמייד לוקחות אחריות על מצבי משבר - גם של אחרים - ומנהלות אותם ביד רמה. אבל יש לתכונות האלה גם יתרונות רבים, אני בטוחה שגם את רואה אותם, ועובדה שאת חיה כאן, כמוני. אבל היום זה היה ממש לא מתאים, ולא הצלחת לראות את האהבה שלה אליך, רק חשת את הפלישה הבוטה. עושה לי אסוציאציה לשאיבה ללא הרדמה מלפני כמה ימים... חמודה, אני לא מכירה אותך, אבל נראה לי שכדאי לכולנו להתחיל לתרגל "השמת גבולות". לא יאמרו לנו דברים שאנחנו לא מעוניינות לשמוע, כי אנחנו פשוט נאלץ לסיים את השיחה; לא ישאבו לנו ביציות ללא הרדמה, כי לרופא יהיה מאד ברור מראש שהוא צריך לקבל אישור מאיתנו לכל פעולה פולשנית; לא ידברו אלינו בגסות, כי ממש ברור שאנחנו לא מוכנות לספוג, ובעיקר יכבדו-יכבדו-יכבדו אותנו. כולם ותמיד. ובאשר לאם חברתך, לדעתי את צריכה לעזוב את הנושא. להחליט שאם היא מתחילה להבא לנהל לך את החיים - את חותכת באסרטיביות את השיחה. לא הייתי עושה עניין, בסה"כ היא לא התכוונה, וכנראה שתמיד מרשים לה לפלוש. אז את יותר לא מרשה, רק למי שאת מרשה. וחוץ מזה בקרוב תהיי בהריון, וההורמונים ירגעו (בתקווה) ותחזרי להיות נעימה מתוקה וחזקה מתמיד. ענת
את תחת מתקפת הורמונים, מתוחה ועצבנית גם בלי האמא של החברה. ואת יודעת, אנחנו ישראלים, שזה נחמד לפעמים, ומעצבן לעיתים (קרובות...) והיום זה היה מעצבן, כמו שמעצבן להיות בחו"ל ולהתקל בחבורת חוליגנים קולניים דוברי עברית. לישראלים אין גבולות, אין כבוד לפרטיות הזולת, ובמיוחד כשמדובר בנשים, שמייד לוקחות אחריות על מצבי משבר - גם של אחרים - ומנהלות אותם ביד רמה. אבל יש לתכונות האלה גם יתרונות רבים, אני בטוחה שגם את רואה אותם, ועובדה שאת חיה כאן, כמוני. אבל היום זה היה ממש לא מתאים, ולא הצלחת לראות את האהבה שלה אליך, רק חשת את הפלישה הבוטה. עושה לי אסוציאציה לשאיבה ללא הרדמה מלפני כמה ימים... חמודה, אני לא מכירה אותך, אבל נראה לי שכדאי לכולנו להתחיל לתרגל "השמת גבולות". לא יאמרו לנו דברים שאנחנו לא מעוניינות לשמוע, כי אנחנו פשוט נאלץ לסיים את השיחה; לא ישאבו לנו ביציות ללא הרדמה, כי לרופא יהיה מאד ברור מראש שהוא צריך לקבל אישור מאיתנו לכל פעולה פולשנית; לא ידברו אלינו בגסות, כי ממש ברור שאנחנו לא מוכנות לספוג, ובעיקר יכבדו-יכבדו-יכבדו אותנו. כולם ותמיד. ובאשר לאם חברתך, לדעתי את צריכה לעזוב את הנושא. להחליט שאם היא מתחילה להבא לנהל לך את החיים - את חותכת באסרטיביות את השיחה. לא הייתי עושה עניין, בסה"כ היא לא התכוונה, וכנראה שתמיד מרשים לה לפלוש. אז את יותר לא מרשה, רק למי שאת מרשה. וחוץ מזה בקרוב תהיי בהריון, וההורמונים ירגעו (בתקווה) ותחזרי להיות נעימה מתוקה וחזקה מתמיד. ענת
